יוני דואר מהירות מ-ADSL
מאת: יובל דרור, הארץ
יום שלישי, 16 במרץ 2004, 10:24
ניסוי שנערך בכנרת, הוכיח שאפשר להעביר קבצים במהירות גבוהה יותר מזו של האינטרנט המהיר אם במקום כבלים אופטיים משתמשים ביוני דואר
האינטרנט המהיר כבש את העולם בסערה בשנים האחרונות. מעריכים שבישראל כ-600 אלף מנויים לספקיות אינטרנט מהיר שונות, חלקם גולשים ומורידים מידע מהרשת בקצב של 1.5 מגה-ביט לשנייה (מב"ש). אלא שטכנולוגיית ה-ADSL בנויה כך שכשגולש מבקש לשלוח מידע לגולש אחר, מהירות העברת המידע אטית בהרבה: רק 96 קילוביט בשנייה.
ניסוי שנעשה בסוף השבוע במחנה חובבי מחשבים וטכנולוגיה בכנרת, הוכיח שאפשר להעביר קבצים במהירות גבוהה יותר מזו של האינטרנט המהיר - אם במקום כבלים אופטיים משתמשים באמצעי תקשורת קצת פחות מתקדם: יוני דואר.
לפני כשלוש שנים החליטו אנשי מחשבים נורווגים ליישם שיטה חדשה להעברת מידע באינטרנט באמצעות יוני דואר, שניסח ב-1990 המהנדס האמריקאי דיוויד ויצמן. הם שילחו יונים שנשאו פתקי נייר, מבית אחד לבית אחר בעיר ברגן. לאחר שהגיעו ליעדן, הטקסט בפתקים נסרק ונשלח בדואר אלקטרוני חזרה למשגר היונים. קצב העברת הנתונים היה אטי ומייאש: חבילת מידע של 64 ביית הועברה ב-102 דקות.
בסוף השבוע חזרו על הניסוי במחנה "כנרנט" בישראל. המחנה אורגן על ידי 20 מתנדבים מתעשיית ההיי-טק, בעקבות מחנה דומה בקליפורניה. השתתפו בו 110 צעירים, שבמשך שלושה ימים דנו בסוגיות טכנולוגיות ותרבותיות הקשורות לאינטרנט.
במסגרת הניסוי - שתיכננו עמי בן-בסט, יוסי ורדי ואחיינו גיא - נבדקה האפשרות להגביר את מהירות העברת הנתונים באמצעות יונים. לשם כך פנו לחיים שפרלינג מרמת השרון, שמגדל יוני דואר כבר יותר מ-60 שנה, וביקשו שיבחר שלוש יונים.
הם פנו גם לחברת M-Systems הישראלית, המייצרת שבבי זיכרון זעירים; היא תרמה 64 כרטיסי זיכרון, שכל אחד מהם מאפשר אחסון של 64 מגה-ביית. לכל יונה הוצמדה כמוסה (קפסולה) שהכילה 22-20 כרטיסים. בסך הכל הועמסו על היונים שבבים בנפח 4 ג'יגה-ביית. בן-בסט פירט את כללי הניסוי: "זמן הניסוי יימדד לפי היונה האחרונה שתגיע; המידע יהיה נגיש; ובתחנת הקצה אפשר יהיה 'לקרוא' את הכרטיסים".
ביום שישי, ב-10:12 בבוקר, שולחה היונה הראשונה, Sky "Blue", ממכללת "אוהלו" שלחוף הכנרת. דקה אחריה שולחה "Two Colors", ודקה אחר כך "Dotted Light". בשעה 12:29 צולמה "Two Colors" נוחתת בשובך שלה, בביתו של שפרלינג. יותר משעה אחר כך, ב-13:38, נצפתה "Blue Sky" עפה לשובך שלה. היונה האחרונה, "Dotted Light", בוששה להגיע. "כבר עמדנו להכריז עליה כ-'lost packet' (חבילת מידע שהלכה לאיבוד ברשת) אך ב-16:05 הגיעה היונה המנוקדת עם מטענה", מספר בן-בסט.
חישוב התוצאות - חלוקת סך המידע שנשלח במשך הזמן שעבר עד הגעת היונה האחרונה - לימד כי "רוחב הפס" שהושג באמצעות היונים גדול בצורה משמעותית מזה שמוצע בחיבורי האינטרנט המהיר: כ-2.27 מגה-ביט בשנייה. העברת נפח דומה של מידע בקו אינטרנט מהיר היתה אורכת לא פחות מ-96 שעות. הקצב היה גדול יותר גם מקצב העברת הנתונים בקו T1 (המשמש ארגונים גדולים), שמאפשר לשלוח מידע במהירות של 1.5 מב"ש.
המשתתפים בניסוי קיבלו את הידיעה על נחיתת היונה האחרונה במחיאות כפיים סוערות. יוסי ורדי סיכם את הניסוי ואמר שאף שהטכנולוגיה הוותיקה הוכיחה את עצמה, היא סובלת משתי בעיות מרכזיות: "בעיה אחת היא שבלילה רוחב הפס יורד לאפס, מכיוון שהיונים לא טסות בחשיכה. השנייה היא שבניגוד ליונים, ADSL לא מחרבן לך על הראש".
כתבות נוספות
משרות נוספות
צלם תגובה
הוסף תגובה
iPhone
