בלוגים שמוגים

נראה כי הבלוגים בישראל מקבלים יותר ויותר תשומת לב. חבל רק שיחד איתה, מגיעות התביעות המשפטיות

קשה לי לומר שכך תיארתי לעצמי את היום שבו לבלוגים בארץ יהיה כוח אמיתי והשפעה על המתרחש מחוץ לשיח הבלוגוספירי. נראה שהכוח הזה בא לידי ביטוי בתגובות המשפטיות שבהן שמות הבלוגרים משתרבבים אל עמדת המשיבים בכתבי התביעה. הרצון להשתיק את המילה הכתובה בבלוג הוא שייצר את תמונת המצב הנוכחית, לפיה למילה כתובה זו יש השפעה רבה.

קרה הדבר וכמה מן הטורים הקודמים הוקדשו (אחד בחלקו והשני כולו) לנושא התביעות כנגד בלוגרים, כאשר נושא מרכזי אחד משותף לכל התביעות הללו – כולן תביעות SLAPP או כפי שהצעתי לכנותן בעברית, תאנ"ה – תביעות אסטרטגיות נגד המעורבות (הציבורית). למרבה צערי, גם השבוע ישנם בלוגרים העומדים בפני תביעה משפטית, וגם הפעם נראה שמדובר בתביעות שעיקר מטרתן היא הפחדה.

תביעה לגיטימית או בלוגר תחת התקפה?

ברוכים הבאים למודיעין

זה כבר מתחיל להיות עניין שבשגרה. בשבועות האחרונים היינו עדים להגשת כתב תביעה כנגד בלוג שהופעל על-ידי חברה קטנה ועוד אחד כנגד בלוגר ידוע. בעוד שהמקרה הראשון מוצג באופן מעורפל למדי בבלוג של אלעד זלומונס, ולא נמסרים פרטים מזהים על המעורבים בפרשה במקרה השני מדובר בבלוגר ידוע שאינו מהסס לכתוב בשמוע האמיתי והמלא.

יקי בז'ה, אשר מסקר בבלוג שלו, "מודיעין ווטש" את ההתרחשויות בזירה הציבורית של מודיעין-מכבים-רעות בכלל ואת מערכת הבחירות הקרובה לעירייה בפרט, מפנה האשמות כבדות כלפי התנהלותו של יועץ התקשורת של אחד המתמודדים למשרת ראש העירייה. גם הפעם התביעה היא באשמת לשון הרע והוצאת דיבה ודרישת הפיצויים עומדת על חצי מיליון שקלים.

מבלי להכנס לפרטים שבית המשפט יאלץ לדון בהם, עצם העובדה שבז'ה נתבע בשל העובדה שיצא נגד חבר סגל של אחד המועמדים, ועוד בסכום כה גבוה, יוצרת אצלי תחושה שלא באמת מדובר בניסיון להגיע לאמת, אלא בניסיון השתקה. את עמדתו של בז'ה ניתן למצוא במכתב ששלח לאתר עבודה שחורה ואילו דבורית שרגל מביאה בבלוג של ולווט את תגובתו של איציק גרפל, התובע.

הגיבור שפיצל את הטוש

זו דירה, זו?

אומנם הריאיון המקורי ב-TheMarker עם בחור בשם קובי שפיצל את דירתו ל-3 דירות קטנות התפרסם כבר לפני למעלה משבוע, אך התגובות אליו ממשיכות להיכתב גם בימים האלה.

אני בטוח שרבים שמעו על מצוקת הדיור בתל-אביב, או יותר נכון על מחירי השכירות האדירים. מצוקת הדיור הזו יוצרת מצבים בהם בעלי דירות מפצלים דירה אחת למספר דירות קטנות במטרה להרוויח כסף רב יותר מהשכרת הנכס.

אלעד זלומונס ודורה קישינבסקי זועמים על כך שבשום מקום בריאיון אינה מוזכרת סוגיית אי החוקיות – ובאיזשהו מקום גם אי המוסריות - של פיצול דירה בהיעדר אישור מיוחד. וגם אז, כלל לא בטוח שזה אנושי לגור בדירה של 9 מ"ר. נראה לדבריהם שכל מה שמעניין את TheMarker הוא הכסף, וכיצד קובי עושה אותו כשהוא משכיר את הדירה לפועלים זרים שפעמים רבות פשוט לא יכולים להתלונן על המעשה. הדיון נסוב סביב הכדאיות של הפעולה והתשואה האפשרית מן הפיצול ובשום נקודה אינו מתעקב לדיון בתופעה הלא כשרה הזו מנקודת מבטו של משכיר הדירה.

25 הנבחרים של אפלטון

המלצות של אפלטון

כמידי שנה ב-4 השנים האחרונות, פרסם בשבוע שעבר אורי קציר, הכותב בלוג בשם "אפלטון", את רשימת 25 הבלוגים הנבחרים לדעתו. קציר מזהיר כי מדובר ברשימה אישית שמבוססת אך ורק על טעמו ולא על פרמטרים מוגדרים.

את "אפלטון", כך הסתבר לי לפני כשנתיים, אני קורא כבר במשך זמן רב בהרבה – מדובר בבלוג שמרכז מידע רב בתחומים שונים ולא פעם יצא לי להגיע לשם בעת חיפוש אחר מידע מוצק ומדוייק. רשימות 25 הבלוגרים הנבחרים שלו הביאו אותי לגלות את הבלוגים של אלכסנדר מאן, פאר פרידמן ועוד מספר בלוגרים שסביר שהייתי מגלה אותם בסופו של דבר, אבל ההמלצה של קציר עושה את ההבדל.

הרשימה הזאת היא בעיני כמכרה זהב עבור המחפשים רשימת קריאה איכותית, ואני ממליץ בחום לכל קוראיי, לכל הפחות לעבור על הרשימה. מי יודע, אולי תגלו עבורכם עולם חדש בדמות כותב שנון שטרם יצא לכם לקרוא.

ממנטו מורי של הבלוגים

ומה עושים כשהבלוגים מתים?

אורי צציק, המוכר לגולשי תפוז בכינוי "פגעסוס" תוהה בפורום הבלוגים מה יש לעשות בבלוג אשר הפסיק את פעילותו. הוא פונה לגולשי הפורום ומנסה לברר מה היו הסיבות אצל אלה מהם שסגרו את הבלוג שלהם, למעשה זה. תהיה נוספת שצציק מעלה היא בדבר שימור הבלוג שהפסיק את פעילותו – האם ראוי להשאיר אותו כאנדרטה וזכר לפעילות שרחשה בו בעבר או שמא הדבר הנכון לעשות במקרה זה הוא פשוט מחיקת הבלוג על-מנת שישקע אל השיכחה לאחר שנסגר.

האם גם אתם ניהלתם בעבר בלוג שנסגר? מה הביא אותכם הקוראים למעשה זה וכיצד המשכתם משם? אתם מוזמנים לשתף, הן בפורום הבלוגים שבתפוז, והן כאן בתגובות.