למה איקון חשוב

פסטיבל איקון 2006 עומד בפתח. החל מיום שני הקרוב יצבאו אלפי אנשים על סינמטק תל אביב ועל המתחמים הסמוכים לו לחגיגה של מדע בדיוני, פנטסיה ומשחקי תפקידים. אבל לא התוכניה היא מה שחשוב באיקון - למרות שהתוכניה השנה מרתקת, רחבה ומומלצת בכל פה.

יהיו שם סרטים (איקון הפך בשנה שעברה לפסטיבל סרטים בינלאומי), יהיו שם הרצאות וסדנאות והקרנות של פרקים. חובבים ישירו שם שירי פילק (שירי העם של חובבי המדע הבדיוני). ויהיה שם את ניל גיימן, אולי יוצר הפנטסיה הפופולרי בעולם כולו בשנים האחרונות. אבל הדברים האלה הם לא מה שהופך את איקון לחשוב.

איקון חשוב מכיוון שהוא הפך, לא ממש באופן מכוון, לפסטיבל הגיקים השנתי הלאומי של ישראל. לא קל להיות גיק בגילאים מסוימים. השילוב של מנת משכל גבוהה יותר (בממוצע) וכישורים חברתיים טובים קצת פחות (בממוצע) יוצרים מצב שבו גיקים מתקשים לעתים להתקבל בחברה. אני לא ממש מחדש כאן שום דבר, אני יודע.

אבל זה לא המצב באיקון. באיקון הגיקים הם הרוב. וכמו במצעד גאווה, באיקון הם מרשים לעצמם להיות גיקיים יותר. תחפושות של סטאר טרק? מתקבל. משחק מג'יק בפינה פנויה? סביר שתמצאו. למעשה, הדבר היחיד שיגרום למישהו לסבול מדחייה חברתית באיקון הוא טמטום. גיקים הם עם מאד סובלני בהרבה מובנים, אבל טמטום חוצה אצלנו קו שאין לחצותו.

וההשפעה של איקון על חיי המבקרים, המתנדבים והסגל לא מסתיימת בימי הפסטיבל. חברויות אמת נוצרות באיקון. אינספור זוגות נוצרו באיקון. יש לאיקון השפעה גלית שמהדהדת במשך השנה בחייהם של המבקרים בפסטיבל.

חובבי מד"ב משתמשים הרבה במונח "הקהילה" כדי לתאר את קהילת החובבים. אבל אייקון הוא לא באמת פסטיבל של קהילת חובבי המדע הבדיוני. יש באיקון אנשים שלא קוראים הרבה ספרים ולא מעריצים אף סדרת טלויזיה ולא משחקים משחקי תפקידים. אבל הם מצאו את עצמם בקהילה רחבה יותר: קהילת איקון.

זה יהיה האיקון התשיעי שלי. בשבעה מהם הייתי בתפקיד כלשהו: איש צוות איש סגל, מרצה, נציג הוצאה לאור... או שילוב כלשהו של אלה. אבל חלק ממני מקנא באלה שיבואו השנה בפעם הראשונה. החשיפה הראשונה לאיקון יכולה להיות מעט מהממת, אבל מאחורי הרעש וההמולה תגלו שם אנשים שיקבלו אתכם. לפעמים אתה רוצה ללכת למקום בו אף אחד לא יודע את השם שלך... אבל זה לא ימנע מהם לדבר איתך ולקשור איתך קשרי ידידות. וזאת הסיבה שאיקון חשוב.