מייספייס נפלה חלל

כאשר פרסם השבוע הוול סטריט ז'ורנל ש-MySpace צפויה לפטר בקרוב כשליש מעובדיה (לאחר שכבר חתכה 30% מהם בקיץ האחרון) – קשה היה להיות מופתע. דעיכתה של הרשת החברתית החלוצית הזאת נמשכת כבר שנים, ומסוקרת מדי פעם גם במדור הזה. שש שנים לאחר שנמכרה לתאגיד Newscorp של רופרט מרדוק תמורת סכום עתק של 580 מיליון דולר, היא מציגה הפסד תפעולי שנתי של 156 מיליון דולר, צניחה של 70 מיליון דולר בהכנסות מפרסום וירידה עקבית בכמות הכניסות והמשתמשים הייחודיים (Unique Users), כפי שניתן לראות בגרף הזה:

גם השקתה של גרסה חדשה לאתר באוקטובר האחרון לא הצליחה בינתיים להצילו. למרות שהרשת ויתרה בחוסר ברירה לפייסבוק בקרב על האינטראקציה הבינאישית של הגולשים מן השורה וניסתה להתמקד במה שהיה נקודת החוזק שלה בעבר – פלטפורמה לתכנים בידוריים, ההמונים לא שבו לפקוד אותה. לא פלא, אם כן, שלפי השמועות מחפשת ניוזקורפ קונה למייספייס. אם ימצא אחד כזה, מה שבטוח זה ש-580 מיליון דולר הוא לא ישלם תמורתה.

פרשנים רבים (כולל בארץ) מנסים להסביר היכן נפלה מייספייס ומה היו שגיאותיה. במקום להיות אנליסטים, החלטנו אנחנו לשאול את פי האתון, שהוא, במקרה הישראלי, מוזיקאים מקומיים. ישראל מעולם לא הייתה מעצמת מייספייס, ולא משכה את הגולש המקומי הממוצע. את השימוש בה עשו בארץ בעיקר מוזיקאים ששמחו לקבל פלטפורמה שמספקת להם כרטיס ביקור אינטרנטי, הכולל אפשרות להעלות את שיריהם להאזנה. לצידם היה ניתן למצוא שם חובבי מוזיקה מקומיים, שהאתר סיפק להם את האפשרות לקיים קהילה וירטואלית.

בימי הזוהר של הרשת, פחות או יותר בין השנים 2005 ל-2008, כמעט ולא היה אפשר למצוא מוזיקאי מקומי נטול מייספייס, מהקטנים ביותר ועד לגדולים ביותר (אם כי אנחנו לא מתחייבים ששלמה ארצי ויהודה פוליקר באמת עומדים מאחורי העמודים שנפתחו שם בשמם). אמני אינדי מקומיים שקדו על תפעול העמוד שלהם, העלו שירים חדשים, עדכנו את לוח ההופעות ופרסמו אחד על ה-Wall של השני פרומואים.

והיום? איפה. רובם לא זוכרים מתי הייתה הפעם האחרונה בה עשו Login לאתר ובדקו מה קורה שם. דיברנו עם שלושה כאלו, כדי שיסבירו לנו למה הם כבר כמעט ולא פוקדים את עמוד המייספייס אותו טיפחו בעבר.

"הייתי מהמיסיונרים הגדולים ביותר של מייספייס בארץ", מכריז המוזיקאי, העורך המוזיקלי ואיש התקשורת קוואמי. "זה באמת היה המקום הכי נכון וחשוב להיות בו באותה תקופה ברשת. כאשר נחשפתי לזה לראשונה זה כל-כך הלהיב אותי שבמשך שלושה-ארבעה שבועות פשוט לא הצלחתי לישון כמו בן-אדם. הייתי חולם על התמונות המרובעות של הפרופילים. זה הטריף אותי, הקסים אותי. אני לא יכול לספור כמה מוזיקאים ישראליים שכנעתי בעצמי לפתוח שם פרופיל".

- מה היה סוד הקסם?

"זה היה פורץ דרך, חדשני ומלהיב נורא. מכיוון שהיה מדובר בתקשורת אישית, זו הייתה דרך מדהימה להתוודע לאנשים. זה היה כל-כך פתוח, כל אחד יכל לעשות עם הפרופיל שלו מה שהוא רוצה. עשיתי שם הכל – השתמשתי בזה כמוזיקאי שמפיץ את המוזיקה שלו דרך הפלטפורמה, וגם הכרתי שם אנשים חדשים בלי קשר למוזיקה. הייתי בתוך האתר הזה כל יום, כל היום. הייתי חיית מייספייס מופרעת, פשוט שורץ שם כל היום".

- ואז מה קרה?

"פייסבוק הגיעה, השתמשה באלמנטים של מייספייס, אבל עשתה את זה הרבה יותר קל ויעיל. קלות התפעול שלה גרמה למייספייס להיראות כמו הדבר הכי מגושם בעולם. פתאום היא הייתה כמו חולה סיעודי שצריך שיטפלו בו, בעוד פייסבוק הוא הילד החדש בשכונה שמתפקד בשיא אונו. פרסום הופעות, למשל. במייספייס זה היה כל-כך קשה. גם בפייסבוק לפתוח אירוע ולהזמין אליו אנשים זה מסורבל, אבל הרבה פחות מאשר במייספייס. שם היה צריך לעבור פרופיל פרופיל ולפרסם הזמנה למופע על הקיר של החברים. פשוט סיוט. מייספייס לא השכילה לשדרג את הממשק שלה ולהפוך אותו לנוח ולכייפי לתפעול, ולא נשארה סיבה לעשות שם את מה שאפשר לעשות בפייסבוק בשנייה. לדעיכה הזאת לקח זמן, והיום מייספייס מרגיש כמו משהו פרהיסטורי. היום זו עיר רפאים, משהו נורא".

- השדרוג של אוקטובר לא שינה את המצב?

"זה לא עזר. המערכת נשארה מסורבלת וכבדה. למרות שזה נראה עכשיו יותר טוב, עדיין לוקח שעות עד שכל הפונקציות מופיעות על המסך. זה כזה לאה, שזה מעייף אותך עוד לפני שהספקת לראות מה קורה בעמוד אליו נכנסת. הגדולה של פייסבוק, לעומת זאת, היא בתפעול. הכל קורה לך מול העיניים, זה מתקתק את עצמו ולא צריך לחכות לשום דבר".

"הפונקציה של מייספייס הפכה ללא רלוונטית", מסכים רם אוריון, עוד מוזיקאי שהקפיד בזמנו לעדכן את החשבון שפתח באתר, שכולל יותר מ-1,500 איש ברשימת החברים. "השילוב של פייסבוק ויוטיוב נהיה דומיננטי, ולמייספייס לא היו הכלים להתחרות בזה. פעם זו הייתה פינה הכרחית בסבב של רשימות התפוצה וההודעות לעיתונות, וכלי מועיל מאוד לאפשר האזנה לשירים שלך. היום אני מעלה את השירים שלי ליוטיוב, ואז מפיץ לינק בפייסבוק. יוטיוב מאפשר לתת פריסה רחבה יותר של מה שאתה עושה. כשמישהו שואל איפה אפשר לשמוע אותי זה בכלל לא בחשבון להגיד לו שבמייספייס. יש היום פלטפורמה יותר חזקה שעושה את העבודה יותר טוב - גם בקטע של פרומו וגם בקטע של רשת חברתית, וזה ייתר את מייספייס. באיזשהו שלב זה נהיה פשוט לא לעניין לפתוח אירוע במייספייס כשמגיעה הופעה. לוח העדכונים שם היה הרבה פחות אפקטיבי מבחינת התודעה".

אוריון מספר שלמעט בעיות הממשק, מייספייס גם אילצה את משתמשיה להתמודד עם כמויות גדולות של ספאם. "יצא שהעבודה העיקרית שלי שם הייתה לשמור על הקיר שלי נקי ולהעיף ממנו את כל הפליירים שהעלו אליו. חוץ מזה גם הייתי נכנס כל יום כדי לקרוא הודעות ותגובות ששלחו לי ולאשר בקשות חברות. ועכשיו? נראה לי שלא נכנסתי למייספייס כבר חודשיים. מדי פעם אני מקבל באי-מייל התרעות על תגובות שהשאירו לי שם ואז נכנס רק כדי לבדוק שזה לא באמת מישהו שחיפש אותי. כבר אף פעם זה לא באמת מישהו שמחפש אותי. פעם זו הייתה קהילה, לגמרי. כשהייתי שומע על להקות חדשות, הייתי הולך לחפש אותם במייספייס. היום אף אחד לא עושה את זה. מייספייס כבר לא אפקטיבי לכלום. אני לא יכול לחשוב על דבר אחד שהוא עושה שלא מכוסה על ידי שתיים-שלוש פלטפורמות אחרות, שהן אולי נפרדות אבל עדיין עובדות ממש טוב.

- באיזה פלטפורמות נוספות אתה משתמש מלבד פייסבוק?

"כשיצא לי release חדש, אני משער שאשתמש בבנדקמפ. זה מקום שרלוונטי לך כאשר אתה רוצה להוציא חומרים חדשים".

"זה בעיקר עניין של טרנדים, כמו בחירת הבר שלך", מנסה להסביר את הדעיכה המוזיקאית הדרה לוין-ארדי. גם היא הייתה משתמשת מייספייס כבדה שדאגה לעדכן את החשבון שלה בחומרים חדשים ובתאריכי הופעות. היום היא עדיין נכנסת לחשבון מדי פעם, אבל לדבריה הסיבה היא "בגלל שאני נורא ייקית ויודעת שצריך לעשות את זה".

"זה היה אתר נהדר להפנות אליו אנשים, וסיפק סטטיסטיקות מפורטות על כמה נכנסים, לאיפה ומתי. היום אני לא חושבת שמישהו נכנס לשם כדי לבדוק מתי יש לי הופעה. אני גם לא טורחת להעלות לשם שירים חדשים, אלא מעלה אותם ליוטיוב ומקשרת דרך הפייסבוק.

- אז הפייסבוק הוא תחליף הולם מבחינתך?

"אני לא יכולה להסביר למה פייסבוק לקחה את השוק בגדול. גם בה היו בזמנו באגים ובעיות. פייסבוק היא לא תחליף למה שמייספייס היה, אבל אנחנו לא בהכרח צריכים את מה שהיה. בפייסבוק, גם אם אתה פותח עמוד אמן – החוויה מאוד שונה מזו שהייתה במייספייס. אני מאמינה שגם זמנו של עמוד האמנים בפייסבוק קצר. עכשיו הוא הבר הטרנדי והעכשווי, אבל גם הוא יעבור את אותו התהליך".

גם קוואמי לא התאהב בפייסבוק על אף השימוש המאסיבי. "שנאתי את העיצוב הנורא נקי שלו, וחוסר היכולת לעצב את העמוד שלך בעצמך – כפי שכן היה במייספייס. פייסבוק נראה לי כמו ספר מחזור שמעצבות הילדות המקובלות של הכיתה. ממש לא מגניב בעיני. די מההתחלה זה גם נראה לי כמו רשת לאגירת מידע רב שמתישהו תשמש מישהו ממש גדול נגדנו. בפייסבוק אין את הדגש על המוזיקה, ואנשים לא נכנסים לשם בשביל הרפתקת חיפוש מוזיקה חדשה. אבל לא יכולתי שלא להתמסר לזה בשלב מסוים, מכיוון שהעבודה שם הרבה יותר נעימה. בסופו של דבר רוב המוזיקאים גם הבינו שהרבה יותר יעיל לפתוח שם עמוד מעריצים מאשר לתחזק עמוד מייספייס שאף אחד כבר לא נכנס אליו".

"יכול להיות שההצלחה של פייסבוק מוכיחה שהאחידות של מראה הדפים היא דבר טוב", חולק עליו רם אוריון. "במייספייס היו אפליקציות של עיצוב הקיר. בדרך כלל אנשים עשו את זה בחוסר טעם וזה יצר קשקוש. בחצי מהקירות היית צריך לחפש מאיפה אתה שולח הודעה, ולפעמים זה היה כתב סגול על רקע שחור ולא יכולת לקרוא כלום. גם מהבחינה הזאת הם לא עשו עבודה כל-כך טובה בלשמור על הממשק עצמו בהיר ופונקציונלי".

- יש משהו שיכול להחזיר אתכם למייספייס?

הדרה לוין-ארדי: "באופנה יש רטרו, אבל עוד לא חוויתי רטרו באינטרנט. קשה לי להאמין, אבל מי יודע. אולי פעם הם יוסיפו פיצ'ר כל-כך גדול ומשמעותי שאנחנו אפילו לא יכולים לדמיין כרגע. סתם קוסמטיקה לא תעזור. העיצוב המחודש שהם העלו לא הוסיף איזה כלי מהותי, ולי אישית הוא גם לא מרגיש נעים".

רם אוריון: אני לא מצליח לחשוב אפילו על דבר אחד משמעותי שהתרחש עבורי במייספייס ושעכשיו אני אומר: "וואלה, חאראם, עכשיו זה כבר לא יכול לקרות". יש אפס סנטימנטים לפלטפורמות שהפכו לאנכרוניסטיות. אין לי מושג מי עדיין משתמש ב-ICQ ואני לא רואה אנשים שבוכים על מנוע החיפוש אלטה ויסטה. הדבר היחיד שיכול להחזיר אותם זה שדרוג טוטאלי שיכלול את כל צרכי הפרומו של האמן – אודיו, וידאו ואולי גם חנות און-ליין".

קוואמי: "לא עדכנתי את הפרופיל שלי שם כבר שלושה-ארבעה חודשים, וזה עוד למרות שבינתיים יצא לי אלבום חדש. אני עדיין נכנס לפרופילים של מוזיקאי אינדי מחו"ל כדי להכיר מוזיקה שלהם, אבל זה הולך ומאבד את הכוח שלו. כדי לשרוד מייספייס יכולים לעשות רק דבר אחד: לשנות את השם ולהקים משהו חדש לחלוטין, שיהיה מתקדם יותר מפייסבוק. אני מאמין שהממשק הבא שיעשה היסטוריה ברשת זה הממשק שיאפשר משהו שפייסבוק עוד לא עשתה. אם הייתי נתקל במנכ"ל מייספייס הייתי אומר לו תודה רבה, אהבתי מאוד את מה שעשית, אבל נראה לי שכדאי שתמציא את עצמך מחדש".