מאחורי הקלעים של האינטרנט

כל אחד יסכים שרשת האינטרנט היא דבר נפלא, אבל מה בדיוק קורה שם מאחורי הקלעים? איך בדיוק קורה שאתה מקיש כמה מילים בדפדפן במקום אחד, ופתאום אתה רואה מידע מהקצה השני של העולם בתוך שניות?

הקסם שמאפשר את כל הניסים הללו נקרא TCP/IP. זהו שמו של פרוטוקול התקשורת שעליו מבוססת הרשת העולמית. פרוטוקול תקשורת הוא סדרה של חוקים וכללים שעל פיהם נוהגים כל המחשבים בעולם, וזה מה שמאפשר לכולם לדבר אחד עם השני, לא משנה מי בנה את המחשב ואיפה. על פי הפרוטוקול, לכל מחשב בעולם יש מספר "זהות", שמורכב מארבע מספרים וביניהם נקודות. למשל, המספר 192.118.82.140 הוא המספר של המחשב שעליו נמצא האתר של וואלה! הדבר דומה לצורה שבה לכל אחד יש מספר טלפון בבית, וכדי לדבר עם מישהו יש לחייג את המספר שלו, רק שכאן זה נעשה אוטומטית על ידי המחשב שלך. רוצים לראות מה המספר שלכם? גשו לאתר http://whatismyipaddress.com ותראו לא רק אותה, אלא גם מפה המראה איפה אתם נמצאים.

כאשר אתה מקליד בדפדפן שלך את הכתובת של אתר, המחשב שלך צריך לברר מה המספר שלו. בני אדם משתמשים בשירות כגון 144, אך גם למחשבים יש שירות דומה בשם DNS. בעולם פזורים הרבה מאוד שרתי DNS שהם מחשבים שכל תפקידם הוא לשבת ולחכות ל-"שאלות" של מחשבים אחרים. מאחורי הקלעים, המחשב שלך מתקשר לשרת ה – DNS הקבוע שלו, ושואל אותו משהו בנוסח "מה המספר של המחשב של וואלה?", ובתגובה מקבל את המספר בתוך שנייה או שתיים. אגב, גם לשרת ה – DNS יש מספר משלו, כדי שהמחשב שלך יוכל לפנות אליו, ומספר זה קבוע. כאשר אתה מתחבר לאינטרנט, מקבל המחשב שלך את המספר הזה וזוכר אותו כל הזמן (כמו שאנחנו, בני האדם, זוכרים את המספר 144 כדי לחייג למודיעין!

עכשיו, המחשב שלך יוצר "בקשה" ושולח אותה אל המספר של מחשב היעד. הבקשה היא למעשה פקודה בפרוטוקול אחר המכונה HTTP , שהוא שפה שאותה דוברים כמעט כל המחשבים בעולם גם כן (בגלל זה המילה HTTP מופיעה בתחילה של כתובות אתרי אינטרנט). הבקשה נשמעת בערך כמו "תן לי בבקשה את דף האינטרנט הראשי שלך", וכוללת גם את מספר הזיהוי של המחשב המבקש. הבקשה נשלחת אל מכשיר בשם "נתב". ישנם סוגים רבים של נתבים, החל בדגמים הקטנים והחמודים שיש לרבים בבית, ועד מכשירי ענק בגודל מקרר ואף יותר מזה. תפקידו של הנתב הוא להסתכל ממי הגיעה הבקשה ולאן היא מיועדת, ולשלוח אותה לכיוון הנכון. הדבר דומה לפעולתו של שוטר תנועה העומד בצומת – השוטר בודק לאן מנסה להגיע מכונית כלשהי, ואומר לנהג לאן לנסוע. בדרך כלל, הנתב יכול להעביר את הבקשה הלאה דרך כמה נתיבים אפשריים, ותפקידו להכיר את כל הנתיבים ומי מהם המהיר ביותר. בקשות מסוג זה עוברות בדרכן דרך כמה נתבים – לפעמים אפילו כמה עשרות, עד שהן מגיעות ליעד. ביעד, שהוא שרת האינטרנט שמאחסן את האתר, יש תוכנה מיוחדת הפעילה כל הזמן, מחכה לבקשות וממלאת אותן.

שרת האינטרנט המקבל את הבקשה, עושה כמיטב יכולתו למלא אותה. לפעמים הבקשה היא לדף אינטרנט ספציפי (למשל, כתבה זו) ולפעמים היא כללית, כמו בדוגמא שלמעלה ("הדף הראשי שלך"). כל כזה דף, הוא למעשה מסמך מסוג HTML שנמצא על הדיסק הקשיח של השרת. במידה והקובץ נמצא, השרת קורא אותו, ומתחיל לשלוח אותו בחזרה אל המחשב שביקש אותו. חלק חשוב מהפרוטוקול קובע שאת הדף מפרקים לחלקים קטנים בשם "פקטים" (כן, כמו של סיגריות) שנשלחים בנפרד, אך אל אותה מטרה. לכל פקט יש מספר סידורי, והוא עושה את דרכו בחזרה למחשב ששלח את הבקשה דרך הנתבים בדיוק כמו שהבקשה המקורית עשתה את דרכה הלוך. המחשב המקבל אוסף את החתיכות ומרכיב אותן בחזרה לפי הסדר המקורי שלהם ליצירת הדף המלא. כל זה נעשה במהירות הבזק, וזה בדרך כלל עובד טוב. קורה, לפעמים, שאחת מהחתיכות הולכת לאיבוד בדרך, ואז המחשב לא מסוגל להרכיב את הדף והכל עוצר בצורת דף לבן או דף חלקי. דבר כזה יכול לקרות בשעות העומס, כאשר הנתבים עמוסים ומעבירים מיליוני פקטים כל שנייה. גם יכול לקרות מצב שאחד הנתבים בדרך מתקלקל ואז התנועה צריכה לעקוף אותו ולנסוע בנתיב מהיר פחות.

לאחר שהמחשב שלך גמר להרכיב בחזרה את דף ה – HTML, הוא מתחיל להציג אותו על המסך. תוכנו של הדף מכיל טקסט, וכל מיני הוראות לגבי התצוגה. למשל, ההוראה B אומרת לדפדפן להציג את הטקסט כאשר הוא מודגש. הרבה אתרים כוללים תמונות או פלאש, ותוכן כזה אינו יכול להכלל בטקסט, אלא בצורת "הפנייה". זוהי הוראה שאומרת משהו כמו "פה אמורה להיות התמונה flower.jpg, והיא נמצאת על השרת במקום זה-וזה". בתגובה להוראה זו, המחשב מבצע את תהליך הבקשה שוב לגבי אותו קובץ של תמונה.הוא מבקש מהשרת את הקובץ הזה, מקבל אותו ומרכיב אותו, ומציג אותו במקום המיועד. התהליך שתיארנו קורה שוב, לפעמים עשרות פעמים לכל דף אינטרנט. בגלל זה קורה שדף האינטרנט נפתח ברובו, אך לתמונות לוקח עוד כמה שניות לרדת במלואן.

קורה שהשרת לא מוצא את הדף שביקשת – אולי כי הוא נמחק, או כי הקלדת כתובת לא נכונה. במקרה כזה, השרת שולח הודעת שגיאה כללית במקום את הדף המבוקש. הודעת השגיאה כוללת את הקוד 404, שאומר שהדף לא קיים על השרת. לפעמים גם השרת לא מצליח "להבין" את מבנה הדף שהוא עצמו שולח, ואז מופיעה שגיאה אחרת. דבר כזה עלול לקרות אם הדף מכיל הוראות שנכתבו בצורה לא תקינה על ידי בונה האתר. כל התהליכים הללו קורים בהרף עין, וזה קורה מיליוני פעמים בכל דקה ברחבי העולם.

בפעם הבאה: מה קורה מאחורי הקלעים כאשר שולחים הודעת דואר אלקטרוני...