וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

ביקורת: Pro Evolution 2008

5.12.2007 / 13:00

חמי אוזן חושב שהתקלה הלא מכוונת בפרו אבולושן 2008 ל-PS3 היא דווקא דבר טוב, ושהמשחק טוב מאי פעם

בפרו אבולושנית - שפה ועולם בפני עצמם למכורים ומביני עניין - ייתכן מאוד כי הבאג שנמצא בגרסה 2008 של המשחק הוא הדבר הכי טוב שקרה לממציאיו ומעריציו האמיתיים. נכון שעד היום פורסמו מספר רב של תלונות על האטה ובעיות בתמונה שצצות פתאום במהלך משחק על קונסולת הפלייסטיישן 3, אבל זה לא בהכרח דבר רע.

כמי שחווה את הגרסאות הראשוניות ביותר של המשחק מבית קונאמי, ומכריז על עצמו בלילות של ירח מלא כאיש שהביא את המשחק לארץ, אני אומר שאין מה להיבהל: למרות חוסר הנעימות הקלה, החוויה הייחודית שהפרו אבולשן מעניק לא נפגמת לרגע ולעתים מגיעה בגרסת 2008 לשיאים חדשים. דווקא הבאג הזה, שהעלה את המכירות של פיפ"א הנחות והמצועצע, יפריד אותנו סופסוף מכל המתלהבים שקפצו על עגלת ההצלחות בשנים האחרונות מבלי להבין את מהות העניין. אלה שראו בפרו עוד משחק מחשב טוב ולא תהו כיצד הוא בעצם נוגע בחובבי הכדורגל ונושק לנקודות פנימיות ביותר בחייהם.

לא משחק, כדורגל

הפרו,על גרסותיו ההיסטוריות, נזהר תמיד לא להסתכל על הקנקן אלא במה שיש בתוכו. בעבר הרחוק, עוד לפני שהמשחק של קונאמי נקרא פרו אבולושן ב-1999, קשה היה למצוא במשחק שמות של קבוצות או שחקנים. בעוד שפיפ"א תמיד העניקה לך את העטיפה המושלמת – טריקים קלים ושמות של כוכבים, בקונאמי לא קיצרו תהליכים עבור מי שמחזיק בשלט, ובעצם השיגו כך את קהל המעריצים הקנאי ביותר. הריאליזם הנדיר של המשחק, גם לאחר שהפרו הפך אופנתי וכבש קהילות רחבות, נשמר באדיקות משולמת ונאמנות שלא תסולא בפז.

ברבות השנים, הפרו היה להגשמת חלום הכדורגל שבתוכנו בצורה המושלמת ביותר, כזאת שמשלבת בין אימון למשחק, בין כיבוש שער לבישול, בין ייאוש לאופוריה. כאנטיתזה לריגושים המהירים והחוויות הזולות שפיפ"א העניקה, הפרו היה מראה מושלמת לקשיים האמיתיים של משחק הכדורגל, להסתגלות, להבנה, לטעויות, לשכר הלימוד אבל גם לאושר שהוא מעניק למי שמוכן ללמוד ולהשקיע. פתאום, אחרי שאתה גונב גול בדקה ה-90, בתום בונקר מכוער, אתה באמת מבין שכדורגל משחקים 90 דקות ולא תמיד הטובים מנצחים. פתאום אתה מבין מדוע שחקני כדורגל הרבה יותר נהנים לבשל מאשר לכבוש (לפחות אני כך). פתאום אתה שחקן ומאמן, אתה משחק הכדורגל עצמו. אתה זה שמתייאש, שמזלזל, שנותן את התחת 90 דקות, אתה זה שלא בא מוכן למשחק, אתה זה שלא מחויב לקבוצה שלך, אתה זה שלא עשה חילופים בזמן – אתה המשחק. אתה הכדורגל.

אין הדמייה טובה יותר מזו, כי משחק הוא לא לעתים הוא לא רק משחק, אלא חלון קטן לעולם שלא תהיה בו אף פעם. אתה רוצה להיות קצת מרגל, קצת לוחם במלחמת העולם השנייה, קצת אמן נינג'ה, קצת נהג פורמולה. אף משחק לא מקרב אותך לדבר עצמו כמו פרו אבולשן, שמוליך אותך למשמעויות הקטנות ביותר של משחק הכדורגל. אלו שמקנטרים עכשיו על הבאג הלא נעים הזה, לא יקלטו זאת לעולם ולא יבינו באיזה נקודות נוגע המשחק לחובב הכדורגל האמיתי, שלא התאהב במשחק עצמו ובמשחק המחשב בגלל המעטפת.

צעד נוסף לעבר המציאות

מעבר לבאג, הפרו החדש, למרות השינויים הקלים, שומר על אותה חוויה ריאלסטית ומוליך את המשחק בו לאותם שיאים רגשיים שצוינו לעיל. דווקא בעקבות הבאז של השנים האחרונות, היה חשש קל שכניסתו של המשחק לאופנה תגרור את מפתחיו להשתחוות בפני דעת הקהל ולבגוד בערכים שהביאו אותו עד הלום. כמו כל דבר, בספורט, באמנות או בפוליטיקה, הצלחה עלולה להרוס אותך ולגרום לך לשכוח את העקרונות מהם נבנית. הפרו החדש, אם כן, נשאר מציאותי כבעבר. אין מה לחכות ל-""Winning Eleven או טלאי להורדה, שיעלים את התמונה העצלה לפעמים. הפרו החדש נהדר כתמיד.

גם כאן, עושה הפרו צעד נוסף לעבר המציאות של משחק הכדורגל הכי אמיתי שיש. השחקנים בפרו 8 ניחנים באינטליגנציה מלאכותית טובה יותר: התנועה שלהם לשטחים מתים חכמה יותר וההבנה בין המוסר למקבל המסירה גבוהה יותר. בנוסף, אפשרויות המסירה עם השלט מגוונות יותר; הכדור לא נבעט לך אם לחצת לפני כן על השלט; ההרכבים לא מוכתבים לך מראש, ולעיתים תמצא את ג'ון טרי על הספסל בזמן שטל בן חיים יהיה בהרכב; היכולת לשלב בין טקטיקות שונות תוך כדי משחק היא רחבה ומוצלחת יותר; ובתפריט יש לך בפעם הראשונה את נבחרת ישראל (למתחילים, לא מומלץ להתחיל איתה ועדיף להשאיר את עמרי אפק על הספסל) – כל אלה הם דברים שהכי כיף לגלות בעצמך, כולל ההילוכים החיזורים החדשים, אוקיאנוס שלם וחדש לצלול אליו. בנוסף לכל זה, ההיי דפינשין בפלייסטיישן 3 נותן דיוק וגימור גרפי מהפנטים, עד שלרגע נדמה שאתה זה מסי ומסי זה אתה.

הכי טוב שיש

עדיין, בפרו החדש אין את שמות הקבוצות האנגליות בגלל זכויות יקרות, אבל לא בגלל זה התאהבנו במשחק ולא בגלל זה נפסיק לאהוב אותו. בפרו החדש, לעומת פרו 6, הזכור בקושי שכרוך בו לכבוש שערים, יותר קל להבקיע והוא ידידותי יותר למתחילים. אולי יש כאן ניסיון להגיע לקהל רחב יותר, ואולי תגובה לבונקריזם שחלחל לעולם הכדורגל עצמו. בכל מקרה, פרו אבולשן תמיד מתכתב עם הגרסאות הקודמות שלו. פעם הוא קל יותר, פעם הוא קשה יותר, אבל תמיד מציאותי יותר מהקודם. גם הפעם, ההבדלים בין הגרסאות הם קטנים ומותאמים לליבו של המשחק, הם מצריכים מאמץ אמיתי והבנה מוחלטת של משחק הכדורגל עצמו, כדי לעלות על הליטושים הקטנים. אבל כשתעלו על הליטושים של הפרו החדש, שוב יתברר לכם שמדובר במשחק הכדורגל הטוב ביותר ואולי אפילו במשחק המחשב הטוב ביותר שיש.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully