אובונטו – הגרסה העוד יותר קלה

בואו של מחשב חדש לשולחן העבודה שלי הביא לראשי מחשבה מעניינת. אולי במקום להתקין שוב אובונטו אנסה משהו אחר מהמשפחה? להלן חוויותיי מזובונטו, גבירותיי ורבותיי. דומה וגם קצת שונה.

כשמכניסים לכונן את הדיסק שצרבתם במו אצבעותיכם, לאחר הורדה משרתים מהירים, ניתן לנסות את המערכת ורק אז להתקין אותה. ההתקנה עצמה הייתה מאוד נחמדה: קצרה, מינימליסטית, מהירה. בסיומה, אחרי הפעלת המחשב מחדש, מגיעים לשולחן העבודה החדש והנאה.

התפריטים פה שונים מאלה של אובונטו, כיוון שמטרתה של ההפצה הזאת היא בעיקר לספק ממשק מהיר ונוח גם למחשבים חלשים, בלי תוספים שהופכים את השימוש לידידותי יותר אך מצריכים יותר משאבי מערכת כמו באובונטו. התאכזבתי קמעה כשניסיתי לגרור כמה תוכנות אל אמצע הפאנל, כדי שתהיה לי אליהן גישה מהירה יותר, אך ללא הצלחה. נקודה לטובת האו(בונטו) ולרעת הזו(בונטו).

הממשק הגרפי ההתחלתי של הזובונטו דווקא יותר מושך מזה של האובונטו. פחות מקושקש, יותר מינימליסטי, סטרילי אפילו – דומה למק. התוכנות עצמן לא שונות, הרי מדובר סך הכל באותם חברה פחות או יותר, פשוט צורת ההגשה שונה. אחרי חיטוט קצר בהגדרות ראיתי שסידור התפריטים שונה: להגדרות השטחיות יותר יש ממשק משלהן, נוח מאוד, בו רואים את הכל לפי נושאים ומגיעים לכל הגדרה דרך האייקון שלה. דברים כמו רזולוציה, מראה של הדסקטופ או החלונות עצמם, עכבר, מקלדת והשאר. להגדרות האחרות, יותר מתקדמות, יש תת תפריט משלו, בשביל לא ליצור עומס ויזואלי אצל המשתמש.

מה שכן אהבתי, חוץ מהאינטואיטיביות, היה רמת הכוונון האפשרית של ההגדרות המתקדמות בשביל אלה הרוצים שליטה מלאה. נראה כאילו ניתן להתאים באמת כל פסיק ואפוסטרוף לדרך בה המשתמש רוצה לעבוד. גודל הפאנלים בפיקסלים, המסך שתראו כשהמערכת עולה, פוקוס לחלון עליו אתם נמצאים עם העכבר, כמה לחיצות צריך בשביל להגיע לסוג מסויים של תיקיה וכמה לסוג אחר. עם כוח גדול באה אחריות גדולה, כמו שאומרים, אז אם אין לכם מושג מה אתם עושים, ההשלכות יכולות הרסניות. לא נעים לנסות להיזכר עם איזו הגדרה הפרזתם, ותאמינו לי שמרוב הגדרות אפשריות, כבר תאבדו את הראש.

כנראה בגלל השעה המאוחרת, שכחתי להגדיר את ה-GRUB - אחד הכלים היותר חשובים למי שרוצה להריץ גם חלונות על מחשבו, אבל זה לא משהו שכמה דקות במסוף הפקודות הידניות לא פתרו. אמנם התעסקות עם הטרמינל מוכרת פחות למשתמשי חלונות, אבל זה עולם שלא קשה להיכנס אליו בעזרת מכר שנושם שורות פקודה, או אינטרנט. זה היה בערך הדבר היחיד שהיווה "קושי" במהלך כל ההתקנה.

יש הרגשה כללית כאילו ההפצה הזאת של אובונטו היא יותר רצינית, פחות מצועצעת ופחות בנויה לקהל מבוסס חלונות. במעין פרץ של תמימות, עדיין קצת מדהים אותי לראות איך תוך חצי שעה מרגע שהתחלתי להוריד את ההתקנה כבר בדקתי מייל בזובונטו, המערכת החדשה שלי. אמנם גם את האובונטו לא מתקינים במשך עידנים, אבל פה תהליכים קצרים הרבה יותר. זה מתאים להלך הרוח הכללי שהחלטתי שהגיע הזמן להנחיל פה, בשולחן שלי. החלונות יהיה למשחקים ועבודה, ואילו הלינוקס – זובונטו כיום, יהיה לכל הדברים הגנריים יותר, כמו אינטרנט, כתיבה, הורדות. בהצלחה לי.