לא מתקבל על הדעת שאזרח ישראלי יכניס לכיס הקדמי של הג'ינס שלו מוצר ששמו, בקריאה פשוטה, הוא חווא-ווי, ולכן הדבר הראשון שרציתי לגלות, כשנחתתי בשנז'ן שבדרום סין, היה מה פשר השם? איך היצרן רוצה שנקרא לו ולמה?
מתברר שאת השם של התאגיד הסיני הענק, עליו עוד אפרט בהמשך, מבטאים בשתי הברות: Wa הוא סין, Way משמעותו: האדירה, המסוגלת. לכן בארה"ב, למשל, יקראו לו Wa-Way וזה לגמרי מתאים גם לאמריקנים וגם לסינים. קל להגות את השם גם בבוסטון וגם באלבמה, והאמריקנים תמיד אוהבים שיש במותג שלהם סימון של "דרך".
בישראל החליטו הסינים, ביחד עם עמיתיהם הישראלים (חברת אלפא טלקום) לשנות טיפה את ההיגוי ל-Wa-Wee. אצלנו לא תמיד מחפשים את ה"דרך", ועל פי רוב נסתפק במתיקות של סוף הדרך. וואווי הוא שם קליט ומתוק, כך ש "נופר, באימא שלך, איפה שמת את הוואווי שלי?" הוא משפט שאנחנו יכולים לחיות איתו בשלום.
המסע אחר השם של התאגיד הסיני הענק, יצרנית ציוד הרשתות והתקשורת הגדולה בסין והשנייה בגודלה בעולם אחרי אריקסון, הוביל אותי די מהר להבין מה היעדים ומה הרצונות שלו בעולם הגדול, וכמובן גם בישראל.
החברה הענקית הזו היא לא רק יצרנית של מכשירי קצה סלולריים. האמת היא שזה רק הדובדבן הקטן בקצה הפעילות היצרנית שלה בתחום התקשורת, אבל גם פה היא מייצרת מוצר שמבקש להיכנס לכל כיס, ולהתנחל בכל לב; המסר שלה הוא "חבר'ה, חלאס כבר עם טלפונים סיניים בזול".
ופה הכול מתחבר. "סין האדירה" היא יצרנית ענקית עם 167,000 עובדים ונתח שוק של 15.2% רק בסין עצמה; יעדי המכירות שלה לשנת 2015 עומדים על מאה מיליון מכשירים ברחבי העולם והיא רואה את עצמה בשורה אחת עם התפוח החתיך מעמק הסיליקון והשכן הקוריאני המחונן. המנהלים שלה אומרים: אפל, סמסונג, וואווי בנשימה אחת וממש לא מתחייבים שזה יהיה הסדר של המילים בעתיד. היעד הנכסף הוא: וואווי, סמסונג, אפל. ומי אם לא "סין האדירה" יכולה לעשות זאת?
מטה החברה בעיר שנז'ן כבר לגמרי הכין את עצמו למהפכה. קמפוס עצום ממדים של בניינים מודרניים, המקיפים אגם ענק, הוא המוח הקודח של החברה. שם יושבים ההנהלה, המחקר, הפיתוח והשיווק של התאגיד. החזות היא מערבית לחלוטין והאנרגיה היא "באנו לנצח בגדול".
המקום משדר רצינות תהומית, סדר מוקפד ומיקוד סיני טיפוסי. דבר אחד שצד את עיניי שיקף את המיזוג של משמעת ברזל סינית עם פתיחות ליברלית מפתיעה. לא מעט מהעובדים שפגשנו בקמפוס, ולאחר מכן גם במפעלי החברה, השתמשו הם עצמם דווקא באייפון ולא בוואווי לצורכיהם האישיים.
עכשיו, אם הייתם אומרים לי שזה מה שאני הולך לראות בתאגיד סיני פוסט-קומוניסטי עם שאיפות השתלטות גלובליות הייתי אומר: "באימא שלכם, אין מצב!". מנהל סיני שמוציא אייפון יאנקי מהכיס, מיד מגיעים שניים על חלוקים לבנים וכוכב אדום ומשנעים אותו למחנה לחינוך מחדש בצפון המדינה. שם, לאחר כמה שנים שהוא משנן בקול רם: "אפל חרא, אפל חרא, אפל חרא" ולאחר עוד כמה שנים משנן בקל רם: "אני וואווי גאה, אני וואווי גאה, אני וואווי גאה" - אז אולי הוא חוזר לעבוד בחברה. לא בהנהלה אבל אולי על רצפת הייצור.
אבל זה לא המצב. כששאלתי איך יתכן שהם משתמשים, ועוד ליד עיתונאים מערביים, באייפון קיבלתי קשת של תגובות; מאלה שהשאלה הישירה קצת הלחיצה אותם שמעתי: "אין כמו וואווי, אבא שלי כל כך אוהב אותו אז נתתי לו את הוואווי ואני משתמש בסלולרי הישן שהיה לי". מאחת ממנהלות יחסי הציבור של החברה קיבלתי תשובה קצת פחות מתנצלת, שפחות או יותר אמרה: "החברה שלנו מספק ליברלית בכדי שהעובדים יחליטו באיזה סלולרי להשתמש בעצמם". אהבתי את התשובה הזו (אם כי אני חייב להודות שקצת הובלתי אותה אליה) והיא מאוד עזרה לי למקד את הדי.אן.איי של התאגיד כולו, שהוא לא ממש לא אפולוגטי ובעיקרו די בוגר - אנחנו וואווי. אנחנו מספיק גדולים וחזקים ובבקשה מכם, תפסיקו כבר עם כל העניין הזה של טלפון סיני בזול.
אני, שלא כמו עובדי התאגיד הסיני הבוגדניים, דווקא החלטתי שבביקור הזה אני שם את האייפון שלי בצד ומשתמש על אדמת סין רק בוואווי שקיבלתי להתנסות. טוב, אני חייב להודות שגם אני קצת מפחד מהמחנות לחינוך מחדש ואמרתי לעצמי - למה להסתכן?
המעבר לא היה קל עבורי, שכן בין שתי הדתות החדשות של העולם המודרני - iOS ואנדרואיד, אני רואה את עצמי קתולי-אורתודוכסי iOS. אבל מהירות העיבוד של הוואווי הסיני, העיצוב שלו ויכולות הצילום המרהיבות העלו בי מחשבות כפירה. לרגעים הרגשתי שירדתי מן העגלה רתומת החמורים שלי ועליתי על אופנוע קוואסקי עם מנוע 1500 סמ"ק. האם זה אומר שאני עומד לעבור הטבלה מחר בבוקר מחדש בכנסיית האנדרואיד ברוטשילד פינת נחמני? לא בטוח. אבל דבר אחד הבנתי לגמרי: הבנתי מדוע נמאס להם, לסינים, שקוראים לטלפון שלהם זול.
ביום השני לשהותי בשנז'ן, עיר הוואווי ומרכז טכנולוגי ענק-ממדים בדרום סין, נפלה בידי הזכות להיכנס למפעל המייצר את אחד הדגמים של החברה, במקרה הזה דגם יוקרה הנקרא Honor p7. יש האומרים שאנחנו, הישראלים, הראשונים שקיבלו היתר לבקר בעומק הקרביים של החברה - בפס היצור עצמו. הביקור שם היה מבחינתי השיא של הסיור כולו; בפעם הראשונה בחיי זכיתי לראות את הדבר הזה שנקרא פס-ייצור סיני גרדניוזי. ואכן כזה הוא: חלל ענק המכיל שורות של רובוטים ובני אדם העובדים כמקשה אחת. הרכיב האלקטרוני מתחיל ברובוט, עובד לידיים אנושיות, חוזר לרובוט וחוזר חלילה. לפרקים, אם לא ממקדים את העין, קל להתבלבל מי שם רובוט ומי בן-אנוש. פועל אחד, שתפקידו היה לבדוק האם הרובוט לפניו לא פספס משהו, הוא זה שהכי בלבלי אותי. התנועות המכניות שלו היו הרבה יותר רובוטיות משל הרובוט, שפעל לצדו, עד שלא הייתי יכול להפסיק להסתכל עליו ולצבוט את עצמי בכדי להשתכנע שהנה, עומד כאן אדם ולא מכונה.
מאות ואולי אלפי עובדים לוקחים חלק בפס הייצור הזה, המפיק בדיוק 1,500 מכשירים ביום, ארוזים למשעי ומוכנים להפצה לשווקים הצמאים של שנז'ן, לשם יגיעו הקרטונים שיצאו מהמפעל ושם ייעשה המיון - מי לשוק המקומי, מי לעלי אקספרס ומי ל-eBay. שנז'ן היא עיר של סחורות, לא סתם עיר אלא מכה של הסחורות האלקטרוניות של סין ושל העולם כולו. בשנז'ן, שהיא אחד הערים המכוערות שראיתי בחיי - פארק ענק של בטון ואספלט המשתרע על כ-3,000 קמ"ר ומכיל כ-16,000,000 תושבים - הדת השלטת היא הסחורה, והרוחניות כולה ארוזה היטב בקרטון חום עם מדבקה.
דוכן טיפוסי בשוק הוא כזה של אב, המוכר כבלים לטעינה, ומאחוריו יושב בנו יחידו ומרכיב את הכבלים עבורו. אם אתה מסתובב בשנז'ן - אתה מוכר סחורה, קונה סחורה או מעביר סחורה ממקום למקום. אם אתה לא אחד מאלה אז בטח באת לכייס מישהו שעוסק באחד מהשלושה. סיור של שלוש שעות בסאונה הסואנת של שוק האלקטרוניקה של שנז'ן העלה בי הרבה הרהורים לגבי ההתמכרות של המערב לאלקטרוניקה זולה. אתקשה להגיד שיצאתי משם בתחושת התעלות רוחנית.
ואם נחזור לרגע אל הסיני שלי, זה שנמאס לו ובצדק שאנחנו קוראים לו סיני בזול, אז מנהלת התקשורת האזורית של התאגיד, איידה xu, סיפרה איך בספרד יש לוואווי חדירה מצוינת לשוק המקומי. אותי זה לא הפתיע בכלל כי הספרדים אוהבים חפצים שנראים קול ושאפשר להגיד עליהם: "מוי וואווי". אני שואל את עצמי האם ההצלחה הזו תחזור על עצמה גם בישראל. יש לי תחושה שכן, אם רק החברה המשווקת תצליח להעביר לצרכן הישראלי שלא כל מכשיר מצוין חייב להיות יקר כמו אייפון 6.
הכותב היה אורח התאגיד הסיני וואווי בשנז'ן.