מנקים את הפיד: 10 עמודי פייסבוק ישראלים שאפשר להיפרד מהם

פיד הפייסבוק שלנו כבר לא באמת שלנו. זה נראה כאילו איבדנו שליטה על מה שפעם היה אזור הנוחות שלנו, המקום בו באנו לברוח מהמציאות – ועכשיו, המציאות מופיעה לנו בפיד באמצעות חברים חופרים, תוכן שיווקי ויותר מדי עמודים שפעם חשבנו שהם חמודים, וגילינו להפתעתנו שהם הפכו למעיקים. עמודי גימיק, קהילות ואושיות פייסבוק באים והולכים, ונראה שבכל שבוע-שבועיים צצה לה תופעת רשת חדשה ומשעשעת שכולה כחול-לבן, סוחפת את הגולשים אבל בעוד הבאזז דועך העמודים ממשיכים לפעול ברקע ולהציף לנו את הפיד בעדכונים שכבר איבדו מהמגניבות והטריות שלהם. כל אחת מהפינות הללו בפייסבוק הייתה פעם להיט היסטרי, אבל עם בוא האביב, אולי יהיה נכון לנקות אותן מהפיד.

"לאן נעלמה דפני גפני", שאל לאחרונה חבר בפיד, ונענה בתשובה "כנראה שהיא\הוא מצא\ה עבודה". כך או אחרת, הטרולית המקצועית (או הטרול, כמובן, זהות העומדים מאחורי הפרופיל טרם התגלתה) שהפליאה לכוון שאלות סרק מטופשות לקבוצות בשלל נושאים, אמנם שעשעה רבות בהתחלה עם פוסטים, אבל בשלב מסוים החלה לאבד מעט מעוף ולחזור על עצמה, עד שלאחרונה פשוט התפוגגה כמעט לגמרי נוכחותה. סטטוס שפרסמה לפני חודש וקצת מריח כמו פוסט ממומן כך שעושה רושם שאפשר כבר להגיד להתראות. תודה דפני, היית ממש משעשעת אבל תודה, הסתדרנו.

עמוד פייסבוק נוסף, שללא ספק נס ליחו, הוא "ערס על קנבס" הרפטטיבי להחריד, שמיצה את הרעיון הראשוני של לקחת תמונה של גולש, לשלב אותו בכלי פוטושופ בסיסיים על גבי יצירות אמנות קלאסיות, ולהרגיש נורא מתוחכמים. הבדיחה מיצתה את עצמה אחרי הפעם החמישית שסופרה. בפעם ה-500, לא ברור מי עדיין עוקב ולמה.

עמוד שכולו תגובת נגד המהפכה הטבעונית הגדולה בקרב על התודעה הישראלית, בעיקר בפייסבוק, הוא "קרניבורים עם חיוך על השפתיים", שהפואנטה שלו הייתה די דלה מרגע הגייתו. כל הרעיון של העמוד כך עושה רושם הוא להטריל טבעונים, יותר מאשר לספק מקום ביטוי לקרניבורים והסטייק שלהם. מילא, היו בוחרים רק תמונות ממש מוצלחות, אבל אלא אם כן אתם חווים ריגוש מיוחד מתמונות בנאליות של בשר, אין לכם ממש אחרי מה לעקוב כאן.

הדף הישראלי הפופולרי, שעונה על כותרות קליקבייט (מלכודות קליקים) הציע אלטרנטיבה משעשעת כשסיכם באופן שנון, בתחילת דרכו, את הפואנטה שמאחורי כותרות שמנסות לגרום לנו להקליק עליהן ולא מספרות על מה האייטם, אלא שמשהו קרה בדרך לשנינות, ועמה פג גם הקסם הראשוני של העמוד המצחיק, שהפך בעיקר אינפורמטיבי ויבשושי. מצד שני, אתרי תוכן רבים עברו למודל כמעט מלא של כותרות קליקבייט ונראה שמרוב עצים כבר קשה לראות את היער. המהפכה נכשלה, העמוד נשאר.

כאילו פייסבוק לא היה במת מובחרת לשיימינג, מגיע אחד העמודים היותר דוחים, מיזוגניים, גזעניים, שומנופובים והומופוביים שנצפו בפייסבוקספרה הישראלית עד כה. המטרה? לגרום לכם לתייג חברים על פוסטים "מצחיקים". בפועל: ביוש.

"טבעונים שמדכאים אותי" היה העמוד הנכון בזמן הנכון, עם חדירת מהפכת הטבעונות למיינסטרים וכיבוש הרשת החברתית על ידי שגריריה השפויים וההגיוניים, לצד ההזויים, המשיחיים והאלימים. העמוד הציע תמונות של מבחר היציקות אבל קצת כמו הנושא הטבעוני עצמו, שהגיע לרוויה תקשורתית, נראה שאף אחד כבר לא מתעניין במיוחד או מתרגש ממנה טבעונית שנראית כאילו כבר עיכלו אותה, כשבמקביל פעמים רבות מעלה העמוד תמונות די סבירות של אוכל, או אוכל מגעיל שיכול היה גם להיות לא טבעוני.

מילא לגנוב סטטוסים, אבל למה את הפוסטים הדודתיים סלאש סחיים האלה, שמריחים כמו בדיחת קרש שנרטבה בגשם? המקסימום שהעמוד הזה עושה הוא לתת לנו לשקוע בנוסטלגיה לימים שאבי לן שלט ברשת עם העמוד "סטטוסים מצייצים". בעצם, כחושבים על זה, לא מדובר רק בגנב סטטוסים – אלא גם בגנב קונספטים.

לא עודכן מינואר, ולפני בפעם האחרונה עודכן ביולי 2014 (!), אבל נראה שרוחו של העמוד שהתחיל כמשעשע ובועט למדי, מתה כנראה עוד קצת לפני הפירפורים האחרונים – קצת כמו האליטה הישראלית עצמה. הנכדים שלנו לא יבינו על מה בדיוק הפרודיה כאן ובטח לא יבינו למה עשינו לזה לייק.

הרעיון מאחורי העמוד חמוד, אין ספק. לקחת רטינות יומיומיות של אנשי הבועה ולהפוך אותם לקומיקסים נגישים. אלא שמה לעשות, כל עניין הקומיקס-רשת כבר לא באמת הצליח לתפוס בארץ, והעמוד היומרני הזה לא באמת מצליח להיות מצחיק כשהוא מנסה להיות קליל ולא מצליח להיות באמת נושך כשהוא מנסה לפרסם פוסטים רציניים, אלא פשוט חופר עם מסרים פוליטיים בצורה פחות חיננית משהוא חושב. וגם הבקשה הקבועה למימון העמוד על ידי הגולשים די מתחילה לעלות על העצבים. בתיאור העמוד כתוב: "אם לא הצחיק אתכם - הבדיחה על חשבונכם", אז יכול להיות שהם צודקים.