לאור המודעות הגוברת לסוגיות של פרטיות ואבטחת מידע, סביר להניח שרוב חשבונותיכם הדיגיטליים - מייל, פייסבוק, טוויטר וכו' מוגנים באמצעות סיסמה המורכבת מצירוף קשה לניחוש של אותיות ומספרים. ואולם דווקא כרטיס האשראי, המאפשר למשוך סכומי כסף לא מבוטלים ישירות מחשבון הבנק שלכם, מוגן באמצעי פרימיטיבי יחסית: קוד בן ארבע ספרות בלבד.
מדוע, אם כן, לא מוגנים כרטיסי האשראי באמצעי מתקדם יותר? מתברר שהסיבות לכך היסטוריות בעיקרן וממש לא מבוססות על אסטרטגיית אבטחת מידע. מכשירי הכספומט הראשונים החלו להופיע בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת, ולא עברו שינויים דרמטיים מאז.
מהנדס אלקטרוניקה בשם ג'ון שפרד-ברון, החתום על המצאת הכספומט, התכוון להגן על כרטיסי המשיכה באמצעות קוד של שש ספרות אולם אישתו, קרוליין, התעקשה כי היא אינה מסוגלת לזכור קוד בן שש ספרות ולפי הגרסה המקובלת היא הסיבה שארבע ספרות הפכו לסטנדרט בין-לאומי. לנו נראה שאולי (רק אולי) אף אחד בתעשייה הזו לא באמת יודע מה הסיבה האמיתית וכולם פשוט זורמים עם מה שהם מכירים.
אבל אין צורך לחשוש מפני ארבע הספרות האלה יותר מדי. סביר יותר להניח כי הבנקים וחברות האשראי יעברו לאמצעי אבטחה ביומטריים כגון טביעות אצבע, סריקת עיניים או סריקת פנים, במקום לדרוש מאתנו לזכור סיסמאות קצרות או ארוכות.
>> לעוד כתבות מעניינות - עקבו אחרינו גם בפייסבוק.
