נושאים חמים

Battlefield 1: משחק מלחמה ריאליסטי עד כדי כאב. ביקורת

מלחמת העולם הראשונה מעולם לא הייתה להיט בקרב מפתחי המשחקים אבל הפעם ההימור עבד וקיבלנו את אחד המשחקים המרתקים, מעוצבים ומפתיעים של השנים האחרונות. בעיקר כשאתם משחקים פציפיסט שמנסה להציל את אחיו ואחר כך סדיסט שנהנה להרוג

בניגוד למלחמת העולם השנייה, ששימשה רקע היסטורי למאות משחקי פעולה שונים עד שלגיימרים נמאס לגמרי, מלחמת העולם הראשונה לא זכתה עד כה לטיפול הולם מצד מפתחי המשחקים. לא קשה להבין מדוע: הפעם הראשונה בה כל מעצמות העולם פגשו זו את זו על שדה הקרב הייתה קונפליקט אלים, אפל ומאוד לא אנושי. קשה להפוך אותו לסיפור מלהיב עבור הקהל הצעיר, שכן סיפורי ההישרדות והניצחון מהמלחמה ההיא אינם עטורי גבורה או טקטיקה מלהיבה. חיילים מתו או חיו עד ליום הבא במה שנראה גם להם, וגם לנו היום, כמו הגרלה מרושעת ותו לא.

בעיה נוספת היא שהאימפריות הגדולות של תחילת המאה ה-20, "כוכבות" המלחמה, הן היום שמות שאותם אפשר לשמוע רק בשיעורי ההיסטוריה: האימפריה העות'מנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית, רוסיה הצאריסטית - היכן נמצא היום גיימרים שאכפת להם מכל אלו? ללא ספק, הסיכון שאותו החליטו לקחת על עצמן חברת הפיתוח DICE והמפיצה אלקטרוניק ארטס גובל באי-שפיות.

אולם בעוד שאת ההכרעה הסופית נותיר למצעדי המכירות, בכל הנוגע למשחק עצמו נרשמת כאן הצלחה נדירה, אולי אפילו חד-פעמית. כזו שעשויה בהחלט להחזיר את מלחמת העולם הראשונה לאופנה, ואולי לעזור לדור שלא שמע עליה להבין מה קרה כשמנהיגות חסרת חזון גררה את האנושות לאחד ממרחצי הדמים הנוראיים ביותר בהיסטוריה.

באטלפילד 1 (יח"צ)
זוועות המלחמה בגוף ראשון. (צילום: יח"צ)

עולם בלהבות

הקמפיין של Battlefield 1 לשחקן יחיד הוא ללא ספק אחד המושקעים ביותר בסדרה עד כה, וגם אחד המקוריים ביותר. במקום עוד סיפור קונספירציה חצי-אפוי עם דמויות, שלא תצליחו לזכור דקה אחרי שתסיימו את המשחק, מנסה Battlefield 1 להציע לשחקן מעין טעימה מזירות שונות, ערים ומדינות שבערו בזמן המלחמה. זוהי אנתולוגיה המחולקת לפרקים נפרדים לגמרי, ואין כל הכרח לשחק אותה לפי סדר מסוים. הפרקים נבדלים זה מזה לא רק במקום ובתקופת ההתרחשות, אלא גם באופי הדמויות אותן אנו מלווים.

לוקה וינצ'נזו, חייל בצבא האיטלקי, הוא כנראה הדמות המייצגת ביותר. הוא מגויס למלחמה כנגד רצונו ומבלי שהוא מבין איזו תועלת יכולה לצמוח ממנה, ולא מאוד אכפת לו מהישגי הצבא. הוא לוחם בעיקר על מנת להציל את חייו של אחיו התאום, בתוך כאוס מעורר אימה שיהפוך את שניהם לגיבורים בעל כורחם. קלייד בלקבורן, לעומתם, הוא סדיסט מופרע שנראה מרוצה מאוד מההזדמנות להרוג מאות ואלפים בלי שום סיבה טובה. מוזר לגלם דמות של נבל כזה, אך הרצון לשמור לפחות על מידה כלשהי של אותנטיות היסטורית הופכת אותו לבלתי נמנע.

בעוד ששלבי הקמפיין מציעים לנו מפגש בלתי-אמצעי עם אנשי התקופה והטרגדיות שליוו את חייהם, דווקא בקרבות מרובי המשתתפים מרשה לעצמו המשחק לעבור לזווית מבט רחבה יותר. במצב Operations, האטרקציה העיקרית שמיד נפרט אודותיה, כל קרב מתחיל ונגמר בקריינות המציגה בפנינו את מפת המלחמה ומסבירה את יחסי הכוחות והמהלכים האסטרטגיים בין המעצמות. כך אנו זוכים לשיעור מרתק, מבלי להפוך את החוויה למשעממת. גישה כזו לא תזיק למשחקים ואפילו סרטים וסדרות המתיימרים לטפל בנושאים היסטוריים.

באטלפילד 1 (יח"צ)
ריאליסטי קצת יותר מדי לפעמים. (צילום: יח"צ)

קדימה, להסתער!

הקרבות המדהימים של Operations עשויים להימשך זמן ארוך יחסית - שעה ויותר - במה שהוא למעשה ייצוג של זירת לחימה לאורך עונות ותקופות ארוכות. בפועל, זוהי סדרה של קרבות קצרים יותר, שבכל אחד מהם צד אחד נדרש לפרוץ את הקווים של הצד השני הניצב במגננה. האמת ההיסטורית לא מחייבת כמובן, ואתם בהחלט מוזמנים לשנות את פני המלחמה. הכלים העומדים לרשותכם הם כלי-נשק ומכונות פרימיטיביות למראה (ולפעמים אפילו סוסים), אך הן דווקא הופכות את הקרב להוגן ונגיש יותר.

עוד מסמלי התקופה: מצב "תפוס את הדגל" הקלאסי הופך כאן למוד בשם "יונת מלחמה" (War Pigeon), כשכל קבוצה מנסה למצוא מקום בטוח להכין מסר סודי למפקדה, לשחרר את היונה, ואז לדאוג שתצליח להגיע ליעדה מבלי שחברי הקבוצה השנייה יפילו אותה בדרך. משחקי Battlefield תמיד מרגישים בשיאם במפות גדולות שבהן עשרות שחקנים נתקלים זה בזה, ו-Battlefield 1 מנצל היטב את הבסיס, שכבר פותח במשחקי הסדרה הקודמים, על מנת להפוך את המפגשים הללו למהנים ומלהיבים.

אלו המודאגים מבעיות טכניות בעקבות ההשקה הקודמת (והמאוד לא-מוצלחת) של Battlefield 4 מוזמנים להירגע. הפעם אלקטרוניק ארטס התכוננה היטב להתנפלות השחקנים, ולאורך כל זמן הסקירה שלנו לא נתקלנו בשום בעיה להצטרף לשרתים ולצאת לקרב בזריזות. עם זאת, התהליך עצמו יכול להיות פשוט ומזמין יותר, ומרגיש מעט טכני, במיוחד ביחס למשחקי פעולה אחרים לקונסולות, אך אפשר להתרגל לזה תוך כמה דקות ולהמשיך הלאה לאקשן.

באטלפילד 1 (יח"צ)
אני עף מפה, איזו מלחמה נוראית! (צילום: יח"צ)

(לא) המלחמה האחרונה

מבחינתנו, ההימור של מפתחי המשחק בהחלט הצליח והבחירה הבלתי צפויה במלחמת העולם הראשונה הופכת את Battlefield 1 לחוויה מלהיבה ושונה. בעוד שתקוות החיילים בחזית הייתה כי סבלם יביא לפחות לסיומן של כל המלחמות, אנו דווקא סבורים כי יש עוד כמה סיפורים מרתקים לספר על התקופה הזו, וכל עוד לא תהפוך מלחמת העולם הראשונה לקלישאה, שאותה משחקי פעולה מנצלים ללא מחשבה (כפי שקרה לשנייה), נשמח לחזור לשדות הקרב המדממים הללו לסיבוב נוסף.

>> לעוד כתבות מעניינות - עקבו אחרינו גם בפייסבוק.