ספק גדול אם כשהסטודנט הגרמני פול גוטליב ניפקו הגה ב-1883 את "גלגל ניפקו", שנחשב לגלגול הראשון של מכשיר הטלוויזיה, האמין לאן יוביל הרעיון המהפכני שלו 133 שנה לאחר מכן. זמן מה לקח עד אשר המקלט שאנחנו מכירים כל כך טוב כיום כבש את העולם. בשנות העשרים של המאה הקודמת נרשמו שידורים טלוויזיוניים ראשונים בטווח רחוק ועד 1936 - אז הצטרפה רשת BBC לחגיגה - עבדו מספר מדענים על שיפור איכות השידור, והנגשתו לכלל הציבור. המדינה הראשונה שעשתה במכשיר החדשני שימוש למטרות תעמולה הייתה גרמניה הנאצית, וכשההפסקה בייצור המסכים שהחלה ב-1942 הוסרה ב-1945, נרשמה עליה חדה בפופולאריות של המכשיר הייחודי. כמה חדה? אם ב-1946 רק ל-0.5 אחוז ממשקי הבית האמריקאיים היתה טלוויזיה, ב-1954 המספר הזה קפץ ל-55.7, וב-1962 ל-90 אחוז מהם כבר ניצבה קופסה מדברת בסלון ששימשה בחלק מהזמן גם כרהיט אופנתי של ממש.
הטלוויזיה הצבעונית הראשונה יצאה לשוק ב-1951 וסימנה את מה שידעו בעולם כולו: המקלט ששידר כעת גם חדשות, אירועי ספורט, תכניות לילדים וסרטים הפך בן בית בסלונים ברחבי העולם. על פי רוב, לכולם בשנים ההם היו מסכי CRT אנלוגיים (Cathode ray tube), הקופסאות הגדולות והמרובעות שצרובות למרביתנו בזיכרון, עם או בלי שלט רחוק. המסכים הפכו גדולים יותר ומתוחכמים יותר עם השנים בכל הנוגע לאיכות הקול והתמונה, אך היה זה עניין של זמן עד שהטכנולוגיה תסגור פערים ותהפוך גם את מסכי ה-CRT למיותרים.
מסכי הפזלמה, המבוססים על קרינה פלואורסצנטית, הוצגו לראשונה ב-1964 בארצות הברית והיו פופולאריים מאוד בתחילת שנות השבעים, לפני שחוו נסיגה במכירות בשל צניחת המחירים של טלוויזיות ה-CRT הישנות והמוכרות. ב-1983 הציגה לראווה IBM מסך פלזמה בגודל 19 אינץ', ב-1992 יצאה חברת פוג'יטסו לשוק עם מסך 21 אינץ', ושלוש שנים לאחר מכן שחררה לשוק מסך מתקדם בגודל 42 אינץ'. באותן שנים היה נחשב מסך הפלזמה למוצר מתקדם ויקר אותו לא ממש יכול היה האדם הממוצע להרשות לעצמו. בעוד בשנות האלפיים המחירים ירדו, כניסתם לשוק של מסכי ה-LCD הזולים יותר ומסכי ה-OLED האיכותיים יותר גרמו למסכי הפלזמה לאבד כמעט את כל ערכם. הייצור המסחרי שלהם בארצות הברית הסתיים כבר לפני שנתיים, ולקראת סוף השנה גם הייצור המסחרי שלהם בסין אמור להגיע לסיומו.
מסכי ה-OLED כובשים את העולם
טכנולוגיית ה-LCD, המבוססת על אוסף מולקולות הגביש הנוזלי (Liquid Crystal Display), הוצגה לראשונה בעיקר בשעונים דיגיטליים בשנות השבעים אולם בתחילת שנות האלפיים התפתחה ועשתה דרכה גם לעולם הטלוויזיות, המחשבים, המצלמות ושלל גאדג'טים נוספים. בניגוד למסכי הפלזמה היקרים, טלוויזיות ה-LCD פחות או יותר שברו את השוק, גרמו למהפכה של ממש ולמעשה חרצו את גורלם של מסכי הפלזמה וה-CRT. אם בעשור הראשון של המאה הנוכחית לא כולם היו יכולים להרשות לעצמם מסך שטוח, הרי שכיום לרבים רוב טלוויזיות ה-CRT שלמדנו להכיר כל כך טוב פינו את מקומן לטלוויזיות בעלות מסך שטוח שניתנות לתלייה על קיר הסלון.
ואם טלוויזיות ה-LCD היו הלהיט הקודם, אין ספק שהלהיט הנוכחי מגיע ממסכי OLED. המסכים השטוחים המתקדמים ביותר בשוק כיום פועלים ללא תאורה אחורית, מדובר בטכנולוגיה חדשה ומתקדמת בה כל פיקסל מואר באופן עצמאי (Organic Light-Emitting Diode). מסכים אלה הינם דקיקים, מרשימים מאוד באיכות התמונה שלהם וביכולת שלהם להציג צבע שחור מוחלט.
מסכי ה-OLED, שגלגולים ראשוניים מאוד שלהם נרשמו כבר בשנות החמישים, הוצגו לראשונה בשוק הטלוויזיות ב-2009, אך בטכנולוגיה החדישה עושים שימוש גם בשלל גאדג'טים שונים, ביניהם טלפונים סלולריים, נגני מדיה, מערכות סטריאו במכוניות ומצלמות דיגיטליות. טלוויזיית ה-OLED הראשונה היתה בעלת מסך 11 אינץ' בלבד, אך נמכרה בארצות הברית ב-2,500 דולר. חברת LG, שנחשבת למובילה במכירת טלוויזיות OLED ברחבי העולם, דיווחה על מכירה של 113 אלף מסכים ברבע הראשון של 2016, ועל פי הערכות, אמורה לסגור את השנה עם מכירה של כמיליון מכשירים.
בניגוד למסכי LCD, אלה מסוג OLED לרוב יהיו דקיקים, שקופים, חסכוניים ומרשימים יותר לעין. החיסרון הבולט שלהם הוא מחיר גבוה שאינו מתאים לכל כיס - בעיקר בגדלים של 65 אינץ' ומעלה - אולם מי שמסוגל להרשות לעצמו את החוויה יתקשה לחזור אחורה. ב-LG אף מבטיחים כי עם הזמן, הטכנולוגיה החדישה והנוצצת תהפוך זמינה יותר גם לאדם הממוצע.
ונסיים במחקר שנערך לפני כחודשיים וחצי: בארצות הברית, מתברר, יש יותר מסכי טלוויזיה במשק בית ממוצע (2.73) מבני אדם (2.55). כך שהמהפכה, חייבים להודות, הושלמה.
