היום הוא יום הולדתו ה-117 של חסן פתחי, אדריכל מצרי מודרני, פורץ דרך ומהפכני שהיה מהראשונים שחזרו לבנות בבוץ וחומר, והחזיר לגדולתה את הארכיטקטורה המדברית של בתי החומר. הוא הציע לממשלה המצרית לבנות יחידות דיור לכפריים בעמק אל גורנה החדש בעלות שלא תעלה על 1,200 דולר ליחידה, ולבסוף בנה ב-500 דולר - זהו מקרה ייחודי בהיסטוריה של האדריכלות שבו עלותו של מבנה היתה פחות מחצי מההערכה הראשונית, כך כותב צור שיזף, בכתבה "חסן פתחי - האדריכל שחזר לחומר".
החומר הוא הבוץ המיוחד שנוצר בנאות המדבר ובמשך אלפי שנים השתמשו בו לקדרות ולבנייה. המאה ה-20 החלה הבנייה בבטון הגמיש, החזק והפלסטי, אבל האדריכל המצרי חסן פתחי, שנולד ב-1900 וחי את רוב שנותיה של המאה ה-20, טען שהחומר הוא לא רק אמצעי טבעי, פשוט וזמין לבנייה, אלא "הדבר הנכון לעטוף את האדם, חומר המעצים את כוחה של הארכיטקטורה המקומית ומדגיש את יתרונותיה על פני המיובאת".
חסן היה מהראשונים שדחפו לחזרה לטכניקות הבנייה העתיקות. ספרו "אדריכלות לעניים" הפך לתנ"ך של החוזרים לבניית הבוץ והאדמה. הוא הטיף לבנות בעבור אלה שאין להם והיה משוכנע שבשיטות העתיקות אפשר לבנות בתים זולים וטובים.
בשנות ה-40; כאשר המצרים החליטו לפנות את הכפריים שגרו מעל קברי הפרעונים ליד לוקסור, פנה משרד העתיקות המצרי לפתחי. פתחי התבונן בתשומת לב בבתי הכפריים, הבחין במיקומים המדויקים של המטבח וחדרי השינה ובמרחקים בין משפחה למשפחה, ורק אחרי מדידות ושיחות עם הכפריים ישב לתכנן את הכפרים החדשים. "בתים נבנים על ידי האנשים שחיים בהם", הוא אמר, "והחוכמה היא להשתמש במה שיש". פרויקט הדגל שלו היו הערים החדשות שורה של יישובים עם שמות של בירות עולם. בגדד, דמשק, פריז - אולם מלחמת ששת הימים ותוצאותיה הפכו את הערים הללו לערי רפאים ריקות.
פתחי נפטר ב-1989 אחרי שבנה במצרים, בניז'ר, בירושלים (בית חרושת למרצפות במתחם כיפת הסלע ב-1952), בניו מקסיקו ובבוסטון (וילות ומסגד), בג'דה, בעזה (בתים לפליטים), בספרד, ביוון, בירדן, בהודו, בעומאן ובתוניסיה.
היום הקדישה לו גוגל את הדודל היומי שלה.
