כשפייסבוק פתחו בשנה שעברה את הפלטפורמה שלהם למפתחים, הם היו רחוקים מאד ממייספייס בקרב על תואר "הרשת החברתית הגדולה ביותר". אבל ההכרזה גרמה לנחשול של באזז. נחשול שגדל וגדל וצמח וצמח. הנחשול הזה גרם גם לאנשים שלא ממש הבינו את משמעות המהלך לבדוק מה זה הפייסבוק הזה, ולפתע אנשים - גם בארץ - החלו לקבל הזמנות מחברים להצטרף לרשימת החברים שלהם - ולפייסבוק.
למי שמקדיש אחוז ניכר מזמנו במעקב אחר המתרחש ברשת, הנחשולים האלה הם תופעה מוכרת. שירות כלשהו מושק, בדרך כלל ללא תגובה נרחבת, ואז הוא מתגלה על ידי בלוגר מוכר. וזה כותב עליו. ואז בלוגרים מוכרים אחרים כותבים עליו. ואז המעגל מתרחב. לפעמים הוא מתרחב מספיק כדי להגיע גם לעיתונות. ולפעמים זה קורה גם כשהשירות עדיין לא ממש משמש אנשים רבים.
אם תקראו עיתונות אינטרנט ובלוגים, תקבלו מושג ברור שטוויטר הוא דבר חם - עם בעיות - ושיאהו היא גוף כושל שמנוהל על ידי אדיוטים. מה שלא תקראו הוא שמספר המשתמשים בטוויטר הוא פרומיל ממספר המבקרים היומי של עמוד הבית של יאהו. לא שטוויטר אינו מוצר חשוב. הוא מוצר חשוב מאד, בכך שהוא המציא סוג חדש של תקשורת בין אישית פומבית. אבל ממש לא ברור האם הוא יקטוף את פירות החדשנות, מכיוון שמפתחיו מתקשים מאד לגרום לו להישאר באוויר ברצף.
יישומי רשת מתקדמים תלויים בבאזז. אם יש באזז, הרי שמפתחים יירצו לבנות לשירות החדש יישומים. טוויטר היה באזז ריק סביב קונספט נחמד עד שהיו לו תוכנות חיצוניות ויישום בפייסבוק ואמצעים חיצוניים נוספים שמנצלים את הפשטות של האתר על מנת להשמיש אותו לצרכים שונים.
דוגמה אחרת לכוחו של הבאזז היא האייפון. כמה אתרים בעולם יצאו עם גרסאות לאייפון? כמה מפתחי תוכנות עובדים על תוכנות לאייפון? וכל הפעילות הזאת סביב מכשיר שנתח השוק העולמי שלו הוא זעיר. אבל האתרים התואמים והיישומים החיצוניים הופכים את הסלולרי של אפל למכשיר טוב ואטרקטיבי יותר, והתוצאה תהיה נתח שוק גדול יותר.
זאת לולאה של היזון חוזר, וזאת יכולה להיות לולאה אכזרית או מועילה, בהתאם לתגובה הראשונית. תגובה ראשונית חיובית למוצר בתחנות מפתח ברשת מתחילה את הבאז, ומביאה משתמשים. אחוז לא פרופורציונלי של ה"מאמצים המוקדמים", אותם משתמשים שהם הראשונים לנסות מוצרים מדוברים וחדשניים, הם גם מפתחים. ואלה האנשים שמוסיפים למוצרים ערך.
פליקר היה מקום שני רחוק מאחורי Photobucket בתחום התמונות המקוונות. אבל לפליקר היה סקס אפיל ובאזז. היתה תקופה לא קצרה בה פליקר זכה ליחס של מוביל שוק באופן בלתי מוצדק ולא פרופורציונלי למקומו בשוק. אבל היחס הזה יצר מציאות. פליקר הפך למוביל השוק. כשיאהו איחדו את מוצרי התמונות שלהם למוצר אחד, זה נעשה תחת השם "פליקר". בעוד פוטובאקט, שירות יעיל שהתמחה מאספקת שירות אחסון תמונות למשתמשי מייספייס, גסס לו.
כיום אומרות הערכות ששירות התמונות הפופולרי ביותר ברשת הוא שירות התמונות של פייסבוק, שנהנה מכוח האינטגרציה ההדוקה והמצוינת שלו עם הרשת החברתית בה הוא נמצא, שכזכור הפכה למפלצת אמיתית במידה רבה בזכות כוחו של הבאזז.
שירות אחד שיהיה מעניין לראות איך הבאזז ישפיע על התפתחותו העתידית הוא FriendFeed, אגרגטור חברתי שמאפשר למשתמשיו לראות את הפעילות החברתית של חבריהם במספר רב של אתרים. כבר כמה חודשים שפרינדפיד נמצא בשלב ה"מאמצים המוקדמים" של קיומו. בקרבם, יש לו באזז חזק, ונבנו סביבו מספר שירותים חיצוניים שחלקם מעניינים ומועילים וחלקם פחות. הוא גם מהווה ממשק נוח ויציב לראות עדכוני טוויטר.
אבל פרינדפיד בניגוד לפייסבוק שכולל אינספור אפליקציות בעלי חיים משלהן - הוא שירות שמתחיל להיות מועיל רק לאחר השגת מסה קריטית של "חברים". אז הוא הופך להיות מועיל מאד. ואמצעי נוח מאד למעקב אחר אנשים וחדשות. אבל השאלה היא מתי ואיך יזכה האתר למסה קריטית מעבר לקהילת הווב 2.0 שנרשמת לכל שירות שנפתח. אם זה יקרה, מדובר בשירות שעשוי להיות החשוב ביותר בתחום החברתי. אם לא, הרי שהוא יוכיח שגם הבאזז החזק ביותר לא יהפוך מוצר ללהיט אם הציבור הרחב לא מצליח להבין למה הוא צריך אותו.