GTA IV

כשהייתי בבית הספר היסודי, לפני יותר מעשור, סיפר לי אחד מחבריי לכיתה על משחק מחשב חדש שמישהו הבטיח להביא לו. המשחק הזה, אמר, מגיע על 7 דיסקים ונותן לנו עולם תלת-ממדי בגודל כדור הארץ בו אפשר לעשות מה שאנחנו רוצים, עם המון כלי נשק ואקשן ריאליסטי. הרעיון הזה ריתק אותי בזמנו, אך את המשחק ההוא מעולם לא קיבלתי – כנראה בגלל שהוא לא היה קיים. גם היום אין עדיין משחק כזה, אבל להצביע על הכותר הקרוב ביותר לחזון הזה כלל לא קשה. הנה הוא, GTA IV, מלך משחקי הפעולה.

אסייג ואומר – את הדיסק עם המשחק קיבלתי רק אתמול, יממה לפני שהוא הגיע לחנויות. מאז הספקתי לשחק בו יותר מ-11 שעות (עם מספר הפסקות שרותים והפסקה אחת קצרה למטרת הכנה של כיסוני בשר), ועדיין לא התקרבתי לחצי, אם להאמין לסטטיסטיקה הפנימית. עם זאת, אני מאמין שממה שכבר ראיתי יש לי מספיק רשמים בשביל כתיבת הביקורת – אם הייתי מפקפק בכך אפילו לשנייה, היא לא הייתה מתפרסמת – ובנוסף אני מודע היטב לצורך של רבים מכם לקבל את המידע אודות המשחק הזה כמה שיותר מהר.

הפרטים הבסיסיים אודות GTA ידועים למרבית החובבים של משחקי הפעולה ברחבי העולם. הנוסחה בכל כותרי הסדרה היא אותה נוסחה – משחק המתרחש בעולם פתוח יחסית, עם הרבה מאוד כלי רכב שונים ומשונים ורמת אלימות שמצליחה לחרפן כל פוליטיקאי מערבי הרוצה קולות של הורים שמרנים. מה שכן, GTA 3 הביא לנו תלת-מימד, ו-San Andreas הוכיח שניתן לשים במשחק אחד מפה בגודל מדינה קטנה.

גם הפרטים הבסיסיים אודות GTA IV הגיעו לרשת כבר מזמן. גיבורנו – כך נאמר – הוא מהגר ממזרח אירופה, ניקו בליק שמו, שמגיע ומשתקע ב-Liberty City – הגרסה של רוקסטאר לניו-יורק. לניקו יש בן דוד, ובסביבתו נמצאים לא מעט מאפיונרים שנותנים לו עבודות שונות ומשונות. כל זה מאוד תואם את רוח הסדרה, אבל בפני עצמם הפרטים הגדולים האלה לא באמת מלהיבים. כך גם במשחק, הנתונים הבסיסיים שלו זהים לאלה של קודמיו, והגדולה שתביא לו כנראה כמה וכמה פרסי "משחק השנה" נמצאת - כמו ישויות עליונות – בפרטים הקטנים.

נתחיל דווקא מהעלילה ומהגיבור שמוביל אותה, למרות שזה כנראה מה שמעניין אתכם הכי מעט במשחק GTA. ויש לכם סיבה לכך – עד היום אמנם פגשנו בו לא מעט דמויות ססגוניות ומשעשעות, אבל רובן היו קריקטוריסטיות להחריד, כולל הגיבורים שלנו. ניקו בליק והאנשים שמקיפים אותו שונים בתכליתם – הם הרבה יותר, איך לומר, אנושיים.

ניקו עצמו הוא חייל משוחרר ששירת באחת המלחמות של מזרח אירופה ויצא משם מצולק. אין לו בעיה להיות בצד הלא נכון של החוק ולרצוח אנשים, אבל יש לו גם מצפון מתייסר, שמגיע מדי פעם לפני השטח. כך גם אויביו וחבריו של ניקו, שמתפתחים עם הזמן ולא נשארים שבלונות אותן ניתן לאפיין במלה אחת. כמובן שלא מדובר במחזה של שייקספיר, אבל יחסית למשחקי GTA יש לנו כאן התפתחות מאוד משמעותית.

בשאר הזמן, מנסה הכותר הזה לשמור על אווירה קלילה למדי. הדיאלוגים משעשעים ברוב המקרים ומצחיקים-עד-מאוד לפחות כמה פעמים בכל שעה, כשהם עושים זאת בלי לרדת לרמה נמוכה. בכלל, יש ב-GTA IV רובד סאטירי מאוד משמעותי על החלום האמריקאי ושברו, שירחף מעל לראשיהם של מי שבא לשחק בשביל לדרוס אנשים ברחוב אבל יגרום לאנשים שבאו בשביל לראות את העולם של המשחק ליהנות הרבה יותר.

GTA IV מתחיל עם תחילת הגירתו של ניקו – ירידתו מן האוניה עליה הגיע לליברטי סיטי ומפגש ראשון עם בן דודו רומן, שהבטיח לו אושר ועושר והצליח לספק רק דירה מלאת ג'וקים ועבודה בתחנת מוניות שלו. השעה-שעתיים הראשונות מתבזבזות על היכרות עם עולם המשחק. כמו עולה חדש אמיתי, אתם כנראה תהיו הססניים מאוד ולא תרצו ללכת סתם לטייל בעיר כשיש עלילה אותה צריך לקדם. מה עוד, שמבחר כלי הנשק שלכם מאוד מצומצם בהתחלה, ולא כל חלקי העיר פתוחים בפניכם.

אך כשהשעות יעברו, תתחילו להרגיש יותר נוח בתור תושבי ליברטי סיטי. הרחובות ייראו מוכרים יותר, חופש הפעולה יהיה גדול יותר ויהיו לכם מכרים רבים בכל רחבי העיר. המכרים האלה ייתנו לכם עבודות, כמו במשחקים הקודמים בסדרה, אבל הפעם יש שינוי קטן שמגיע בדמותו של הטלפון הסלולרי.

ניקו בליק זוכה להיות הגיבור הראשון (וכנראה לא האחרון) של משחק GTA שמקבל סלולרי משלו, והטלפון הזה הוא אחת ההמצאות הגדולות ביותר במשחק. דרכו אתם יכולים לקבל עבודות, לתקשר עם חבריכם (שעונים רק ברגעים הנכונים, כמובן), להזמין מונית ולקבוע פגישות רומנטיות או עסקיות. הדייטים האלה מאפשרים לכם להתחבב יותר על הסובבים אתכם ולקבל יחס מועדף מהם (סוחר נשק שמגיע לכל מקום שתרצו, למשל), ואף לזכות בקצת קפה חם אם מדובר בדייט רומנטי מוצלח.

מלה נוספת על הפגישות – חלקן אמנם כוללות דברים פאסיביים כמו ביקור במסעדה או צפייה במופע (רובם מצחיקים להפליא), אבל תוכלו לצאת עם חברים גם לסנוקר, באולינג או משחק חיצים בפאב. אלה הם מיני-משחקים מלאים ופעילים.

ונחזור לטלפון הסלולרי – שתי הפונקציות השימושיות ביותר שלו, מבחינתי, הן חזרה על המשימה וזיהוי השירים. הראשון הוא הודעת SMS שמתקבלת אם נכשלתם במשימה, ומאפשר לעבור לתחילתה בלחיצת כפתור, בלי לנהוג שוב למקום. הפונקציה השנייה קשורה לתחנות הרדיו במשחק – אם אתם שומעים שיר, אוהבים אותו ומעניין אתכם מה שמו, כל מה שצריך זה לחייג למספר מסויים בטלפון הסלולרי שלכם, ותקבלו הודעת SMS עם שמו של השיר הנ"ל, בשביל שתוכלו ללכת ולקנות אותו בעולם האמיתי.

שכחתי לציין דבר קטן הקשור לטלפון הסלולרי – הוא גם מאפשר לכם לגשת למשחקים המקוונים. טוב, בעצם זהו חידוש ענקי, הנותן לכם להיכנס לשרתי משחק עם עוד 15 שחקנים ולהתחרות במגוון רחב מאוד של תחרויות, החל מהרוג-כפי-יכולתך הרגיל, ועד למצבים כמו "שוטרים וגנבים" או מצבי משימות קבוצתיות. כל אלה עם מרבית ליברטי סיטי בתור מפת המשחק שלכם.

אך GTA הוא לא משחק על טלפונים ודייטים, אלא כותר אקשן. ככזה, יש כאן את המבחר הרגיל של כלי נשק קרים וחמים – החל מסכין ועד ל-RPG, ומבחר ענקי של כלי רכב הכוללים מכוניות, אופנועים, מסוקים וסירות. כל אלה אינם חדשים לסדרה, וגם המשימות נשארו דומות ברובן – לך לשם, תרצח את זה, פוצץ לו את הבית ותביא את החתול שלו למוסך ליד הנמל. מה שהשתנה, היא השימושיות.

GTA IV כולל שינוי משמעותי במערכת הירי, הנהיגה והשילוב ביניהם. מעכשיו בלחיצת כפתור אחד ירוץ ניקו ויתפוס מחסה, כשהוא נצמד אליו ויכול לירות תוך שימוש בו – דבר שלא ראינו עד כה במשחקי GTA אבל כן ראינו כמעט בכל כותר אקשן מאז Gears of War. גם מערכת הנעילה מאפשרת כעת תזוזה בטווח מסויים, כך שאתם יכולים להינעל על דמות אויב גם אם היא מאחורי עמוד ואז להגיע אל הראש המציץ שלה דרך כיוון ידני. הדבר הופך את סצינות האקשן הגדולות להרבה יותר דינמיות, בייחוד כיוון שגם האויבים שלכם מתחבאים בחכמה, ולפעמים אף מנסים לאגף אתכם.

הנהיגה, לעומת זאת, הפכה לקשה יותר. אם בעבר ראינו מספר סוגי התנהגות במכוניות של GTA, הפעם לכל מכונית יש אישיות משלה. כשאתם קופצים ממכונית למכונית בקצב מסחרר, זה יכול להיות קצת מבלבל בהתחלה. בנוסף, החוקים שמפעילים את המכוניות האלה הפכו לריאליסטיים יותר, ותצטרכו להתרגל מחדש לקחת פניות חדות – הדבר פשוט בלתי אפשרי בלי שימוש נבון ומדוייק בבלם. והשילוב בין הנהיגה לירי דורש עוד יותר מיומנות – מעבר לשליטה בגז, בלם וירי בעזרת כפתורי הצד, עליכם לשלוט ברכב עם הסטיק השמאלי ובכוונת של הנשק עם הסטיק הימני. אם זה נשמע לא נוח, הסיבה היא שזה ממש לא נוח.

אם תגלו שהנהיגה קשה מדי בשבילכם, תוכלו להתנחם בעובדה שלא צריך לנהוג יותר מדי אם אתם לא רוצים. במשחק הזה תוכלו לתפוס או להזמין מונית כמעט מכל מקום, ואז להגיד לה לאן לנסוע – זה יכול להיות לאחד המקומות המוכרים, או למקום שסתם סימנתם על מפה. בתמורה למספר דולרים, יסיע אתכם הנהג למקום אליו אתם חפצים להגיע. בתמורה למספר דולרים נוספים, הוא ייסע מהר. ואם בכלל בא לכם להתפנק, תוכלו לשלם עוד קצת בשביל לדלג על קטע הנסיעה כולו ולעשות טלפורט מיידי.

המקום היחיד, מעבר למשימות עצמן, בו הנהיגה היא עדיין חובה, הוא ההימלטות מהמשטרה. גם המערכת הזו עברה שינוי, ועכשיו המצוד סביבכם מתנהל לא על פי נחישות אלא במעגל ספציפי. כל עוד אחת ממכוניות המשטרה רואה אתכם, אתם נמצאים במרכז המעגל, אך אם תאבדו קשר עין ותצאו ממנו – תוך מספר שניות המשטרה תאבד כל רצון לרדוף אחריכם.

עם כל אלה, אפשר היה לסלוח למשחק בקלות אם הגרפיקה שלו לא הייתה מרשימה במיוחד. אחרי הכל, יש לנו כאן עיר גדולה מאוד (קטנה מהשטח של סאן אנדראס, אבל עדיין גדולה מאוד), שמוצגת כמעט בלי מסכי טעינה ועם הרבה מאוד פרטים על המסך כמעט בכל רגע נתון. אבל הגרפיקה דווקא כן מרשימה, ומרשימה מאוד אפילו. החל מהדירות, ועד לרחובות, הכל נראה כמו שמשחקי קונסולות הדור הנוכחי צריכים להיראות. בלילות הדבר ניכר במיוחד, כשהאורות ממלאים את העיר ומעצימים את הדימוי היומי של כל אחד מהאזורים. המפוקפק הופך למפחיד, והמטופח הופך ליפה. יש פה ושם גליצ'ים וירידות בקצב הפריימים, אבל לא מדובר במשהו משמעותי.

ומעבר לכך, כאמור, מדובר בדברים הקטנים. יש במשחק המון תחנות רדיו שמשדרות מוזיקה ותוכניות שתתאמנה לכל טעם אפשרי ויש ערוצי טלוויזיה הומוריסטיים אותם תוכלו לראות בבית. גם האינטרנט הגיע לליברטי סיטי, וכולל המון אתרים סאטיריים מצחיקים, ביניהם גם אתר דייטינג. בשביל הבחורות שתמצאו שם כדאי גם למצוא בגדים מתאימים באחת מחנויות הבגדים של העיר. הבגדים, הבנות ובכלל – כל האנשים שתפגשו ברחוב – כולם שונים אחד מהשני, עם מערכת יצירת דמויות שלא תגרום לכם להרגשת דז'ה וו יותר מבחיים האמיתיים.

דוגמה נוספת להשקעה העצומה של המפתחים היא המקום הבולט של השפה הרוסית במשחק. במקום רק לתת הרגשה של תרבות רוסית בשכונות הרוסיות של ליברטי סיטי, השקיעו אנשי רוקסטאר ושכרו אנשים שדוברים את השפה. כמעט כל השלטים נכונים לשונית, וברחוב שומעים כל הזמן את השפה בלי מבטא, כשמבחר המשפטים אותו תוכלו לשמוע הנו עצום. ויש גם תחנת רדיו שמשדרת שירים פופולאריים בשפה הרוסית. כל זה בשביל מה? בשביל אחוז קטן מהשחקנים שבאמת יבין את מה שנכתב ונאמר שם? מרשים מאוד, לדעתי. מאוד.

אחרי שבמשחקים הקודמים בסדרה הוכיחו המפתחים שהם יכולים ליצור עיר שחיה בנפרד מהשחקן, הפעם הם עשו עיר שכיף לשחקן לחיות בה. נמאס לכם מהמשימות ומהדברים אותם אתם עושים ב-GTA בדרך כלל? לכו לקרוא משהו באינטרנט או פשוט שבו במכונית והקשיבו למוזיקה טובה. כי אין סיבה לעזוב את ליברטי סיטי, באמת שאין. האם זהו משחק השנה? מוקדם להגיד, אבל אני מקווה שלא, רק כי ממש בא לי לראות מה יוכל להתעלות על GTA IV. בינתיים, אם יש לכם אקס-בוקס 360 או פלייסטיישן 3 וחיבה כלשהי למשחקי פעולה, רוצו לקנות את המשחק הזה, הוא שווה כל אגורה.