נושאים חמים

מכורים לרשת?

מחקר חדש טוען כי 8 אחוז מהאוכלוסייה סובלת מהתמכרות לאינטרנט. שוב רוצים לקטלג אותנו כחולים...

במבט ראשון, netaddiction.com נראה כמו אין-ספור אתרים אחרים, המקדישים חלק ניכר ממרצם לעידוד הגולשים להמשיך ולבקר בהם. האתר מציע למשתמשים את כל השירותים העדכניים - פודקאסט, בלוג, רשימת תפוצה ואפשרות להזמין חברים להצטרף. לאמיתו של דבר, האתר הזה פועל בניגוד למגמה. מייסדיו מנסים לשכנע את המשתמש לנשום עמוק, לסגור את הדפדפן, לכבות את המחשב ואם אפשר לצאת מהבית לטייל בפארק הסמוך, או לעשות כל דבר אחר שאינו קשור לגלישה באינטרנט.

"המרכז לטיפול שיקומי בהתמכרות לאינטרנט" אינו סתם אתר, אלא קליניקה מקוונת, שמיועדת לטפל במה שמנהלי האתר מגדירים "אחת הבעיות הנפשית המתפשטות בקצב המהיר ביותר בתקופתנו". בשנים האחרונות, בעקבות העלייה המהירה במספר הגולשים המדווחים על התמכרות לרשת, קמו קליניקות רבות - באינטרנט ובעולם שמחוץ לה - לטיפול בבעיה שזכתה לראשי התיבות המדעיים IA (Internet Addiction).

כמו בעיות בריאותיות אחרות, גם בהתמכרות לאינטרנט השלב הראשון בטיפול הוא האבחון. כדי להתחיל בתהליך מציע האתר כמה שאלונים לאבחון עצמי, המתייחסים להתמכרויות מסוגים שונים: התמכרות לסייבר-סקס, לאתרי פורנו או לצ'טים, אובססיה למשחקי תפקידים, שימוש כפייתי ב-eBay ועוד. בין השאר מתבקש המשתמש להשיב על שאלות בנוסח: "האם קורה שאתה מפנטז על גלישה באינטרנט בזמן שאתה לא מחובר?" או: "באיזו תדירות אתה מכה, צורח או מגיב בזעם כאשר מישהו מפריע לך בזמן גלישה?"

בתקופה האחרונה חלה התקדמות ניכרת במחקר ובאבחון של ההתמכרות לאינטרנט. חיפוש באמזון מעלה כמה עשרות ספרים העוסקים בנושא שיצאו לאור בארצות הברית, ובהם "האינטרנט וחיי הנישואים שלך", "הסכנות הסמויות של הגלישה" ו"לכודים ברשת", ספרה של קימברלי יאנג, הלוחמת הוותיקה ביותר נגד סכנת ההתמכרות לרשת.

יאנג מובילה את המאבק להכללת ההתמכרות לאינטרנט ב-DSM, ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקאי. מתנגדיה טוענים שאין לראות בהתמכרות לאינטרנט הפרעה נפשית ייחודית ומעדיפים להתייחס אליה כאל טיפוס משני של הפרעה מוכרת, כמו דיכאון או הפרעה טורדנית-כפייתית. כמו במקרים אחרים מסוג זה, לשאלה יש היבט כלכלי: אם ההתמכרות לרשת תיכלל ברשימת ההפרעות הרשמית, הטיפול בה יוכר על ידי חברות הביטוח.

ההתפתחות האחרונה במערכה היא מחקר נרחב שפירסמו בחודש שעבר חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית, שלפיו שיעור המדווחים על סימפטומים האופייניים להתמכרות ברשת ממשיך לטפס. החוקרים מצאו כי 8% מהאוכלוסייה דיווחו על תסמינים אלה. המחקר גם מביא, לראשונה, פרופיל מוגדר של הסובלים מההפרעה. לרוב אלה סטודנטים רווקים לבנים, המבלים כ-30 שעות בשבוע בגלישה "בלתי חיונית וסתמית", כהגדרת החוקרים. השעות האלה הן רק תוספת לשעות רבות של גלישה באתרים שהוגדרו חיוניים.

בנוסף לשעות הגלישה הרבות, החוקרים דיווחו על סימפטומים נוספים שאופייניים למתמכרים. הם קבעו שההתמכרות לאינטרנט מזכירה אלכוהוליזם והתמכרויות "קלאסיות" אחרות. כ-14% מהנשאלים, לדוגמה, הודו שקשה להם להישאר יותר מיום אחד ללא אפשרות חיבור לרשת. 6% אמרו שהפעילות המקוונת השפיעה לרעה על יחסיהם עם חברים וקרובים, ו-8% הודו שהם גולשים באינטרנט "כדי להימלט מהמציאות".

"מחקר די מטומטם"

מסקנותיהם הנחרצות של החוקרים מעוררות התנגדות לא מעטה בקרב חסידים נלהבים של האינטרנט. "זה מחקר די מטומטם", טוען ד"ר אשר עידן, חוקר תרבות דיגיטלית ובעל בלוג בנושא. "התמכרות מגדירים לפי כל מיני אינדיקטורים גופניים, ואני לא מכיר שום סימן כזה כשמדובר באינטרנט. אף אחד עדיין לא עזב את עבודתו או התאבד בגלל האינטרנט".

עידן טוען כי ההתייחסות לשימוש באינטרנט כאל מחלה אינו אלא מעשה דיכוי, המונהג על ידי "פסיכולוגים ועיתונאים פוריטנים. אני קורא לאנשים האלה 'נטורי קרתא של המאה ה-21'. זה מבטא את החרדה של אנשים מבוגרים, שהמוח שלהם נצרב על ידי המדיום הישן של קריאה וכתיבה ושרגילים להתייחסות הייררכית אל המציאות. אינטרנט הוא ציוויליזציה שונה, שפועלת על פי מודל מוחי שונה, אסוציאטיווי. אבל הפוריטנים לא מסוגלים להבין שוני וחייבים להשוות ולדרג. מכיוון שהכוח נמצא עדיין בידיהם, הם רואים באינטרנט מחלה".

עידן אינו יחיד בעמדתו. בד בבד עם ריבוי המחקרים העוסקים בהתמכרות לאינטרנט, אחת ההתפתחויות המעניינות שחלו בתקופה האחרונה בדיון בנושא היא ההתנגדות המתגבשת לניסיון להצמיד תווית קלינית לאנשים הגולשים מעל מספר מסוים של שעות בשבוע או בחודש. כאשר רוב מוחלט של אמצעי התקשורת, הארגונים והחברות מפעילים אתרים ברשת, ראוי לשאול אם הניסיון להגדיר את הגלישה "בריחה מהמציאות" אינו אנכרוניסטי מעט.

ובכל זאת, האם אי אפשר לומר שאנשים המבלים רוב זמנם ברשת ומתנכרים עקב כך למשפחתם ולחבריהם סובלים מבעיה? עידן סבור שלא. "נכון שיש אנשים שמתחילים לחיות יותר ויותר במציאות אלטרנטיווית, ולא במציאות שסביבנו, שהיא לא כל כך אטרקטיווית", הוא אומר. "אבל אנשים מנותקים מהמציאות סביבם היו גם לפני האינטרנט. אבא של סבא שלי היה רב ומקובל. הוא קרא כל כך הרבה, שאשתו שרפה יום אחד את הספרים שלו. אילו היה חי בתקופתנו, בטח גם עליו היו אומרים שהוא מכור".

מכור שהתנקה

לא כל הגולשים הכבדים שותפים לעמדתו של עידן. חלקם מוכנים להעלות בדעתם את האפשרות שהם מכורים. בשבילם הוקמה בישראל קבוצת תמיכה, "קומונת מכורים לאינטרנט", שפעלה כפורום באתר תפוז. e-magine - כך מכונה מנהל הפורום, שהעדיף לא להזדהות בשמו - אומר כי הקומונה נסגרה לאחר כשנה וחצי, בעיקר עקב התכחשות של קהל היעד לקיומה של הבעיה. "התגובות נעו בין עוינות ללגלוג", הוא אומר. "אנשים לא הכירו בבעיה, וכמעט כל יום היו התנכלויות של גולשים שכתבו לי: 'לנהל פורום תמיכה כזה באינטרנט זה כמו להקים קבוצת תמיכה לאלכוהוליסטים בפאב'. אנשים לא הבינו שמי שמכור לאינטרנט רוצה שכל החיים שלו יתנהלו ברשת. הוא לא יחפש תמיכה במקום אחר".

e-magine עצמו מספר כי בעבר התמודד עם התמכרות, אבל כיום הוא מתייחס לעצמו כאל "מכור שהתנקה". בעקבות השינוי הוא הקים בתפוז פורום אופטימי יותר, ששמו "אנשים ואינטרנט" (snipurl.com/14gbc), העוסק ביחסים המגוונים שבין האדם לרשת.

"פעם חשבתי שההתמכרות תהיה ממש מגיפה שתפגע בהמון אנשים", הוא מסביר. "היום נראה לי שהבעיה אינה חמורה עד כדי כך, אם כי דווקא היום יותר פסיכולוגים מכירים בה. אני פועל עכשיו מתוך עניין ואהבה לאינטרנט. היום אני מעדיף להגדיר את הבעיה 'שימוש יתר ביישומי אינטרנט'. למעשה, האינטרנט הוא רק מדיום. מי שיושב שעות באתרי פורנו מכור לפורנו, לא לאינטרנט".