נושאים חמים

אינפלציה במניפולציה

לא כל הפרטים ידועים בסיפורה של המשוררת צאלה כץ, שמתה לפני כחודשיים, אחרי שצברה לה עדת מעריצים. מה שבטוח הוא שמעולם לא היתה אשה כזאת

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

ברגע שנפוצה בספטמבר השמועה על מותה של המשוררת צאלה כץ, מיהרו כמה מחבריה ומוקיריה לפרסם הספדים בבלוגים שלהם. "אינני דובשנית/ אני עוגיית עבאדי", היא כתבה על עצמה בשורה שצוטטה על ידי אחד המכרים, שתיאר אותה כאשה חננית, אך בעלת אופי קשה. "כמה עצוב. אמנם הכרתי מעט ממנה אבל לפעמים תחושת האובדן לא עומדת ביחס ישר להיכרות", נכתב בבלוג המוסיקה "מונוקרייב". "בזמן האחרון יצא לי לצ'וטט אתה יותר מתמיד", סיפרה האמנית הדס רשף, שנחשבה למקורבת של כץ, בבלוג שלה. "ליווי צמוד בביפים של הג'ימייל במשך היום. בערב היא כבר לא היתה מחוברת". בכמה מהבלוגים מיהרו הטוקבקים להגיב: "לא הכרתי אותה, אבל זה עצוב לשמוע", כתב אחד, ואחר הוסיף ש"אומרים שביום הכיפורים מתים רק הצדיקים הגמורים".


איור: אורית ברגמן

שיריה של כץ התפרסמו כמעט רק באינטרנט, בעיקר בבלוג. היא נראתה בציבור רק בכמה ערבי שירה, שבהם חבשה פאה שחורה ומשקפי שמש גדולים. אף על פי כן, במשך מעט יותר משנה של פעילות, היא הצליחה להטביע חותם כלשהו בזירת השירה הצעירה. ציטוטים משירתה החדשנית נשמעו לא פעם בבתי הקפה של המשוררים המעודכנים בתל אביב - בעיקר השיר "סופרפארם", הכולל את השורות "אני כועסת על כל נשות העולם/ איך אפשר להיכנס לסופרפארם בשלווה".

לכן חובבי שירה לא מעטים הופתעו כשבאחד הטוקבקים בפוסט ההספד בבלוג של אלי אשד, התפרסמה הודעה כי "צאלה כץ היא דמות בדויה המנוהלת על ידי קואופרטיב אמנים ומשוררים". נכתב שם ש"צאלה נפטרה לאחרונה לאחר שטבעה בבצה התל-אביבית. סיבות האירוע עדיין נחקרות, אך יש המייחסים את הטביעה לווירוס מסתורי שבו לקתה צאלה לאחר שיחה בתוכנת מסרים מיידיים".

המשוררת הכי זמינה

דמויות בדויות של משוררים ואמנים, ששימשו פלטפורמה לפרסום יצירות, נוצרו משחר ההיסטוריה. אבל בתקופה הנוכחית קל במיוחד ליצור דמויות שלא היו ולא נבראו, שנראות אמינות ויכולות אפילו לתקשר עם מעריציהן. כל מה שצריך הוא בלוג, חשבון ג'ימייל, ערך בוויקיפדיה, ואולי גם משקפי שמש שחורים. ככל שהמרחב הציבורי עובר להתנהל אינטרנט, בפורומים, בלוגים וטוקבקים, דמויות וירטואליות נהפכות למשתתפות שוות מעמד בדיון.

גם אחרי שפרשת צאלה כץ פורסמה בכמה בלוגים ומקומונים בתל אביב, האופן שבו נוהלה "משוררת הקוד הפתוח" לוט בערפל. "היא היתה מתכתבת עם כל העולם באי-מיילים, בטוקבקים ובצ'ט", אומר העיתונאי והסופר יובל בן עמי, שחשף במגזין "טיים אאוט" את קבוצת האמנים ואנשי ההיי-טק שהמציאו את המשוררת.

מי שעמד בראש "קואופרטיב צאלה כץ" הוא המלחין והזמר העצמאי א"ב דן, אך לטענת כמה מהאנשים שהיו בסוד הפרויקט, את השירים כתב דווקא איש המחשבים ערן הדס שנהג להציג את עצמו כבן זוגה של צאלה, אהרון דסקל. "לא ניסינו לרמות אף אחד, הדברים התגלגלו", אומר הדס. "צאלה נהפכה לדמות בעולם השירה. האינטרנט הוא למעשה זה שאיפשר את הקיום שלה, בזכות הבלוג, הטוקבקים והמסרים המיידיים. היא כל הזמן היתה אונליין. אהרון דסקל אמר פעם שצאלה כץ אולי לא היתה קיימת, אבל היא היתה המשוררת הכי זמינה. גם האגו שלה התפתח במשך הזמן".

אם כך, למה הם החליטו להרוג אותה? "לא אני הרגתי אותה", טוען הדס, "הרגה אותה משוררת ידועה אחרת ברשת, שלא רוצה להיחשף. אבל היא מתה בתקופה טובה".

חברות עם צפרדע

עד כה נראה שצאלה כץ היא האמנית המשמעותית ביותר בישראל שנולדה ומתה ברשת. אבל ברחבי העולם קמו לא מעט דמויות בדויות שנהפכו לאגדות אינטרנט. סוג מסוים של פולחן נוצר סביב מדג' ברתה ויינשטיין, מחלוצות סצינת הפודקסטים האמריקאית, ששימשה במשך כמה שנים כמגישה של yeastradio.com. ויינשטיין, שהשיקה את הפודקאסט הראשון שלה בסוף שנת 2004, היא אקטיוויסטית לסבית יהודייה בת 60, שטוענת שהיתה המאהבת של הטניסאית מרטינה נברטילובה, אבל גם של הגברת הראשונה לשעבר ננסי רייגן.

בפועל, מי שעמד מאחורי הדמות הוא איש המחשבים ריצ'רד בלאושטיין, שהשתמש בה כדי להחצין כמה קווי אישיות שלא העז להביא לידי ביטוי בחיי היום-יום. הוא תיחזק את ויינשטיין במשך כשנתיים, והצליח לבלבל לא מעט אנשים, עד שהיא נמאסה עליו לפני כשנה, והוא הודיע שהיא נשלחה לניתוח קיצור קיבה קטלני בגוואדלחארה שבמקסיקו.

מקרה בעייתי יותר הוא הסיפור המפורסם של LonelyGirl15, נערה מתבגרת שנונה עם הורים שמרנים, שיומן הווידיאו שלה התפרסם ביוטיוב ביוני שעבר, וזכה למיליוני כניסות. LonelyGirl הופיעה בסדרה של כ-60 פרקים, מגובה בדף ב-Myspace, שבאמצעותו תיקשרה עם המעריצים. באוגוסט 2006 זיהו כמה גולשים סתירות אחדות בתוכן הסרטונים השונים. העיתון "לוס אנג'לס טיימס" היה הראשון לחשוף שהסדרה לא היתה אלא הפקה מבוימת היטב, ושאת הנערה שבמרכזה גילמה שחקנית אוסטרלית ששמה ג'סיקה רוז.

להפקה היו אחראים מנתח פלסטי ואשתו, שהיתה הממונה על התקשורת באי-מייל. שידור הסדרה נמשך אחרי החשיפה, עד אוגוסט האחרון. אבל גם במקרה זה יוצריה של הנערה גזרו עליה מוות אלים. בסוף הקטע האחרון היא נרצחת על ידי כת קיצונית שמשתמשת בדמה לצורכי פולחן.

לפני כחודשיים יזמה חברת אבטחת המחשבים הבריטית סופוס ניסוי: היא פתחה חשבון בפייסבוק תחת השם "Freddi Staur" - עיוות של הצירוף ID Fraudster (זייפן תעודת זהות), ושלחה הצעות חברות למאות משתמשים ברשת החברתית. בתמונה של פרדי הופיעה צפרדע קטנה מפלסטיק, והפרופיל כמעט לא כלל פרטים מזהים. אף על פי כן, כמעט חצי מהמשתמשים שקיבלו הצעת חברות אישרו אותה בלי היסוסים, ורובם גם חשפו את פרטיהם האישיים. כשמישהו טוען שהוא קיים, כך נראה, אנו נוטים להאמין לו, גם אם אין לנו כל הוכחה ממשית שמאחורי השם עומד אדם אמיתי.

"אנחנו חיים בעידן מניפולטיווי, ולמעשה כולנו יוצרים דמויות פיקטיוויות", אומרת הדס רשף, שמשתמשת ביצירותיה ביוטיוב ובצורות אחרות של מדיה דיגיטלית. "כשאדם פותח דף באתר היכרויות, הוא יוצר בעצם סוג של דמות פיקטיווית, גם אם הוא לא ממש משקר. למי שנמצא הרבה באינטרנט יש בדרך כלל אין-ספור דמויות. אני חושבת שדמות כמו צאלה כץ לא שונה מכל פוסט שנכתב בעילום שם. ובסך הכל, גם אם זה היה משחק, השירה שלה היתה לא רעה בכלל. היא בסך הכל מין פיגוע טרור וירטואלי קטן בתוך בועת השירה".