פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חדר מלחמה משפחתי

      פורום "חמותי ואני" בתפוז, אחת מקבוצות הדיון המשונות ברשת הישראלית, מוכיח, שוב, שמערך הכוחות בין נשים לגברים לא עבר עדיין שינוי מספק

      איור: מורן ברקהטלפון הסלולרי של מ' צילצל, והיא נחרדה לגלות שחמותה מחפשת אותה. היא ידעה שבעקבות הצלצול צפוי ביקור ממושך, ומיהרה לנקוט אמצעים. "ישר לקחתי את הילדה לטיול, וראיתי אותה באה אלינו כשהייתי על הגשר ביישוב", היא מדווחת בפורום "חמותי ואני" של תפוז. "בערב היו אורות בבית, אז הפעם היא באה בהפתעה לביקור. פשוט לא פתחתי את הדלת, ואחרי זה תירצתי שישנתי שלוש שעות".

      משתתפת אחרת בפורום תיארה סוג אחר של יחסים משובשים עם אמו של בעלה, שגרה בסמוך אליהם. "היום היא הכינה עוף, ונכנסתי אליה בדיוק", היא מספרת. "בעלי אמר לי: 'יש עוף, בואי תאכלי', אז חמותי אומרת: 'לא לא, זה יבש'... כמה דקות אחרי זה, גיסי וגיסתי הגיעו אליה, והיא הוציאה להם את העוף".

      כך מתנהל פורום "חמותי ואני" - אחת מקבוצות הדיון המשונות ברשת הישראלית. זה שנים אחדות שמאות ואולי אלפי נשים פורשות בפורום את תסכולן, שמגיע לפעמים לכדי איבה קיצונית כלפי משפחתו של הבעל, ובעיקר כלפי אמו. "עם הזמן גיליתי בפורום שכל בדיחה שקיימת על הנושא לקוחה מהמציאות", אומרת פנינה, אחת מעורכות הפורום. "בעבר המקרים הצחיקו אותי, אבל הרבה ממה שאנשים כותבים גורם לי זעזוע".

      לפעמים הפורום נראה כמו חדר מלחמה שבו כלות ישראל מנהלות את מאבקן הנצחי באמו של הבעל. "גם אני, כמו נשים אחרות, חיפשתי את השקט והשלווה של המשפחתיות", כותבת אחת מהן. "פינטזתי על משפחה קטנה, עם בעל אוהב ותומך, יציאה לטיולים משותפים וחוויות וזיכרונות טובים רבים. לבסוף יצא ההיפך!"

      אחת המסקנות העולות מקריאה בפורום היא שהשינויים שחלו בשנים האחרונות במוסד המשפחה לא העלימו את החיכוכים בין הכלה לחמות, ובמקרים רבים אף העצימו אותם. "אנחנו נמצאים בתהליך של שינוי בתפקיד האשה במשפחה, ולכן האם לא תמיד מרוצה מהאופן שבו אשתו של הבן ממלאת את תפקידה", מסבירה ד"ר שרה ברסלרמן, פסיכותרפיסטית ומטפלת משפחתית המתמחה ביחסי כלה-חמות. "לפעמים לאמא קשה עם זה שהבן מגהץ את החולצה לעצמו ואולי גם לאשתו".

      זה שנים אחדות שברסלרמן מקיימת בחיפה סדנאות טיפוליות להתמודדות עם הקשיים והתסכולים הנוצרים בין כלות לחמיות בעקבות הנישואים. "זו סוגיה מאוד כבדה בחיי המשפחה", היא אומרת. "אם האשה רבה עם משפחת הגבר, שניהם יסבלו והחיים יהיו קשים". הסדנאות מתקיימות בקבוצות של שש נשים, כלות בנפרד וחמיות בנפרד, שמספרות את סיפורן ומקבלות עצות מהנשים האחרות. לדברי ברסלמן, הקבוצות המעניינות ביותר הן אלה של החמיות. "סוף סוף הן מרגישות שהן לא לבד, שהן לא אשמות ושאפשר לפתור את הבעיה".

      ברסלרמן הקדישה ליחסי חמות-כלה בישראל את עבודת הדוקטור שלה, שבה ניסתה להציע פרשנות פמיניסטית לסכסוך הנפוץ בין שתי הנשים במשפחה; סכסוך שבו שתיהן נהפכות, לדבריה, לקורבנות. "ניסיתי להבין איך נוצר באופן קבוע סכסוך דווקא בין נשים שמתוארות לרוב כאמפתיות", היא מסבירה. "איך זה שאחרי שהבן מתחתן, נשים נורמליות הופכות פתאום למכשפות. הנשים האלה הרי מקיימות יחסים טובים עם החברות שלהן, ורק מול הכלה הן הופכות למשהו אחר".

      ההסבר, לדברי ברסלרמן, הוא התחרות על הטיפול בגבר. "הנשים האלה דורכות על אותו תחום של התפקוד המשפחתי", היא אומרת. "גם במאה ה-21 הרבה נשים לוקחות אחריות על תחומים מסוימים בחיים של הגבר, כאילו הוא חסר אונים. עד שהגבר מתחתן, האם דואגת לאוכל וללבוש שלו. אחרי החתונה, הוא מחליף מטפלת אחת באחרת. לאם קשה לוותר על התחום הזה, והתסכול מופנה אל אשתו של הבן".