הגש ורוץ לרשת

יום עצמאות שמח לכם, קוראים יקרים. כן, מדינתנו כבר בת שישים, כפי שמזכירים לנו מדי שעה (בהנחה ואתם מקשיבים לרדיו) סאבלימינל יחד עם הגבעתרון. אך בואו ונעזוב את הסיפור העצוב הזה, כי ביום הזה מצווים עלינו קברניטי המדינה, ובראשם חברת הכנסת רוחמה אברהם בלילא, לשמוח.

נתחיל מהקישור החינוכי, שהולך הפעם לאתר הרשמי של מדינת ישראל. באתר נפתח איזור מיוחד לכבוד 60 שנות העצמאות שלנו, ובו מידע שימושי על הנעשה ביום הזה. הידעתם, למשל, שביום העצמאות תבחר הציפור הלאומית של ישראל, ואילו הצב המעופף שלי, בוחבוט, בכלל לא מועמד?

מבחינת רובנו, מדינת ישראל היא עובדה מוגמרת ומאוד רצינית. בשביל רבים מאויבנו, לעומת זאת, אנחנו בכלל לא קיימים כישות נפרדת. הכרה באי-ההכרה הזו יכולה לגרום לכם לדחף עיוור להזדהות עם כל מדינה חדשה שקמה, ואני כאן בשביל לספק את הדחף הזה.

אם חשבתם שהפרק של "איש משפחה" בו הגיבור מקים מדינה משלו הוא עוד אחת מהפנטזיות ההזויות של היוצרים, טעות בידיכם. מאז ומתמיד היו בעולם אנשים מוזרים שהקימו מיקרו-מדינות משלהם, וזכו לאי-הכרה גורפת מצד שכניהם. המוכרת שבהם היא סילנד, שקמה על פלטפורמה בים לא רחוק מחופי בריטניה, אבל היו גם אחרות, כמו בומבונגה, קוגלמוגל, ללנוורסט ואפילו הממלכה ההומו-לסבית של איי ים האלמוגים.

אחד הסימנים המוכרים ביותר של מדינתנו הוא הדגל שלה. מגן דוד כחול בין שני פסים כחולים מייצג את המדינה שלנו בפני העולם מאז שנוסדה, ומצליח לעורר חיבה או אנטגוניזם רק בגלל שהוא שייך למדינה שלנו. אך האם עצרתם פעם בשביל לחשוב איך הוא בתור דגל גרידא, בלי הלאומנות הקשורה אליו?

ג'וש פארסונס דווקא כן חשב. לא רק על הדגל שלנו, על כל הדגלים. ואז הוא דירג אותם ונתן להם ציונים על פי האסתטיות והעמידה בחוקים ההגיוניים (בלי נשק אוטומטי על הדגל) אותם הציב. אולי תשמחו לדעת שהדגל שלנו מדורג גבוה מאוד, עם ציון של 85. למדינות כמו ברזיל וגואם, לעומת זאת, לא היה מזל כזה.