על נפילתם של 13 חיילי גולני ידעתי לפני הודעת צה"ל. רובכם ידעתם עליה כמוני, הרבה לפני שפורסמה בשעות הערב המאוחרות. כשזה הפך לרשמי, גם לכם זה נראה כמו החדשות של אתמול.
הטכנולוגיה המתקדמת, שמשתכללת בקצב מהיר מאי פעם, מועילה לשירותי הצבא, הביון והמודיעין ובאותה מידה כמעט גם מזיקה להם. רק נסו לחשוב על מידת הקושי בחטיפת אדולף אייכמן במציאות של היום, וכמה חלק ונטול רבב היה עובר חיסול אל מבחוח לו בוצע בשנות ה-60. בכל מספר שנים קם לו חידוש זה או אחר שמקשה עוד יותר. בקיץ 2014 זהו הווטסאפ.
מבצע "צוק איתן" - כל הכתבות, הפרשנויות והתמונות
ווטסאפ הוא מדיה שגופים גדולים עדיין לא יודעים בדיוק איך לאכול מצד אחד היא כלי עבודה מצוין, מצד שני היא יכולה להיות גם זרז להתארגנויות לא רצויות. החל מהיממה האחרונה הפכה האפליקציה הפופולארית לאויב החדש של קציני הערים. ביום ראשון צה"ל נתקל לראשונה בבעיה החדשה שעמה הוא נאלץ להתמודד זרימת מידע, נכון ושגוי כאחד, על הרוגים בכמויות גדולות. הצבא ייאלץ להתמודד עם התופעה הזו בעתיד, ולא רק במקרים נקודתיים כמו חיילים שנפלו בשדה הקרב, אלא בכל דיווח שבו מופעלת הצנזורה. הציבור כבר לא מסתפק בלחשוב שזכותו לדעת, הוא תובע את הזכות הזו בלי תלות בגורמים חיצוניים.
הפצת שמות כוזבים של חיילים "הרוגים" בעודם בחיים היא דבר לא אחראי, לא מצפוני, נפשע ועוד שאר סופרלטיבים, אבל במציאות של ימינו היא גם בלתי נמנעת. הציבור חטטני ותמיד צמא למידע חדש, ולא צריך אפילו לרדת לרזולוציות הווטסאפ. די לפתוח את הערוצים המרכזיים, כדי להיתקל בגודש שידורים ופרשנויות מוטות שבעיקרם אינם מחדשים דבר, אבל מספקים באופן השטוח ביותר את הרצון שלנו לספוג מידע. אבל היום כבר לא הולכים שבי אחרי הסלוגן "תנו לצה"ל לנצח". לאחר שהמושג "דחיית סיפוקים" כבר נשחק סופית, היום כשהצופה רואה (או אפילו שומע) ש"יש נפגעים", הוא יודע להיכן ללכת כדי לקבל את האינפורמציה, ועכשיו.
התחינות המצקצקות, אם כן, שעלו לאחרונה ברחבי הרשת ובטורי דעה "לנהוג באחריות" לא רק תמוהות, הן גם מופרכות, שלא לומר צדקניות. אי אפשר לצפות מאנשים להיות אחראים כשאין שום מנגנון שחוסם אותם מלעשות כן. גם בפייסבוק פורסמו שמות הרוגים, אם כי במינון נמוך יותר. מדוע? משום שבפייסבוק, חלון ראווה המוצג לכל, כן ניתן להעניש ולצנזר, ולראייה השעייתו המידית של קפטן קבוצת הנוער של הפועל באר שבע אבירם אוחנה, לאחר שכתב את הסטטוס "שמאלנים עלובים לתאי הגזים".
ב-1996 ביקש רזי ברקאי ממפיקת תוכניתו להשיג לו את "האחראי על האינטרנט". אמירה זו לא רק הפכה לדבשת על גב המוניטין של המגיש הפופולארי, היא גם מייצגת כל דרישה לא הגיונית שעולה עם הפצעתו של חידוש טכנולוגי זה או אחר. קריאה לעצירת ההודעות בווטסאפ או לנהוג באיפוק ובזהירות היא ה"אחראי על האינטרנט" החדש. לא צריך להיתמם ולהניח שעכשיו, אחרי התקרית הזו, אנשים יהיו יותר מנומסים ומתחשבים, נהפוך הוא הדחיפה לכיוון ווטסאפ מעולם לא הייתה אפקטיבית יותר.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד