מארק צוקרברג התעצבן על איזו מישהי ששברה לו את הלב, ובתגובה הוא החליט לפתוח אתר לדירוג נשים בקולג' שלו. אם זה לא היה קורה, סביר להניח שלא הייתי פוגש את אהבת חיי. בזכות אותה בחורה ששברה לצוקי את הלב, הכרתי את מי שתהפוך לאם בנותיי. זה סיפור אמיתי. אני חייב את המשפחה שלי (כולל הכלב) לג'ינג'י היהודי הזה מפאלו אלטו. אני מניח שאני לא היחיד שחייב כמה מהדברים הכי טובים בחיים שלו לאיש הזה. הוא יודע את זה, והוא דורש פיצוי. במזומן. אבל הוא יסתפק בפרטיות שלכם.
וזה לא רק הוא. פייסבוק, כמו חברות הבת שלה וואטסאפ ואינסטגרם, הפכו לחלק כל כך אינטגרלי מהחיים של רוב העולם המערבי. קל להפנות את האצבע המאשימה כלפי צוקרברג, כפי שאכן עושים רבים, כולל בקונגרס האמריקני. קל לדרוש ממנו תשובות, אפילו אם אלה תמיד יגיעו סתומות וחלולות, ואולי בעיקר בגלל זה. אלא שכמובן לא מדובר רק בפייסבוק. פתחנו את הדלת לביתנו, משרדנו וכיסנו למיקרוסופט, גוגל, אמזון, טוויטר ומי לא בעצם. אלה לא רק החברות העשירות והגדולות. זוכרים את האפליקציה המיותרת הזאת שכולם הורידו לאיזה שבוע שמראה איך תיראו כשתהיו זקנים? היא יודעת עליכם הכל.
אוקיי בומר, בטח תגידו, ככה עובד העולם היום, וזה נכון. אלא שהעשור האחרון כלל לא רק את הצמיחה הכי מטורפת במידע הפרטי שאנחנו חושפים בכוונת תחילה ובחופשיות, אלא גם מאות או אלפי מקרים של פריצות אבטחה שחשפו מידע פרטי של מיליוני משתמשים. רובנו קוראים בכלי התקשורת כתבות על "לוחמת סייבר" או "טרור אינטרנטי" ולא מתרגשים מזה יותר מדי. בדיוק על זה חברות הענק האלה בונות, שלא נתרגש מזה שהן מחזיקות את המידע הכי פרטי שיש לנו.
בואו נעשה תרגיל בדימיון מודרך. עצמו את העיניים, ותתארו לעצמכם שיש למישהו את הגישה לכל מה שאי פעם כתבתם וקיבלתם בוואטסאפ. מחשבה מטרידה יותר מכל סרט אימה, נכון? עכשיו תפתחו את העיניים ותבינו - המציאות הזאת כבר כאן. מזמן. ולא רק שלפייסבוק (שלום שוב, צוקי) יש גישה לכל ההודעות שלכם בוואטסאפ, היא גם סוחרת במידע שעולה מהן.
זה היה העשור של הפרטיות, או ליתר דיוק של היעדר הפרטיות. זה דווקא התחיל ממשהו שנתפס בזמן אמת כחיובי. היו ההדלפות של וויקיליקס ואדוארד סנודן, שהראו לנו כמה כל מה שאנחנו חושבים שהוא סודי ביותר יכול להיחשף לעיני כל בתוך רגעים ספורים. כל שיחת טלפון, כל אימייל, כל מידע שאנחנו מוסרים ברשת - הכל בסכנה. זה המשיך עם מאות סיפורים על אנשים תמימים שנפלו בפח של תרמיות קלות שגרמו לחשיפת כל המידע שלהם. נראה שאין יום שאין סיפור על רשת קמעונית כלשהי, אם זה רשת חנויות ספרים קטנה בדנמרק או קמעונית הענק "טראגט" בארה"ב - שהלקוחות שלה קיבלו הודעה בסגנון "אם תלחצו על הלינק תזכו בשובר הנחה" כאשר בפועל הלינק שנשתל על ידי האקרים גרם להם לחשוף את כל פרטי הטלפון שלהם, לרבות כרטיסי האשראי.
ניתן לומר, למעשה, שהפרטיות שלנו לא באמת נפגעה בעשור האחרון - אלא האמון שלנו. אנחנו נועלים את הדלת כשאנחנו הולכים לשירותים, בדיוק כמו שאנחנו נועלים את הטלפון שלנו בכל רגע שהוא לא עלינו (אם בכלל יש רגע כזה). העשור הבא יתרכז לא רק בתיקון שלל בעיות האבטחה והפרטיות שיש לחברות הגדולות שאוגרות את המידע האישי שלנו, אלא גם בניסיון לשקם את האמון שלנו במוצרים הדיגיטליים שמקיפים אותנו.
יש לציין שאותן חברות ענק, עם דגש על גוגל, אפל ופייסבוק שנכנסו לרובנו ללב ו/או לכיס - עובדות כרגע בעיקר בניסיון להרשים אותנו ביכולות הטכנולוגיות שלהן, שנשמעות להדיוטות סתם כמו מילים יפות ללא כיסוי.
בפועל, כולנו מכירים את התחושה של "הטלפון שלנו הפך לאויב במקום לחבר". אתה מדבר עם חבר בעבודה על כך שמכונת הקפה שלך התקלקלה, ולפתע, חצי שעה לאחר מכן, כל הפיד שלך בפייסבוק מלא בפרסומות למכונות קפה חדשות, במבצע לזמן מוגבל. במקרה אחר את מדברת עם חברה שלך על כך שאת רוצה לחגוג את יום ההולדת שלך בחו"ל, והופ - מאוחר יותר, כשנכנסת לאפליקציה של וואלה! סלבס לקרוא על הזוגיות החדשה של צופית גרנט ושולי רנד, הופיעה לך פתאום באנר עם פרסומת לטיול רומנטי לפראג - עם מחיר מוזר בדיוק בשבוע של יום ההולדת שלך. יסבירו לכם שזה לא אפשרי בכלל. הטלפון לא מאזין לכם. הטכנולוגיה לא קיימת, ובכלל - אם הטלפון שלך יהיה במצב האזנה כל היום הסוללה שלו תיגמר נורא מהר (מה שנכון). אבל זה בכלל לא משנה - עצם זה שאנחנו חושדים בטלפון שלנו בכך שהוא מרגל אחרינו, זו מחשבה די מטורפת. הדבר המטורף עוד יותר הוא שאף אחד מאיתנו לא שוקל בכלל להיפרד מהאויב הזה שכביכול הכנסנו לחיים שלנו.
את תחילת העשור רובנו התחלנו עם טלפונים פשוטים יחסית, טלוויזיות פלזמה יקרות וכבדות הפכו לאט לאט לסטנדרט ומי מאיתנו שהשקיע בדבר המוזר הזה שנקרא "ביטקוין" הפך מאז לאיש עשיר. העשור הבא ייראה אחרת. את עליית המכונות סטייל "סקיינט" של שליחות קטלנית כנראה לא נראה בעתיד הקרוב, לא בגלל שהטכנולוגיה לה תאפשר את זה - אלא בעיקר מכיוון שכולנו הפכנו לחשדניים יותר כלפי הטכנולוגיה, ובצדק.
המילים "האקרים", "אבטחה" ו"פריצות" עולות שוב ושוב בכל השקה של מוצר טכנולוגי חדש. המעבר לשימוש בשירותי ענן הביא עמו איזה חידוש מרענן. אנשים נהנו לחשוב בתמימות שאם המידע שלהם נמצא על שרתי הענן של גוגל, אפל או אמזון אז הם יכולים לישון טוב בלילה. הם טעו, והם למדו את זה בדרך הקשה. המעבר הטבעי הבא יהיה לכיוון של בלוקצ'יין - שיהפוך להיות הטרנד החדש לכל מה שקשור לאבטחת מידע. או במילים אחרות: זה יהיה היעד הבא של ההאקרים שירצו לגנוב את המידע שלנו.
בסופו של דבר, הדרך היחידה שלא ידלפו לרשת פרטי האשראי שלכם, תמונות העירום שצילמתם לאקסית או האובססיה המוזרה שלכם לסרטונים של גורי חתולים משחקים שש-בש - היא לא להחזיק את המידע שלכם בשום מכשיר שמחובר לאינטרנט. לא על המחשב, לא על הטאבלט, לא על הטלפון ואפילו לא על הטלוויזיה - רבאק אפילו המקרר שלכם בטח מחובר לוויפיי בשלב הזה.
העשור הבא יהיה מלא בהפתעות טכנולוגיות. השאלה היא איך האופי האנושי יוכל להתמודד עם עוד ועוד פגיעה בפרטיות. כמו שזה נראה, הילדים שלנו כבר לא יבינו את משמעות המילה. יכול להיות שבדור הבא כבר לא יהיו מנעולים על הדלתות בשירותים. מה כבר יהיה שם שעוד לא ראינו?