סמסונג, חברת האלקטרוניקה הגדולה בקוריאה ואחת הגדולות בעולם, הודיעה אתמול על הקמת חנות משותפת עם חברת MusicNet. בכך מגדילה MusicNet את הרשת העצומה שלה, שכוללת אתרים כמו Yahoo!Music, איימש, Urge של MTV, ואת התשתית הרשתית לנגן הוויפי MusicGremlin. סמסונג, מצידה, מקבלת גירסה משלה ל-iTunes, והולכת בעקבות מיקרוסופט ונוקיה שהחליטו עוד לפניה שהדרך להתמודד עם אפל היא הקמת מערכת שלמה שתומכת בנגן המוזיקה.
המהלך מותיר את Sandisk כיצרן הנגנים היחיד מבין הגדולים באמת שטרם פתח חנות משלו. אבל יש שמועות שגם החברה האמריקאית עם המנכ"ל הישראלי מתכוונת להכריז על חנות מקוונת בקרוב.
פרשנות
לאור העובדה שהחנות תיפתח בתחילה בבריטניה, גרמניה וצרפת, נראה שהיעד של סמסונג הוא תחרות בקנה מידה עולמ באמצעות פלטפורמה מקבילה לזו של מתחרותיה הגדולות. לא ברור כמה יכול מהלך כזה להצליח מחוץ לקוריאה וטייוואן, היכן שסמסונג היא גורם דומיננטי בשוק הנגנים.
ואם הצעד הזה עשוי להיות בעייתי בעבור סמסונג, הרי שהוא בעייתי במובהק בעבור שוק המוזיקה העולמי. ההתפצלות לחנויות שונות ופורמטים שונים עשויה לפגוע בשוק מוזיקה שנבנה על התאימות האוניברסלית לפורמט MP3.
אני יודע שיצרני הנגנים אינם הגורם שמניע את פיצול הפורמטים. כולם תומכים ב-MP3, ורובם הגדול היו שמחים למכור שירים בפורמט הזה, שעובד בכל מחשב ובכל נגן. אבל גם במציאות שנוצרה על ידי המדיניות הפרנואידית של חברות המוזיקה, נראה לי שהיצרנים נעים לכיוון הלא נכון על ידי הקמת החנויות ויצירת שוק שמורכב מהרבה שווקים קטנים. בסופו של דבר, כשיש הרבה פורמטים, הגדול מביניהם ינצח. בעולם הקבצים הסובלים מנז"ק, הגדול ביותר הוא זה של iTunes. בעולם הקבצים החופשיים ממנו, הגדול ביותר הוא MP3.