ביום אחד בחודש יולי של השנה שעברה הגיע מכשיר המודו הראשון למדור הטכנולוגיה של גוף התקשורת בו עבדתי אז. כנהוג באותם אירועים בהם נכנס שליח עם קסדה למערכת ומוסר חבילה עם גאדג'ט חדש, מיהרו חברי המדור להתכנס סביבו, לפתוח את החבילה ולבחון את הטלפון הסלולרי העברי הראשון. שלא כנהוג באותם אירועים, איבדו במהרה רוב המתגודדים את העניין במכשיר וחזרו לעיסוקיהם. למעט הכתב עליו הוטלה כתיבת הביקורת על המכשיר, אף אחד לא המשיך להתעניין במודו או לשחק איתו. זה בהחלט לא מצב שקורה כאשר מגיע למערכת מוצר חדש של אפל, למשל.
מאז שפיטרה מודו כמאה מעובדיה לפני שנה, נכתבה כמות מילים נאה בעיתונות הכלכלית על סיכויי ההצלחה (ובעיקר: סיכויי הכישלון) של המיזם של דב מורן. בכל שלב בשנה הזאת (וגם לפניה) בו ניסיתי אני להסתכל על הנושא הזה לא מהצד הכלכלי, אלא מהצד הצרכני גרידא, כצרכן טכנולוגיה בעצמי הגעתי למסקנות דומות לאלו של הפרשנים. הם דיברו על כך שלמודו יש סיכוי נמוך בגלל תקציב לא מספיק ותחרות קשה בשוק, ואני הרגשתי כך פשוט מכיוון שהטלפון הננסי אותו ראיתי באותו יום במערכת לא עשה לי שום חשק להמשיך ולהחזיק אותו, ובטח שלא להשתמש בו. מודו אולי נפנפו בעובדה שנכנסו לספר השיאים של גינס עם התואר "הסלולרי הקטן בעולם", אבל זה לא הפך את המוצר שלהם לקולי ומלהיב עבור המשתמש הצעיר והמעודכן (בין אם הוא בתל-אביב, לונדון או ניו-יורק). בוודאי לא בתקופה בה יצרני הסמארטפונים קובעי הטון דווקא מגדילים את מכשיריהם, כדי לספק מסך מגע נוח יותר לשימוש ולצפיה.
ניסה להיות "מא-גניב" ללא הצלחה
אני מנחש שבחלומו ראה דב מורן את המודו כאביזר הטכנולוגי-אופנתי הלוהט של העתיד הקרוב. קצת כמו מה שהאייפון והאייפד הם היום. את המעמד הזה קיווה להשיג לא בעזרת מפרט חומרה מרשים ויכולות חדשניות, אלא דרך ניסיון ליצר "מא-גניבות", שפרנסי החברה כנראה חשבו שנמצא בקונספט הייחודי של הג'אקטים. כאילו שהטוויסט השיווקי של המודולריות יפיל ברשתו את "הנוער של היום". הבעיה היא שהיה מדובר ברעיון צולע מהבחינה הצרכנית אפילו עוד לפני שהסמארטפונים סימנו בבירור את הכיוון העתידי של הסלולר. הרעיון לחבר את הטלפון שלך כל פעם לג'אקט אחר שמספק פונקציה אחרת הוא חסר אפיל לצרכן. מי רוצה להוציא כסף על תוספים כאלו? מי רוצה להסתובב איתם לכל מקום? מי רוצה להתעסק בהחלפות המגושמות הללו? וכמובן מי צריך את זה, כשמכשיר אייפון/אנדרואיד אחד עושה את הכל?
כאשר שקע האבק ומורן הבין שעם ג'אקטים לא בונים מדינה (או חברה), הוא החל להשקיע בפיתוח סלולרי מתוחכם יותר. אבל בשביל זה העולם לא צריך את מודו יש לו מספיק חברות ענק ותיקות שעושות זאת במומחיות. אף אחד לא מחכה לסטארט-אפ חדש שילמד איך בונים מכשיר סלולרי תוך כדי תנועה ויתגלח על חשבון הקונים. וכך, כאשר הקונספט הראשוני בוטל עקב חוסר רלוונטיות, והקונספט השני בוטל עקב חוסר צורך לא נותר למודו אלא להרים ידיים. זהו לא רגע שמח לתעשיית ההיי-טק הישראלית, ובוודאי לא לעובדי החברה שייאלצו עכשיו לחפש משרה חדשה. לצרכן הסלולר זהו רגע חסר משמעות. מכיוון שקיומו של המודו לא שינה דבר עבורו, כך גם סיומו לא משנה.