תנו לזאקרברג לנצח

אמא שלי התחברה לפייסבוק לפני כמה ימים. היא עשתה את זה אחרי שבת דודתה, שגרה בארה"ב, הציקה לה להתחבר. וגם בת הדודה השניה שלה, שגרה במוסקבה, הציקה. וגם זו שגרה בחיפה. לפני כן שאלה אותי מספר פעמים מה זה, אבל הנחתי שהיא תתקשה להבין את הקונספט. טעיתי, ואני מצטער על כך.

"מה את עושה שם?", שאלתי, כשאני לגמרי לא מבין מה יש לאמא שלי לחפש בפייסבוק. מסתבר שעבורה אלו תמונות – שלי, של בני משפחה אחרים. בעוד כמה ימים היא בטח תגלה גם את המשחקים (אמא, תתרחקי מפארמוויל!), ואז תתחיל לעקוב אחרי עדכונים של חבריה. אולי תנסה למצוא חברים עמם נותק הקשר כשעלתה לישראל, או עוד לפני כן. וזו, בעצם, הסיבה לכך שהמגזין "טיים" העניק למארק זאקרברג את תואר איש השנה שלו. זאקרברג חיבר את אמא שלי לפייסבוק.

יותר מחצי מיליארד משתמשים, 200 מיליונים מהם נכנסים גם דרך הסלולר. אינספור שעות עבודה אבודות בפארמוויל, אינסוף חברויות חדשות וזוגות חדשים (כמו גם פרידות וגירושין). ההמולה סביב פייסבוק הייתה חזקה גם לפני שנה, אבל נדמה כאילו ב-2010 הבועה בה חיה הרשת החברתית התפוצצה והתיזה על כל מי שמשתמש במחשב ואינטרנט דבק שחיבר אותו לרשת החברתית כפי שקרה למוצרים מעטים מאוד בהיסטוריה האנושית.

ב-2010 פייסבוק הפסיק להיות אתר, והפך לכלי שנראה כאילו מתפתח במקביל לרשת האינטרנט, ולא מתוקף היותו מוצר אינטרנטי. עבור רבים מאיתנו, כשאנחנו בפייסבוק אנחנו לא באינטרנט, כי אם בפייסבוק. המקום אותו הרשת החברתית תופסת דומה יותר לזה של הטלפון.

רבים מכם החלו לבלות פחות זמן ב"אינטרנט", כי מתוך הזמן הסופי שיש לכם מול מחשב אתם מעדיפים להקדיש חלק רב יותר לפייסבוק. וזה מכריח את אותם המותגים שעד כה השקיעו בשיווק אינטרנטי להשתנות, ולהקים מערך שיווק נפרד בפייסבוק, לה חוקים משלה.

"כן, הבנו, פייסבוק זה חשוב, אבל למה זאקרברג?" אתם עשויים לשאול. אם תעקבו אחר המידע שזורם מפייסבוק – החברה, לא הרשת החברתית – לעולם, תבינו שהוא הרבה יותר ממנכ"ל. זאקרברג לא מנהל את פייסבוק, הוא זה שיצר, וממשיך ליצור, אותה. אחד ממנהלי פייסבוק אמר לפני כמה ימים בועידת ישראל לעסקים של גלובס שזאקרברג לא חושב כמונו, הוא רואה את העולם בצורה אחרת לגמרי, וזה מה שמאפשר לו להבין מה צריך לעשות.

זה, אגב, אחד הכשלים בסרט "הרשת החברתית", שעושה דרמטיזציה לסיפור ההקמה של פייסבוק. בסרט הזה, ג'סי אייזנברג, שמגלם את זאקרברג, לא מדבר בקולו של מנכ"ל פייסבוק, כי אם בקול של ארון סורקין – התסריטאי. אילו היה נדרש לדבר בקולו של זאקרברג, התוצאה כנראה הייתה אחרת.

הסיבה לכך היא שבאופן פרדוקסלי, האדם שגרם לנו לתקשר הרבה יותר אחד עם השני, נראה כאילו מתקשה לתקשר עם העולם סביבו. הראיונות המעטים אותם נתן זאקרברג במהלך השנים, חושפים אדם עם פחד במה, לא מאוד קוהרנטי וכזה שקשה לו לעבור ממחשבה למשפט. המצב השתפר לאחר הופעה מבישה במיוחד בכנס של הוול-סטריט ג'ורנל לפני שנה וחצי, אבל גם בהופעות פומביות מהחודשים האחרונים זאקרברג נראה כמו דובר בעל כורחו.

אבל כל אלה לא מורידים מערכו. השינוי שזאקרברג הביא משמעותי יותר עבור מרביתנו מחשיפות של ויקיליקס, ויישאר לאורך יותר זמן מהפופולאריות של האייפון והאייפד. גם אם לא יהיה זה פייסבוק בעוד 10 שנים, המדיום אותו הפך זאקרברג לסנסציה עולמית לא ייעלם מחיינו בקרוב. ועל כך, בהחלט מגיע לו להיות איש השנה.