זה מתחיל בקרב אגרופים. שתי דקות לתוך Uncharted החדש, מוצא את עצמו גיבור המשחק נייתן דרייק בקרב מגע גורלי נגד בריון מגודל, באמצע פאב בריטי טיפוסי. הקרב, שנגרר אל תוך שירותי הפאב, מוכיח כבר בדקות הראשונות של המשחק ש-Naughty Dog, מפתחת המשחק, ממש לא קפאה על שמריה, ועבדה קשה כדי לשפר את אחת מסדרות המשחקים המצליחות ביותר בהסטוריה של הפלייסטיישן.
לפני כארבע שנים, כשהפלייסטיישן 3 הוותיקה עדיין היתה קונסולה צעירה, היא הפגישה לראשונה בינינו לבין Uncharted. זה היה משחק שאפתני, מעין נסיון ליצור את גירסת הגיימינג של אינדיאנה ג'ונס, שהציג בסיס מעולה אבל נפל בפרטים הקטנים: המשחק לא היה מהודק מספיק, והשאיר בעיקר טעם של עוד.
העוד הזה הגיע ב-Uncharted 2: Among Thieves, משחק ההמשך שהגשים את כל ההבטחות שהמשחק הראשון פיזר, ונכנס להסטורית משחקי המחשב כאחת מחוויות הגיימינג הסינמטיות והמרשימות ביותר בכל הזמנים. רבים מחשיבים אותו עד היום למשחק הטוב ביותר של קונסולת הפלייסטיישן 3 - וכעת, עם בואו של המשחק השלישי נותר רק לבדוק אם אנשי Naughty Dog הצליחו להתעלות על עצמם - או שמדובר דווקא בירידת מדרגה.
בואו, יש מכות
זה מתחיל, כמו שכבר אמרנו, בקרב אגרופים, שמציג את החידוש הגדול ביותר במשחקיות של Uncharted 3: Drake's Deception. קרבות המגע, שהיו די מעצבנים במשחקים הקודמים, קיבלו שדרוג משמעותי במשחק החדש, וכדי להלחם כמו שצריך יש צורך בתזמון מוצלח ויכולת לעבור במהירות בין כפתורי הבקר השונים. עדיין לא מדובר במערכת קרב מתוחכמת במיוחד, אבל היא בהחלט מרגישה הפעם כמו חלק בלתי נפרד משאר המשחק - ולא סוג של בן חורג ולא מוצלח כמו בהרפתקאות הקודמות של דרייק.
אם הדקות הראשונות של המשחק נתנו לי את ההרגשה שב-Naughty Dog ערכו שינויים מרחיקי לכת במשחק, ההמשך החזיר אותי לקרקע: מערכת קרבות המגע היא פחות או יותר החידוש היחיד ש-Uncharted 3 מציג על קודמו - וברגע שמתרגלים למכות המשחק מתגלה ככמעט זהה ל-Uncharted 2 בכל הקשור למשחקיות שלו.
מה, אם כך, שונה הפעם? העלילה - שהופכת במהרה לעלילה הנרחבת והעמוקה ביותר בתולדות מותג המשחקים הזה (עם "אבל" גדול עליו ארחיב מאוחר יותר). גם הפעם דרייק וחבריו מחפשים עיר אבודה שלפי האגדה עמוסה באוצרות רבים, אבל ההרפתקה הנוכחית חשובה לדרייק במיוחד, שכן היא קשורה באופן אישי לילדותו.
לא אהרוס לכם את חווית המשחק - רק אציין שבחסות עלילת המשחק החדש אנחנו מקבלים הצצה לחייו של דרייק כבחור צעיר, ועל מהות הקשר שלו עם ויקטור סאליבן, "סאלי", חברו הטוב שהופיע בכל אחד ממשחקי הסדרה עד כה. הסיפור מרגיש אישי יותר ולכן גם מצליח לרגש יותר מהמשחקים הקודמים, שכן עד מהרה המניעים של דרייק הם לא רק התעשרות מהירה, אלא נסיון כן להשאר נאמן לחבריו ולהתמודד עם שדי העבר שלו.
בואו, יש אחלה סצנות
כל הסיפור הזה מתפרש על שלל אתרים ברחבי העולם, שיוצרים את הרפתקת ה-Uncharted המגוונת ביותר עד עתה. המשחק לא מתעכב יותר מדי באותם מקומות, ובערך בכל שעה תמצאו את עצמכם מגיעים לסביבה חדשה לגמרי - החל מערים אירופאיות עמוסות, דרך ספינות פיראטים מתפוררות ועד למדבר דיונות רחב ידיים.
כמו במשחק הקודם, גם הפעם המשחק הוא הרפתקה סינמטית מרשימה, שמרגישה פעמים רבות כמו סרט פעולה מוצלח במיוחד הרבה יותר מאשר משחק. כמעט בכל אחת מהסביבות תיתקלו לפחות בסצנה אחת שתעיף אתכם לתקרה: זה יקרה כשהטירה העתיקה אותם חקרתם תתחיל להעלות באש ולהתפרק סביבכם, כשספינת הפאר עליה אתם נמצאים תתחיל לטבוע ולהתמלא במי ים או שהמטוס אליו התגנבתם יתחיל להתפרק ולהתרסק באוויר.
הסצנות האלה הן ללא ספק רגעי השיא של המשחק, ואולי אפילו רגעי השיא של כל דור הקונסולות הנוכחי. מדובר בסצנות יפיפיות, קצביות, מרגשות ומותחות.
המשחק כולו, בדגש על סצנות המפתח האלה, נראה ונשמע מצויין: הפלייסטיישן 3 הוותיקה מוכיחה שהיא עדיין לא אמרה את המילה האחרונה ועדיין יכולה להרשים גרפית (בעיקר בזכות העיצוב האמנותי המרשים מאוד של הסביבות - אבל גם בזכות המנוע הגרפי הסולידי). הדיבוב מושלם כתמיד, והדמויות מרגישות אמיתיות לגמרי.
כדאי לציין שכל הטוב הזה הוא פועל יוצא של משחק ליניארי מאוד. Uncharted 3 מצליח להרשים בגלל שבסופו של דבר אין בחירה אמיתית בהתקדמות השחקן - והמשחק מוביל אתכם (בכשרון רב) בדיוק למקומות שהוא רוצה שתהיו בהם. ברגע ש"תסטו מהמסלול" תוכלו לראות בקלות את העשן והמראות שמרכיבים את עולם המשחק, והאשליה תשבר. מצד שני - כשהכל נראה ומרגיש יותר טוב, למה שתרצו לסטות מהמסלול מלכתחילה?
בואו, יש יריות
הסיפור מצויין, הסצנות מדהימות - אך למרבה הצער כאן בערך נגמר מקצה השיפורים. שאר האלמנטים במשחק - קרבות היריות והחידות הסביבתיות, במקרה הטוב מצליחים להשתוות לרמה של המשחק הקודם, ולעיתים קרובות אפילו נחותות ממנו.
המקרה הבולט ביותר הוא קרבות היריות. ב-Naughty Dog הפכו את הקרבות למהירים ואכזריים יותר - האויבים רבים וחמושים היטב, והם יתקדמו אליכם בנחישות בכל קרב וקרב. על פניו מדובר בשיפור לטובה - אך בפועל מצאתי שהקרבות הופכים למתסכלים בעקבותו.
כנראה מעונין בעניין של טעם, ויש לציין שבהחלט לא מדובר בנקודת תורפה חמורה מדי, אבל האינטנסיביות הזאת גרמה לי פעמים רבות להרגיש שהמחשב מרמה אותי. לאויבים תמיד יש תחמושת זמינה (גם אם הם כרגע הורידו עליכם עשרות כדורים), הם תמיד קולעים היישר אליכם (בעוד שאתם תצטרכו לכוון טוב מאוד כדי לפגוע בהם) ואם אתם מנסים להתגנב ולהביס אותם בערמומיות תגלו שמספיק שאויב אחד ישים לב אליכם כדי שכל חבריו ידעו את מיקומכם המדוייק באופן מיידי.
וזה עוד לא הכל: אויבים מצטרפים לקרבות ממקומות לא כל כך הגיוניים, ככה שגם אם תדאגו "לטהר" מרפסת מסויימת כדי ליצור לעצמכם "איזור נקי" מאויבים תוכלו לגלות אויבים חדשים צצים משם מאוחר יותר, כאילו האדמה השריצה אותם החוצה. וזה בלי להזכיר סוגים רבים של אויבים שיכולים לספוג עשרות כדורים מבלי ליפול.
התוצאה היא קרבות שדורשים הרבה ניסוי וטעיה. במהלך המשחק גיליתי שלרוב הקרבות הקשים יותר יש דרך מרכזית אחת בה ניתן לנצח בקלות יחסית, ואחרי אי אילו פעמים שאתם נהרגים בהם פשוט תצליחו למצוא את הדרך הזאת בצורה טבעית. גיימרים מסויימים וודאי יהנו משיטת הקרב הזאת, שהופכת את הקרבות לסוג של פאזל - וחלק ימצאו את המיתות התכופות למעצבנות למדי.
כך או כך - ברגע שקרב מסתיים ומתחילה מייד אחריו סצנה מרהיבה נוספת, סביר להניח שתשכחו אותו - לא משנה כמה מתסכל הוא היה.
בואו, יש מולטי
בעיה נוספת שקשורה ב-Uncharted 3 היא הסוף שלו. בתור המשחק האחרון בטרילוגיה, הרגשתי ש-Naughty Dog קצת חיפפו בפרקים האחרונים של המשחק (אולי מפאת חוסר זמן), שמרגישים לעיתים לא הגיוניים בעליל, וגם נעים בקצב מהיר הרבה יותר משארית המשחק. לא הייתי מתנגד לעוד שניים-שלושה פרקים שהיו יכולים להרחיב את הסוף ולהפוך אותו לראוי יותר.
גם כאן לא מדובר ב-Deal Breaker, ועלילת המשחק מצויינת גם עם הסוף המחופף. היא פשוט היתה יכולה להיות טובה הרבה יותר עם עוד קצת מאמץ - וממשחק כל כך מצויין בהחלט ראוי לדרוש את המאמץ הנוסף הזה.
מה שמפצה על הסוף המעט מאכזב הוא מצבי המולטיפלייר המצויינים. מי שחשב שהמשחק השני הוסיף מצב משחק המוני רק בשביל הגימיק יגלה שהפעם המצב הזה הבשיל לכדי אחד מחוויות המולטיפלייר המוצלחות ביותר של התקופה, עם מצבי משחק שאמנם לא מחדשים יותר מדי על משחקים אחרים, אבל עשויים מצויין ומספקים שעות רבות של הנאה.
למצבי המשחק התחרותיים נוספו גם מצבים קואופורטיביים, שיאפשרו לכם לשתף פעולה עם חברים בקרבות שפשוט בלתי אפשרי לצלוח לבד. גם כאן מדובר במצבים חביבים מאוד שהם תענוג גדול - במיוחד אם יש לכם את החברים הנכונים.
צעד קדימה, שניים אחורה
בסופו של דבר, Uncharted 3 הוא משחק פחות מוצלח מ-Uncharted 2. הסיפור שלו מתחיל טוב יותר אך מאבד מומנטום לקראת סופו, קרבות היריות שלו מתסכלים הרבה יותר - ולמרות שסצנות המפתח שלו מצויינות כך גם היו אלה של המשחק הקודם - וההבדל הקטן הוא שהפעם הגענו מוכנים לסצנות האלה, בעוד במשחק הקודם הן הגיעו בהפתעה מוחלטת והשאירו אותנו עם פה פעור.
אבל, וזה אבל גדול - ה"הפסד" הזה הוא בנקודות ספורות בלבד, ובסופו של יום המשחקים מאוד דומים זה לזה בכל הקשור לאיכותם (במקרה המולטיפלייר ל-Uncharted 3 יש אפילו יתרון). אז נכון, קצת חבל שה-Uncharted החדש לא הצליח להיות מוצלח יותר מקודמו - אבל כשמדובר במשחק שאחד מהמותגים המוצלחים ביותר בהסטוריה - בהחלט לא מדובר באכזבה. להיפך.