בוא נראה אותך עכשיו מתעלל בחתול

קל מאוד לרחם על אדם שמותקף על ידי המון אינטרנטי, במיוחד כשהמעשה אותו ביצע לא נחשב לחמור במיוחד. ומה שאמין אסלנוב עשה ביום שישי האחרון, ובכן, לא נחשב על פי הסטנדרטים של החברה בימינו לחמור במיוחד. הוא לא רצח ולא אנס, הוא "רק" הרים חתול מזנבו, צילם והעלה לפייסבוק. ואם מנגנוני האמפתיה שלכם לא מתחילים לפעול בעקבות חוסר האונים שהפגין כשמאות אנשים זועמים החלו לתקוף אותו ברשת החברתית, הקרח שסביבם בטח יימס לנוכח הידיעה שהתמונה הזו הביאה את אסלנוב לחקירה במשטרה ואל מעצר בית.

וכך, בטורו בוואלה! גבר טוען אמיר בן-דוד כי " כל העסק היה רחוק מלהיות מעודן או נעים לעין, ובכל זאת - מלבד סלידה מתבקשת מהפגיעה המרושעת בחתול - זה לא נראה כמו אירוע שבגללו האומה אמורה לעצור את נשימתה". בן דוד אף מזכיר כי " כי בעולם כפי שהכרנו אותו עד מהפיכת התקשורת האחרונה, מנגנוני ההוקעה הציבוריים היו ממוסדים והתקיימה בהם היררכיה ברורה. למערכת המשפט נשמרה הבלעדיות על ההוקעה הפלילית ועל קביעת העונש ההולם לכל מקרה. למערכת התקשורת נשמרה הבלעדיות על ההוקעה הציבורית, וגם היא הקפידה – על פי רוב – על מידתיות". בסופו של דבר, טוען בן-דוד לרמה בלתי סבירה של זעם ההמון, ומפחד מן " העולם החדש שבו כנופיות זועמות של גולשים מכלות את זעמם בכל מי שנדמה להם שהוא ראוי לעונש".

בן-דוד צודק. העולם החדש אותו הוא מתאר קיים. קבוצות פוליטיות מנסות להשתיק את בעלי הדעות ההפוכות על ידי תלונות חסרות בסיס להנהלת פייסבוק כדי שזו תחסום חשבונות ותמחק משתמשים; מעריצים מטורפים ממררים את חיי מושאי הערצה שלהם; ואנשים שקוראים לעצמם עיתונאים מרשים לעצמם לפרסם ברשת דברים ללא תהליך בקרה מתבקש. רק בנושא אמין אסלנוב, אמיר בן-דוד טועה.

מה שאסלנוב קיבל, אינו עונש בלתי מידתי. המלה הזו, "מידתיות", נזרקת הרבה פעמים לחלל האוויר כשנראה שמי שאומר אותה בעצם מתכוון ל"עין תחת עין". אז חוץ מזה שלאסלנוב אין זנב, זו אינה המשמעות. תגובה מידתית היא התגובה הכי פחות דרסטית שתגרום לתוצאה הרצויה, וכאן התוצאה הרצויה היא שאסלנוב לא יעשה את מה שעשה יותר לעולם. האם פרסום הדבר במקומון "לצד תגובתו של אסלנוב שהיה מתנצל ואומר שזו הייתה בדיחה לא מוצלחת שהוא מצטער עליה", כפי שהיה קורה בעולם לו בן-דוד מייחל, היה גורם לו להפסיק? ממש לא בטוח. האם מה שקרה לאסלנוב עכשיו יגרום לו להפסיק? יש להניח שכן.

יש לזכור גם דבר אחד נוסף. צודק בן-דוד באמרו כי בעולם ללא אינטרנט, בו שכן תיאורטי מנסה להתלונן על אסלנוב למשטרה, "קשה להאמין שהעניין היה מטופל בעדיפות גבוהה, אם בכלל. וזהו. כך הסיפור היה מסתיים". ומשום מה, זה נראה לו סביר שהמשטרה תתעלם מחוק צער בעלי חיים, סעיף 2 (א), בו נאמר "לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי". לגולשים, עם זאת, לא נראה סביר שהמשטרה תתעלם מהחוק הזה. וגם, ובכן, למשטרה עצמה.

האם המגיבים הגזימו? חלקם כן – איומים ברצח הם לא תגובה הולמת, וגם העליהום שעשו על מקום עבודתו של אסלנוב היה מיותר בחלקו, אך המסקנה של בן-דוד על כך שמדובר בעולם מפחיד "בלי זכות תגובה, בלי זכות ערעור, בלי מנגנוני בקרה, בלי כללי עשה ואל תעשה, בלי אתיקה" היא שגויה. אם כבר, ההפך הוא הנכון – הרשת היוותה כאן מנגנון בקרה מבורך שווידא כי המשטרה תתפקד כראוי, ויותר חשוב מכך, שאמין אסלנוב לא יפגע עוד בחתול אחד.


עוד בנושא:

- הרשת תפסה מתעלל בחתול, והתעללה בו