אייפון נגד אנדרואיד: קרב אופי

קרב האייפון נגד מכשירי אנדרואיד, והגלקסי S3 בראשם, מביא למדורי הטכנולוגיה כמה מהטוקבקים הכי מטונפים שאפשר למצוא באינטרנט (עם חובבי בלאקברי וסימביאן הסליחה, אתם לא רועשים מספיק). והסיבה לכך פשוטה: לאנשים אכפת, באמת אכפת, מהבחירה בין הסמארטפונים. במקומות אחרים בתעשיה הזאת לא תראו תגובות - מעריצי דל לא רבים עם מעריצי אסוס, ואפילו היריבות המרה בין סמסונג ל-LG עוברת מעל לראשים של מרבית הצרכנים.

אבל כשזה מגיע לטלפון הסלולרי, הכל משתנה. אנחנו לא מתייחסים אליהם כאל כלי עבודה, הם הרחבה של הזרוע שלנו, מכשיר טכנולוגי עמו אנחנו מבלים שעות רבות בכל יום. וזה הופך את ההתעסקות בהם להרבה יותר רגשית.

ובסופו של יום, אפשר להגיד שהבחירה הזו אומרת גם משהו עלינו. האם כל מי שבוחר באייפון טכנופוב שזהו הסמארטפון הראשון שלו? ממש לא. האם כל מי שבוחר במכשיר אנדרואיד הוא מהנדס תוכנה עם חיבה לקוד פתוח? גם לא, כמובן. אבל דווקא הרגשות שכל אחד מביע לגבי המערכת בה הוא לא בחר הם מעניינים מאוד.

אז מה עשינו? מצאנו את חובב האנדרואיד הגדול ביותר במערכת, ואת האייפוניסט הכי רדיקלי, ונתנו להם להחליף למערכת המתחרה ליממה. מה אפשר ללמוד ב-24 שעות על חווית שימוש? תשפטו בעצמכם.

וכן, כמובן, גם אתם יכולים להצביע. ולטקבק. אבל בבקשה, בבקשה תשמרו על שפה נקיה.

רגע לפני שאני מקבל את האייפון לידיי, אני חייב להגיד: אני שונא אותו. עזבו את זה שלא השתמשתי במכשיר, השנאה היא הרבה יותר מהותית – היא בוערת בעצמותיי. וזו לא שנאה למוצרים פופולריים, אלא לעצימת העיניים ההמונית שאשפי הפרסום של אפל יצרו עם שיווק גאוני של מוצר נחות. למה נחות? כי אני רוצה להעביר אליו קובץ MP3 ולשים אותו כרינגטון בלי טריקים מפגרים. כי אני רוצה יכולת להוריד ממנו קבצים ולא רק לשים קבצים. כי אני לא רוצה להסתפק בתכנים של אפל. אז האם המכשיר יהיה נוח יותר מהגלקסי S3 שלי? אולי, אבל זה לא יגרום לי לשנוא את האייפון פחות.

אחרי 24 שעות.

אני שונא את האייפון פחות. טוב, זה לא מאוד נכון – השנאה עדיין שם, אבל אני יכול להבין את האנשים שמשתמשים בטלפון הזה, ולא מוכנים לעבור לאנדרואיד גם כשהם רואים מה הם מפסידים. זה הכל הנוחות. הממשק, המינימליזם, הכל כאן מאוד ידידותי למשתמש. זה קצת כמו להתעורר בעולם של דיסני, מצועצע וכיפי אפילו שזה שבלוני וקצת מוגבל.

האם אני אעבור לאייפון? לעולם לא. וממש לא חבל לי להחזיר אותו. הגלקסי שלי אולי פחות "נחמד", אבל הוא גאדג'ט הרבה יותר מתקדם, עם הרבה יותר אפשרויות להתאים אותו לצרכים שלי ולאישיות שלי. הטלפון הוא הנגזרת של האופי שלי, ואני אוהב טכנולוגיה. ואת האייפון אתם יכולים להשאיר להמון שלא אכפת לו מזה.

רגע לפני שאני מקבל את טלפון האנדרואיד לידיי, אני רוצה להגיד: מה זה השטויות האלה? במשך השנתיים האחרונות כמה מחבריי מציקים לי שהאייפון, אותו אני מחזיק בכיס עוד מאז שהיה 3GS מעוגל וחמוד, הוא טלפון מפגר, ורק טלפוני אנדרואיד הם מחשבי כיס אמיתיים. הם מתלוננים על "הגן הסגור" אליו סטיב ג'ובס ז"ל נעל אותי, ובוכים שאי אפשר להחליף סוללה (מי, באמת, מסתובב עם סוללת טלפון נוספת?) אני לא מבין מה בדיוק חסר להם באייפון, אז הסכמתי להעביר את חיי לאחד ל-24 שעות. אולי בכל זאת הם צודקים, ואני מפסיד משהו כשאני נשאר נאמן לאפל והטלפונים שלה.

אחרי 24 שעות.

אני לא מפסיד כלום. תעזבו אותי מהגלקסי שלכם. מה זה, זה? מאיפה הגיעו כל התפריטים האלה? למה אני צריך דברים שאינם אייקונים של תוכנות על המסך? החנות פחות נוחה, הטלפון מגיב פחות טוב, והוא גדול מדי.

הקטע המגניב היחיד היה כשהבנתי שהטלפון לא מכבה את המסך כשהוא מזהה את העיניים בוהות בו. טוב, וגם הרקעים ממש יפים. וחבר התקין לי את המקלדת שאפשרה לי לכתוב מילים שלמות בלי להרים את האצבע, ואז הסביר לי שאין סיכוי לראות כזו באייפון. אבל בחייאת, בשביל זה אני אעזוב את האייפון שלי? לא, אין סיכוי. טוב לי עם החוויה שסטיב ג'ובס עיצב עבורי. ואת הגלקסי תשאירו למי שרוצה קודם כל גאדג'ט, ורק אחר כך סמארטפון.