איך קשורות גיריות לחופש הביטוי?

הממשל הבריטי התעסק עם היאנקי הלא נכון, כשניסה לאיים על נשיא ספקית האחסון האמריקאית Nearly Free Speech ג'פרי ווילהאוס להוריד מידע שמתאחסן בחברה שלו. התגובה הארסית והשנונה שלו מזכירה שהרשת אמנם כלל עולמית, אך חופש הביטוי בה לא, ומצליחה בו זמנית ללמד שיעור במשפט בינלאומי ולהצחיק עד דמעות. והכל בגלל כמה גיריות.

הסיפור מתחיל בשחפת הבקר: מחלה שמתפשטת ומכה בחיות משק ברחבי בריטניה, אשר אילצה חקלאים להרוג 26 אלף פרות בשנה שעברה. אחת מדרכי ההתמודדות של הגוף הממשלתי האחראי, Defra (מחלקת הסביבה, המזון והכפר הבריטית), היא המתה של כמאה אלף גיריות, שלטענת הממשל הן המפיצות העיקריות של המחלה. ארגוני זכויות בעלי חיים, שיצאו למאבק בהחלטה, טוענים שאין הוכחה מדעית לאחריות של הגיריות להפצת המחלה ונאבקים בהמתה בשיטות שונות, כמו תקיעה בוובוזלות להרחקת גיריות מאזורי ההמתה, הפרעה לציידי הגיריות וקריאה למרכולים לסמן מוצרי חלב שמקורם מחוץ לאזור ההמתה כ"ידידותיים לגיריות".

פעולה נוספת בה נקטו הפעילים הייתה הקמת אתר אינטרנט - Badger-Killers.co.uk (רוצחי גיריות), שפרסם פרטי התקשרות וכתובות של אנשים המעורבים בהחלטה על ההמתה, וקרא "ליצור קשר עם כל האנשים המעורבים תכופות ככל הניתן". לטענת המדינה, חלק מהאנשים המוזכרים באתר הוטרדו, ואחד מהם גם קיבל איום ברצח. בעקבות זאת עתר ראש Defra לבית המשפט הגבוה לצדק, שהוציא צו מניעה אשר הורה למפעילי האתר להסיר את הפרטים האישיים מהאתר, ואסר עליהם לפרסמם מחדש, לקשר לאתרים אחרים שמציגים אותם ולהסביר כיצד לאתרם.

מפעילי האתר אמנם הסירו את הפרטים, אך לא נכנעו - הם פתחו עותק שלו אצל ספקית אחסון אמריקאית שנמצאת במרכז הסיפור שלנו, Nearly Free Speech. זו, כמשתמע משמה, דוגלת בחופש הביטוי, והחוק לו היא מצייתת הוא החוק האמריקאי, בו יש תיקון לחוקה הנועד להסדיר את החופש הזה. הממשל הבריטי החליט שזה לא מפריע לו, וכך הגיע לידי ג'פרי ווילהאוס הנשיא מכתב איום מעורך דין בריטי שדורש מהאיש (האמריקאי) והחברה (האמריקאית) שלו לציית להחלטה של בית משפט בריטי.


"זה לא נדיר עבורנו לקבל תלונות או דרישות אקראיות להסיר אתר", כתב ווילהאוס בבלוג הרשמי של החברה שלו. "חלק קטן מהן מסלים למכתבים מנוסחים בחומרה מעורכי דין, שמכילים תוכחות חושפות שיניים כמו 'אם לא תצייתו מיד ותאשרו שעשיתם כן, אני אאלץ לייעץ למרשי להורות לי לכתוב לכם שוב'. נדיר שזה ממשיך הלאה, כי בזמן שהם כותבים לנו, עורכי דין טובים יודעים להסביר ללקוחותיהם שספקי אחסון נהנים מחסינות פדרלית נגד סוג כזה של תביעות. בודדים ממשיכים ומאיימים לתבוע אותנו, או כי הם לא יודעים את זה או כי הם מניחים שאנחנו לא יודעים את זה".

אבל עורכי דין בריטיים זה סיפור אחר, מודה ווילהאוס: "הם לא מאיימים לכתוב מכתב נוסף. הם מאיימים לתבוע ממך מלאנתלפים דולר ואת כיור המטבח אם לא תסיר את מה-שזה-לא-יהיה ותפרסם מודעת התנצלות על עמוד שלם בלונדון טיימס בעשרים הדקות הקרובות". עורך הדין הבריטי ציין במכתבו כי צו בית המשפט הגבוה לצדק אוסר על בעלי האתר, חברי "רוצחי גיריות" ו"אנשים בלתי ידועים" לפרסם את המידע, או הוראות כיצד למצוא אותו, "בכל מקום בעולם", ואף מזהיר כי מי שיסייע להם בפרסום המידע, בכל מקום שהוא בעולם, יעמוד בפני קנסות ומאסר.

ווילהאוס השיב לעורך הדין כי החוק הבריטי לא חל בארה"ב, והזמין אותו לנסות לבצע דומסטיקציה של צו המניעה – הבאתו בפני שופט אמריקאי, שיבחן אותו לאור החוק האמריקאי ויחליט אם להחילו גם בארה"ב. כשעורך הדין המשיך להטריד, ווילהאוס כתב לו כי משאבי החברה מוגבלים מכדי להמשיך ולהתדיין איתו על צו שלא תקף בארה"ב.

כאן נכנסה לתמונה מחלקת המשפטנים של משרד האוצר הבריטי (TSol), גוף התביעה של הממשל הבריטי, ששלחה מכתב משלה. ה-TSol פרשה שוב את ההנמקה המשפטית, הסבירה מדוע האתר עובר גם על תנאי השימוש של נירלי פרי ספיץ' עצמה, ואז פנתה ללב של ווילהאוס: "נסה לדמיין את פרטי ההתקשרות הפרטיים שלך, כולל מספרי טלפון פרטיים, מידע וצילומים של כתובת המגורים של משפחתך, באתר שמעודד אנשים להטריד אותך". מהלב היא עברה לאיומים: "אם תבחר שלא לסייע לנו בנושא, אנו שומרים לעצמנו את הזכות להוציא צו אכיפה. זה עלול להסתכם בעלויות משמעותיות, ש-Defra תדרוש ממך לשלם. בתכתובת אחרת שלך שראינו ציינת שיש לך 'משאבים מוגבלים', ואנחנו לא רוצים לנקוט בפעולה זו, מאחר שהיא עלולה לסכן את עצם עתידו של הארגון שלך". בתרגומו של ווילהאוס לשפת בני אדם: "היי, שמענו שאתה קטן. ובכן, אנחנו הכלכלה השישית בגודלה בעולם, אז אנחנו יכולים לגרום לך לפשוט רגל בחשבונות משפטיים אם לא תשתף פעולה".

ווילהאוס לא שיתף פעולה. את מכתבו (קובץ PDF) הוא פותח ב"מה שאנחנו חשים שיהיה עזר ויזואלי מועיל, המצורף כ'תמונה 1'" – מפת העולם, שבה בריטניה מסומנת בלבן, ובאפור "האזורים הללו על כדור הארץ שאינם הממלכה המאוחדת", כדי להסביר לבריטים איפה החוקים שלהם חלים ואיפה לא. ווילהאוס מכיר בחשש המוצדק מפני גיריות, כשהוא מתייחס לסרטון הוויראלי Badger Badger Badger מ-2003, לופ אינסופי שמורכב ממוזיקה אלקטרונית ומחזרה שוב ושוב על המילה "גירית", כשמדי פעם שרים "פטריה" ו"נחש": "זו עובדה ידועה בקרב משתמשי אינטרנט אדוקים – כולל אותנו – שהתפשטות מהירה של 'גירית גירית גירית' מובילה – באופן בלתי נמנע – לפטריות, ואם לא מטפלים בה, לנחש מפחיד מאוד, במעגל קסם שאין לו סוף נראה לעין".

ווילהאוס מתייחס ברצינות לסוגיות חופש הביטוי שעולות מהמקרה, מזכיר שכתובתו של נשיא ארה"ב ידועה לציבור ומציין שגם כתובת המגורים שלו עצמו מופיעה ברשומות ציבוריות ושגם הוא קיבל איומים ברצח. "אני לא מחשיב את הנגישות הפומבית של כתובת מגוריי כמקור לדאגה. כמובן שאני מאמץ בברכה את התיקון השני לחוקה שלנו [המתיר נשיאת נשק] באותה התלהבות שבה אני מאמץ את התיקון הראשון [המבטיח את חופש הביטוי]. אולי זה מה שתורם לשלוות הנפש שלי".

ווילהאוס מוחה על כך שהבריטים מציגים קריאה לפנות לעובדי ציבור כהסתה, ומסביר להם שאם מישהו איים על עובד ציבור – טענה שאין לה הוכחה במכתבם – הוא מצטער לשמוע על כך, אבל "זו בעיה בריטית עם אזרחים בריטים וסוגיה של חוקים בריטיים שיש לאכוף בבריטניה. אנחנו מפנים אתכם בפעם האחרונה לתמונה 1. נפ"ס אינה ממוקמת בבריטניה, אינה כפופה לסמכות השיפוט של בריטניה, לא מחזיקה בנכסים בבריטניה, לא שותפה בכל הטרדה ואינה המו"ל או המחבר של כל תוכן שהוא באתר שציינתם".

ווילהאוס מסכם את מכתבו בסירוב מפורש לבקשת ההסרה ובעצה לא ידידותית לבריטים, במקרה שיחליטו להביא את העניין לבית משפט אמריקאי: "עשו את הגרוע ביותר שלכם, כי זה מה שאני מתכוון לעשות".