איפה נגמרת הביקורת ומתחיל פרסום לשון הרע? מכון התקנים הישראלי הגיש בתחילת השבוע תביעה בסכום של 500 אלף שקל נגד שמעון הניג בעקבות פוסטים שהעלה בפייסבוק, ובו כינה אותם בין השאר "מסחטת כספים" ו"ארגון פשע", בטענה שהם שקריים ופוגעים בשמם הטוב. הניג, מצדו, טוען שהתביעה נועדה להשתיק את הביקורת.
זו לא הפעם הראשונה שסוגיית ההשמצות בפייסבוק מגיעה לפסים משפטיים. רק בתחילת החודש התפרסם המקרה של תושבת ערד, שכתבה פוסט ביקורתי על מינימרקט בעירה בטענה שהבעלים רימו אותה בקבלת העודף. בעל המינימרקט תבע אותה על פרסום הפוסט - וזכה. המקרה הנוכחי, של הפוסטים נגד מכון התקנים, הוא מעט מורכב יותר.
הניג VS מכון התקנים
שמעון הניג עוסק בשיווק צעצועים ובובות לתיאטרון אותם הוא מייבא מאירופה. לטענתו, הצעצועים עברו בדיקה במעבדה והם עומדים בתקן האירופי (EN 71). לכן, הוא ביקש לחסוך את הבדיקה במכון התקנים בארץ שעלותה עשרות אלפי שקלים, ולהתיר את הצעוצעים שכבר ייבא למכירה. עם זאת, למרות שלטענתו יש בידיו את האישורים המתאימים, עד כה לא הצליח לקבל את ההיתר ואף נאלץ לפטר 12 עובדים בעקבות הסתבכות כלכלית שמקורה בחסמי התקינה.
עוד בוואלה: הרפורמה במכון התקנים מי מתעקש על יוקר המחיה?
לטענתו, פנה הניג לגורמים כמו מבקר המדינה, שר הכלכלה נפתלי בנט, יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ ברוורמן וראשי מכון התקנים הישראלי. כדי להטביע את יגונו בקצת אמפתיה וירטואלית, הוא כתב על כך גם בפייסבוק שלו, מתוך אמונה שהוא מציף מידע בעל חשיבות לציבור הרחב. בסטטוסים שכתב נגד התנהלות המכון כינה אותם "ארגון פשע" ו"הגורם העיקרי למצב הכלכלי הירוד בארץ". כך למשל כתב בדצמבר האחרון:
"ייבאתי מגרמניה, אחת המדינות המסודרות בעולם, משחק שנקרא טנגרם (...) מיותר לציין שהמוצר נבדק בגרמניה על ידי מעבדה מוכרת בהתאם לדרקטיבה האירופאית. המוצר מגיע לארץ וארגון הפשע 'מכון התקנים' בחסות החוק דורש 1473 ש"ח כדי לבדוק שהמוצר מתאים למכירה בארץ. מה יש לבדוק ב-7 חתיכות עץ? (...) אז אני כותב שתדעו באיזו מדינה אתם חיים ולמה המוצרים כאן יקרים יותר מכל מקום בעולם. יש רק כתובת אחת 'מכון התקנים'. כשתצאו להפגין תדעו לפחות נגד מי להפגין".
"מישהו רוצה להשתיק את הסיפור"
בכדי להגן על שמו של הארגון על אלף עובדיו, מכון התקנים מיהר להגיש תביעה נגד הניג. בכתב התביעה מובאים ציטוטים נוספים מתוך ססטוסים שהניג פרסם, בהם למשל: "אני צריך את עזרכתם לחשוף את הערווה ולהקיז את המוגלה הזאת של הגורם העיקרי למצב הכלכלי הירוד בארץ (...) פוליטיקאים לא ירצו לשנות את המצב כי מכון התקנים הוא גוף נהדר שניתן לתגמל בו את המקורבים והתומכים שלהם. זה המס שהם משלמים לטייקונים שלהם. לשם הם מנחיתים את החברים שלהם עם משכורות ענק".
כל זה אולי בוטה ובטח לא נחמד, אבל האם מדובר בלשון הרע? התביעה אומרת "כן" ודורשת מהניג לשלם סכום פיצויים העומד על 400 אלף שקל למכון התקנים, ו-100 אלף נוספים ליו"ר המכון, רן כהן, שכיהן בעבר כשר התמ"ת. הסיבה לחלוקה זו היא סטטוס בו רמז הניג שמינויו של כהן אינו חף משחיתות. "האיש הזה", כתב הניג, "מקבל פנסיה מהצבא בתור קצין בכיר, פנסיה מהכנסת בתור שר לשעבר ומשכורת עתק של עשרות אלפי שקלים בתור יו"ר המכון".
אך הניג טעה. כהן לא מקבל שכר וגם לא פנסיה מצה"ל. "כמובן שפרסמתי התנצלות, אבל האם זה באמת פגע בו עד עמקי נשמתו?" הוא מפקפק ומוסיף: "יש כאן גוף ציבורי שמגיש תביעת לשון הרע נגד אדם פרטי, כנראה שמישהו מאוד רוצה להשתיק את הסיפור".
"רן כהן, תבע גם אותי"
הסיפור הופץ במהירות ברחבי ברשת החברתית. עמוד פייסבוק בשם "עד מתי מכון התקנים" העלה פוסט בו הוא מציג את התביעה כ"תקדים מסוכן" ו"מתקפה חסרת רסן על חופש הביטוי". נכון לעכשיו, את הפוסט שיתפו יותר משבעים אנשים שהוסיפו הערות משלהם בהן, "רן כהן, אתה יו"ר של ארגון פשע. תבע גם אותי". בנוסף, גולשים מצטטים את דברי ועדת טרכטנברג שקראה לפעול להמשך צמצום חסמי היבוא שמקורם בבדיקות התקן, ומצרפים לינקים לכתבות שהתפרסמו באתרי כלכלה בהן מבאות ביקורות נגד התנהלותו. האם גם הם צפויים לקבל כתב תביעה?
דוברת מכון התקנים, ורד אורן, מסבירה שביקורת היא דבר לגיטימי, אך כאן בהטעיית הציבור. "פייסבוק היא כלי נהדר, גם לנו יש עמוד ואנחנו מנסים לנהל תקשורת פתוחה יותר. אבל אלו דברי בלע שפוגעים בעובדים. אם יש לך ראיות לשחיתות, פנה למשטרה. אל תפרסם סתם השמצות חסרות שחר".
התגובה המלאה של מכון התקנים: מדובר ביבואן שמזה שנים מנסה באופן שיטתי להתחמק מבדיקות מכון התקנים שמחויבות על פי חוק לצעצועים אותם הוא מייבא, בדיקות שנדרשות על מנת להבטיח את בטיחותם של הילדים העושים בהם שימוש. על מנת להשיג את מטרתו, הוא מכפיש ומשמיץ את מכון התקנים, עובדיו והעומדים בראשו תוך העלאת טענות חסרות כל שחר ומכפישות באופן חריג וחריף ביותר. מזה תקופה ארוכה הוא משתלח במכון התקנים הישראלי. המכון הפגין סובלנות רבה ואחריות בעניינו ואף ניסה לסייע לו ולהגיע עמו לפתרונות הקשורים לעבודה השוטפת. אולם, הוא המשיך להשמיץ, בכל פורום אפשרי, ולהשמיע טענות חסרות שחר ומשוללות בסיס שלא הייתה להן אחיזה במציאות. ברגע שהכפשותיו והאשמותיו הגדישו את הסאה, נחצה גבול הטעם הטוב בין ביקורת לבין השמצות חסרות טעם ודברי בלע והותר דמם של עובדי המכון, הגיעו מים עד נפש והוגשה התביעה.
תודה לויטליק זיידמן.