(אילוסטרציות: באדיבות הכותבת)
1. שיתופים
פעם תיבת הדואר שלנו הייתה מפוצצת בשיט הזה." FW:FW:FW:FW:FW:FW:: ענקקקקקקקקק לפתוח רמקולים1", ובפנים סרטון wmv של חתול רוקד עם אוגר ומשתיל לך וירוס, או מצגת פאוורפוינט עם תמונות נוף ומעשייה סינית על משמעותה של ידידות-אמת מאימא שלך. עכשיו הכול מצופף בפיד אחד ואפשר לסנן בחצי מבט את מרבית החומרים. וכמובן, לפתוח רמקולים.
2. איבנטים
איך לעזאזל הזמנו אנשים לאירועים לפני פייסבוק? אה, כן, מיילים. ואז מייל תיקון שעה. ואז מייל תיקון מקום. ולמי יש את המייל של איציק, שאני אוסיף לתפוצה? כי יש לי רק את המייל הישן שלו. איך מגיעים? תשאל באגד, אין לי מפה. אז מי שמגיע שיכתוב "אני" ומי שאולי מגיע שיכתוב "אולי" ומי שלא יכול שיגיד למה ואנחנו נתחיל לדסקס על זה בתסבוכת של עשרות מיילים חוזרים שיסתמו לכולם את התיבה. ואל תשכחו להביא מפיות והרבה מצב רוח!
3. קהילה
גם לפני פייסבוק היו לנו קהילות רשת, אבל מקוטלגות לפי נושא. את תמונת הכלבלב שלך העלית לפורום כלבים, על הטיול לספרד סיפרת בפורום מטיילים בספרד ואת העצבים על הפרק של כוכב נולד פרקת בפורום כוכב נולד. כדי לתחזק חיי חברה וירטואליים פעילים ומגוונים היה עליך לדלג בין 90 קבוצות חברים שונות שלא מכירות זו את זו, וזה היה מתיש. בזכות פייסבוק, הפיד שלנו גם מטייל איתנו לספרד, גם מעלה סקרינשוטס מהטלוויזיה וגם אומר סחתיין על הכלבלב. ככה מתנהגת קהילה אמיתית.
4. אנשים
העולם היה מקום אכזר בשחר ההיסטוריה. אנשים היו נעלמים מחייך כך סתם, פשוט כי עברת דירה או עבודה או ריליישנשיפ ואתה לא משהו בלשמור על קשר. וזהו, הם היו מתפוגגים כלא היו. ואז הפייסבוק הגיח לחיינו כמחייה מתים וזוקף כפופים, ופתאום כל מה שצריך זה לנחש איך חבר שלך מכיתה ה' כותב את השם שלו באנגלית (אצל בנות זה כבר יותר מסובך) וזהו, אתה כבר מדפדף לו באלבום המשפחתי ומזמין אותו לקפה. הפעם, כדי להיפטר ממנו, הוא באמת יצטרך למות.
5. תוכן
פעם כולנו הכרנו אתר אחד, שלושה, עשרים, שבהם מעניין אותנו לגלוש. היום יש לנו פיד, והוא מוצף בלינקוקים של חברים לכתבות בכל רחבי תבל, שלעולם לא הייתם יודעים על קיומם אילולא פייסבוק. אז נכון, רוב הלינקוקים הם לאותן כתבות "עשרת הקשקושים הכי חמודים" בוואטאבר.קום, אבל פה ושם אפשר לגלות אוצרות והאופק נפתח בעוד מילימטר.
6. אנקדוטות
לרובנו אין משהו מעניין להגיד על העולם ואף אחד כבר לא ייתן לנו טור דעה בידיעות, אבל לפעמים יש לנו איזו אנקדוטה. מה אנקדוטה, הגיג. קריצה. משפט. מילה. לפני עשור, היית צריך לפתוח בלוג מעוצב בישראבלוג או בקפה דה מרקר כדי לפטפט באוזני העולם, ולעטוף כל הגיג בפוסט ארוך וספרותי שיצדיק את גודל האכסניה ואת ההתקרצצות על המנויים שלך ב-RSS. הודות לפייסבוק, אין צורך לנפק מגילת טקסט כמו הפיסקה הזאת כדי להגיד את המשפט וחצי שלך על החיים: סטטוס קצר יספיק. עקיצה ולייק. שתי מילים מיותרות, וכבר יגיבו לך "אחי, חפרת".
7. זהות
פייסבוק לא היה הראשון שדרש מאיתנו זהות אמיתית, אבל פה זה החזיק מעמד. לא עוד טוקבקיסטים בשם "כנסו דחוף" שמתלהמים "צריך לרצוח את כולםםםםם", עכשיו זה טוקבקיסטים בשם קובי ספיר שכותבים "צריך לרצוח את כולםםםםם". השיח ניצל!
8. פוליטיקאים
אנחנו חלילה לא מנסים לרמוז שבזכות פייסבוק הפוליטיקאים יותר קשובים לנו וקוראים את השיט המתבכיין שאנחנו שמים להם על הוול כאילו הם יבטלו את ישיבת הוועדה וירוצו לטפל לכם בחיוב המיותר בארנונה. אבל פייסבוק עזר לנו לבקוע עוד סדק בחומה האטומה הזאת שנקראת "קשר עם הבוחר". הנבחרים שלנו מרגישים פתאום צורך להתנהג קצת יותר בשקיפות, להתייחס לשאלות ולדבר על בעיות, כי על כל סטטוס רשמי של הדובר עלול להיפתח שרשור ביקורת הרסני.
9. דיסטנס
לא רק את החברים שלנו מהתיכון אפשר ללייקק בפייסבוק אלא גם את אלילינו הנערצים. פעם היינו רואים אותם מרחוק ברחוב ורצים לספר לחבר'ה ש"הם שתו קפה ממש כאחד האדם!", או כותבים להם מכתב דרך הכתובת ב"יומנוער" כדי לקבל גלויה שהסוכן שלהם חתם עליה בזירוקס. עכשיו הסלבס הם חברים שלנו בפייסבוק. שותים קפה כאחד האדם, הולכים לים כאחד האדם, אומרים "שבת שלום נשיקות אוהבת את כולכם" כאחד האדם. לפעמים הם אפילו מגיבים לכם בשרשור. לפעמים הם אפילו רבים איתכם. ופעם באלפיים שנה אתם אפילו קצת מתיידדים, עד שאתם מחליטים לנסות לצ'וטט איתם והם חוסמים אתכם. פייסבוק פייסבוק, אבל אתם עדיין לוזרים.
10. הוויי
ממים. תחרויות. בדיחות פנימיות. לינצ'טרנטים. הטרלות. פארודיות. דיונים לתוך הלילה, סערות לאור היום. שמייח בפייסבוק. כל החנונים העוקצניים והיצירתיים שאף פעם לא היה להם חשק לצאת מהבית כדי לעצבן את העולם, מצאו סוף סוף פלטפורמה חברתית מושלמת לחגוג בה. כשתסיימו לעשות לייק לעוד מאמר על מות הפייסבוק, תצטרפו גם אתם.
