פליקר: עלייתו ונפילתו

ילד בן 14 שרק לפני שנה התחבר לאינטרנט, יכול לחשוב שכל עניין הרשת 2.0, כלומר הרשת שמבוססת על שיתופים של גולשים, ויחד איתה הרשתות החברתיות - התחיל עם פייסבוק, יו טיוב ואינסטגרם. אבל כשפייסבוק רק התחיל ונועד בעיקר לסטודנטים, פליקר כבר היה באויר ויישם את רעיון השיתוף. הבעיה הייתה שמאז עלו כאמור אתרים רבים, והאתר הנפלא הזה נותר מעט מאחור. ובכל זאת, הוא חוגג עשר שנים השבוע להקמתו והייתכן שהעתיד יהיה חיובי דווקא לאתר הכה משמעותי. אז מי אתה פליקר ומה עשית בשבילנו בעשר השנים האחרונות?

בעשירי בפברואר 2004, בכנס טכנולוגי בסן דייגו, עלו לבמה סטיוארט באטרפילד וקתרינה פייק, המייסדים של חברת לודיקורפ. הם באו להציג את הסטארט אפ שלהם: neverending game, משחק רשת רב משתתפים. במקביל הם הציגו עוד פרויקט צדדי שנראה להם פחות משמעותי -פלטפורמה לשיתוף תמונות. הם קראו לה flickr. הרעיון היה להשתמש במנוע של המשחק כדי ליצור צ'אט שבו ניתן יהיה גם לשתף תמונות. לימים אופציית הצ'אט תהפוך להיות משנית באתר עד שתרד לגמרי. המשחק, אגב, מעולם לא יצא לפועל.

באפריל של אותה שנה קיבל פליקר את השיפור הראשון שלו -אופציה למשתמשים להציג את תמונותיהם בסדר לא כרונולוגי. נשמע טריוויאלי, אבל הרעיון הפשוט הזה מראה את ההבדל בין פליקר לשאר אתרי שיתוף התמונות שהיו אז, כגון סנאפ-פיש ושאטרפליי. האתרים האחרים התקיימו בעיקר כדי לדחוף את המשתמשים בהם להדפיס את התמונות שבאתר בשירות הדיגיטלי המוצע להם. בפליקר השיתוף היה המטרה. ושיתוף נכון מרוויח מהחופש של המשתמשים שבו ובכך פליקר התמקדו.

בהמשך אותו חודש, פליקר הוציאו ורסיה של האתר לצפייה בטלפונים סלולריים. הרבה לפני אינסטגרם, היה חשוב ליוצרי פליקר שאנשים יוכלו להעלות תמונות ישירות מהטלפון שלהם לאתר. כשבדצמבר אותה שנה אן רובסון לקחה את הטלפון שלה לחדר הלידה של בת זוגה כדי לצלם את הלידה של ילדתם המשותפת ולהעלות לפליקר מיד, אלו היו חדשות גדולות. "הפרינדסטר של אתרי התמונות" נכתב בכותרת באתר salon. אבל אלו היו הימים שלפני בייבי בום, כשאנשים עדיין לא שיתפו כל דבר שקורה איתם ועדיין השתמשו בפרינדסטר.

שיפור משמעותי נוסף הכניסו לפליקר במאי של אותה שנה -אופציה להוסיף תגיות, שאיפשרה למשתמשים לחפש תמונות לפי מה שמעניין אותם. היה זה עוד שינוי משמעותי ביחס לאתרי שיתוף אחרים, אשר איפשרו למשתמש לראות בעיקר תמונות של משפחתו. פליקר הפכה את השיתוף לגורם שיוצר קהילה. לתגיות יש גם תפקיד נוסף: אנשים יכלו לסמן תמונות שהם משחררים לשימוש חופשי אצל בלוגרים, עיתונאים וכדומה. בהמשך יוכלו המשתמשים להרוויח מכך כסף.

באוגוסט נוספה תגית שתהפוך להיות פופולרית בכל אתר שיתוף בהמש ך- favorites. אדם יכל להוסיף כל תמונה שרצה לתיקיית המועדפים שלו ובכל לבטא את האני האישי שלו בעוד צורה- אלו האנשים שאני אוהב את איך שהם מצלמים.

ואז, ב-2005, יאהו קונה את פליקר תמורת 35 מיליון דולר. תוך שנה התנועה באתר עלתה ב450%,מספר המשתתפים עלה מרבע מיליון לשתי מיליון, וכ-100 מיליון תמונות פורסמו באתר. בסוף השנה עלה הגודל המקסימלי של מידע שמשתמשים יכולים להעלות לאתר ל-100 מגה בחודש (מ-20 שהיה לפני כן), ולמשתמשי פליקר-פרו בוטלה ההגבלה בכלל. ב-2008 איפשר האתר גם להעלות סרטוני וידאו, כל עוד גודלם לא עולה על 150 מגה ו-90 שניות. כמה חודשים לפני כן, ביוני, באטרפילד ואישתו ייק עוזבים את ניהול האתר. רגע לפני כן, באטרפילד שולח למנכ"ל יאהו דאז מכתב התפטרות שנכנס לפנתיאון מכתבי הפיטורין, בזכות בקשתו של סאטרפילד לחזור לחייו כמסדר חוטי פח.

אחרי עזיבתם של המייסדים, פליקר מתחיל לשקוע. יאהו כבר לא משקיעים בו, ומעדיפים להתמקד באפליקציה החברתית שלהם -"360 מעלות". איזו אפליקציה? בדיוק.

יאהו בצרות ובדרך לדעיכה. מנכ"לים מתחלפים יותר מהר מפרזנטורים של פוקס. בזמן הזה, אתרים אחרים מתחזקים. פייסבוק הופך להיות הגורם המרכזי בשיתוף תמונת בקרב מי שאינם צלמים מומחים. יוטיוב נועלת עצמה כמרכז שיתוף סרטי הוידאו, ואינסטגרם לוקחת בעלות על שיתוף תמונות מהטלפון.

ב-2011 כבר יש דיבורים שיאהו תנסה להיפטר מפליקר. במאי 2012 עולה בגיזמודו כתבה שכועסת על איך שיאהו הרסה את פליקר.”זהו סיפורו של רעיון נפלא,” נכתב שם, ”משהו שלא נעשה לפני כן, רגע ששינה את האינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותו. זהו סיפורו של פליקר ואיך יאהו קנתה אותו ורצחה אותו ובדרך גם דפקה את עצמה מחוץ לרלוונטיות".

הכותב, מאט הונאן, טוען כי יאהו דרשה מאנשי פליקר להתמקד בשילוב פליקר ביאהו ובסטנדרטים ההנדסיים שלה, במקום לעבוד על עוד חידושים. ביאהו דרשו, למשל, שכל מי שאוחז בחשבון פליקר יפתח חשבון יאהו. באופן לא מפתיע, המשתמשים כעסו: אם עד עכשיו פליקר היה אחד השערים הראשונים לרשתות חברתיות, הצעד הזה היה בדיוק הפוך. הוא היה לא חברתי. בהמשך, כשהחלו אפליקציות על טלפונים חכמים, יאהו היו שם כדי להרוס לפליקר את האופציה ליצור אפליקציה יעילה שתתחרה בדומות לה. יאהו רצו אפליקציה שתאחד את כל מוצריהם של יאהו, לקחו את הזמן ושוב חירבו לפליקר. או, אם לצטט את הונאן שוב-רצחה אותו.

כולם הופתעו כשמאריסה מאייר עברה ליאהו. משתמשי פליקר, לעומת זאת, קיוו שהיא תציל את האתר הכה אהוב עליהם. הגדיל לעשות שון בונר שאף הקים אתר בשם dear marissa mayer ובו הוא מתחנן למאייר שתעשה את פליקר מגניב שוב.

ומאייר לא איכזבה. מהר למדי יצאו אפליקציות לאנדרואיד וios, גודל הנפח שניתן היה לשמור בבאתר עלה לאחד טרה ונוספה אפשרות לצפות בכל התמונות שלך ולא רק ב200 האחרונות שהעלית (כשהשאר חבויות). עיצוב האתר השתנה גם הוא, ועל כך יש כמובן הכועסים שאפילו פתחו שרשור באחד מהפורומים בפליקר על שנאתם לעיצוב החדש, אבל כאלו תמיד יהיו.”המטרה שלנו היא ליצור את אתר שיתוף התמונות הטוב ביותר שקיים”, אומר מרקוס ספירינג, ראש אגף פיתוח מוצר בפליקר.

עם זאת, ולמרות שמספר המתכנתים והמהנדסים באתר עלה ב-140 אחוז, התחרות לאתר מאוד קשה, בייחוד כשהצטרפו גם גוגל פלוס ואלפי האופציות שלו בשיתוף תמונה (אופציות שנטען שפליקר יכלו לפתח לו רק ניתן להם). יותר מזה, פליקר אוחז בעשרה מיליארד תמונות כשבפייסבוק, למשל, יש כבר -כ250 מיליארד.

ובכל זאת, נראה שבאופן נדיר למדי ברשת, האתר מקבל הזדמנות שנייה. כרגע יש בו 1.8 מיליון קבוצות ו-50,000 משתמשים חדשים מדי יום. אז יאללה, שיהיה במזל.

אה, ומתנה לקוראינו. רשימה של עשרים הצלמים המומלצים ביותר בפליקר של האתר באזפיד. עוד מישהו שגנב לפליקר את רעיון השיתוף.