ה-Samsung Glaxy S5 הוא מכשיר משעמם. העיצוב פחות או יותר אותו עיצוב, הפיצ'רים נשארו אותם פיצ'רים. אין בו הפתעות מיוחדות או חידושים טכנולוגיים שיגרמו לכם לפעור את פיכם ולצעוק "וואו". הגיקים שבינכם וודאי כבר הבינו את זה כשקראו את המפרט הטכני שלו, שפורסם בסמוך להכרזתו בתערוכת הסלולר WMC בברצלונה.
אבל השעמום הזה הוא לאו דווקא רע. נכון, אותם גיקים כנראה יוותרו על המכשיר הזה ויעדיפו לקנות במקומו את ה-One M8 החדש של HTC, שהפך לחביב הגיקים החדש - אבל עם שחרור ה-S5, סמסונג משדרת שהיא כבר לא מעוניינת לפנות אליהם בכל מקרה. היא מכוונת למסת הגוף של צרכני הסלולר, לא ל-Early Adopters אלא לאמא, אבא, דוד וסבתא שלהם.
כי ה-Galaxy S5 משעמם כמו שכל אייפון מאז הרביעי היה משעמם - וסביר להניח שבדיוק כמו במקרה האייפונים, השיעמום הזה לא יפגע בו. אולי אפילו להיפך. מדובר בטלפון שעוצב עם ניסיון של שנים, בלי שום נסיונות מוזרים להמציא את הגלגל מחדש. במקום זה בסמסונג בחרו לשייף את הגלגל, לגרום לו לנסוע מהר יותר וחלק יותר. התוצאה היא מכשיר שהוא אולי קצת משעמם - אבל הוא גם המכשיר הכי בוגר ובשל של החברה הזו עד כה.
בכיס הלא קטן
חיצונית, ה-Galaxy S5 נראה די דומה לקודמיו בתפקיד, ה-S4 וה-S3. גם השנה סמסונג לא וויתרה על כפתור בית פיזי (בניגוד לרוב המתחרים שלה במכשירי האנדרואיד), שמשני צדדיו שני כפתורי הנגיעה של מערכת ההפעלה (אחורה ותפריט) - מה שאומר שכל שטח המסך, 5.1 אינץ', פנוי לתכנים עצמם - שלא כמו אותם מכשירים מתחרים שצריכים לשמור את החלק התחתון שלו לשורת כפתורים ווירטואליים. המסך הזה, אגב, הוא באיכות מצויינת. עם רזולוציית Full HD ותאורה חזקה מאוד, הוא נראה חד ובהיר גם תחת אור שמש ישיר.
הפקת הצבעים עדיין סובלת מרווית היתר של רוב המסכים של סמסונג, והגודל העצום של המסך, שמציב את ה-Galaxy הזה קרוב מאי פעם לתואר "טאבלט", גורם לכך שאין שום דרך לתפעל אותו ביד אחת - אבל מי שרגיל לצבעוניות המוגזמת ולתפעול בשתי ידיים וודאי יהנה ממנו עד מאוד.
בניגוד למכשירים הקודמים בסדרת ה-S, המכשיר החדש זנח את גב הפלסטיק לטובת חומר דמוי עור עם טקסטורה מחוספסת. גבות רבות הורמו כשסמסונג חשפה את העיצוב הזה, ורבים טענו, בצד מסויים, שהטקסטורה מזכירה פלסטר - אבל האמת היא שמדובר בעיצוב נאה מאוד שמרגיש הרבה יותר טוב בידיים מהדורות הקודמים. זה עדיין לא אלגנטי כמו מכשירים מתכתיים כגון האייפון או ה-One, אבל זה בהחלט מרגיש ראוי יותר מה-Sים הקודמים. באופן כללי, המכשיר הזה מרגיש מצויין ביד: המשקל שלו קל מספיק למרות הגודל הפיזי המרשים, והוא גם דק מאוד כך שאפשר להכניס אותו לכיס של הג'ינס.
מערכת ההפעלה, Android 4.2 עם רום של סמסונג, פועלת נהדר ברוב המקרים: בזכות המעבד המהיר (2.50Ghz מרובע-ליבות) המכשיר הזה פשוט טס, והתקיעות המעצבנות שהיו מנת חלקו של ה-S4 נעלמו כמעט לגמרי. וזה לא הדבר היחיד שהיה ב-S4 ונעלם: בעוד מכשיר הדגל הקודם של סמסונג היה עמוס לעייפה בתכונות גימיקיות שהכבידו על התפעול ועל הביצועים, ה-S5 הוא מכשיר יעיל מאוד. להגיד שהוא דל בפיצ'רים יהיה קצת מוגזם, אבל הוא בהחלט לא גדוש בהם, לפחות לא כברירת מחדל. כך, בעוד כל הגימיקים מתקופת ה-S4 עדיין נמצאים בו צריך לנבור בלא מעט תפריטים כדי להגיע אליהם ולגרום להם להתחיל לפעול - דבר שסביר להניח שלא תמהרו לעשות בכל מקרה, כי המכשיר מרגיש מאוזן מאוד בתכונותיו. הן אולי לא רבות, אך כל מה שצריך נמצא שם - לא פחות ולא יותר. מבחינה זו, נראה שהמהנדסים של סמסונג מתחילים להבין מה שימושי ומה סתם מעיק, ויצרו מכשיר שהוא אולי פחות נוצץ אבל הרבה יותר בוגר.
מה בכל זאת חדש?
זה לא אומר שאין פיצ'רים חדשים ב-S5 - זה פשוט אומר שרובם קשורים לפעולות הבסיסיות של המכשיר. החידוש המהותי ביותר הוא העמידות - המכשיר עומד בתקן IP67, מה שהוא אומר שהוא חסין בפני רטיבות ובפני אבק. עד כה החסינות הזו היתה שמורה לדגמים יחודיים - ויש לקוות שעוד חברות ילכו בעקבות סמסונג ויוסיפו את התכונה הבאמת חשובה הזו למכשירי הדגל שלהם (אפל - אני מסתכל עלייך!).
המצלמה היא החלק השני שקיבל שדרוג, בזכות חיישון גדול יותר ואפשרות לבצע פוקוס תוך 0.3 שניות מרגע הלחיצה על האיזור הרצוי במסך. כשהפוקוס המהיר הזה עובד מבינים עד כמה מדובר בפיצ'ר שימושי, שמקצר משמעותי את זמן הצילום. הבעיה היא שזה עובד רק בתנאי תאורה יחסית אידיאליים, וגם אז לא תמיד. בקיצור, היה צריך לקרוא לפיצ'ר הזה "פוקוס החל מ-0.3 שניות" וזה היה יותר מדוייק.
המצלמה כוללת גם אפשרות ל"פוקוס בררני" - מצב שיאפשר לכם לצלם תמונות עם עומק שדה רחב (אובייקט אחד בפוקוס בעוד הרקע מטושטש). חובבי הצילום וודאי יספרו לכם שזה לא ממש אפשרי להכניס פיצ'ר כזה למצלמה סלולרית, שהרי כדי לבצע אותו צריך עדשה גדולה יחסית, והם יצדקו. הפוקוס הבררני הוא לא יותר מפילטר, פתרון תוכנתי: המכשיר מצלם תמונה שכולה בפוקוס, ויודע להפריד את האובייקט המצולם מהרקע שלו ולבצע את הטשטוש בהתאם. מאוחר יותר בעריכה אפילו תוכלו לשנות את מיקוד התמונה - ולקבוע שדווקא הרקע יהיה חד והאובייקט מטושטש. גם פיצ'ר זה, כשהוא עובד, יוצר תמונות נאות - אך כמו במקרה הפוקוס המהיר זה קורה רק בתנאים אידיאליים - הווה אומר תמונות מוארות בהם האובייקט מופרד מהרקע בין כה וכה. בסופו של דבר - למרות שהפיצ'רים החדשים לא תמיד עובדים כמצופה, מדובר במצלמה סלולרית מצויינת.
מצב החסכון באנרגיה הוא גם פיצ'ר חביב, שאמנם היה זמין גם בעבר אך לא בצורה מובנית כמו כאן. אם תרצו שסוללת המכשיר תספיק לכם לכמה ימים תוכלו להגיד לו להפוך לשחור-לבן, לבטל את הגישה לרוב האפליקציות ולנתק את הרשת בכל זמן שהוא לא בשימוש. המצב הזה הופך אותו ללא-ממש-סמארטפון, אבל למכשיר שיחזיק בכבוד יום עבודה שלם גם אם התחלתם אותו ב-20% סוללה. חבל רק שסמסונג קברו את מתג ההפעלה עמוק בתוך תפריטי ההגדרות.
ברשימת הפיצ'רים הקצת פחות שימושיים אפשר למצוא אפשרות להשתמש בסמארטפון כשלט אוניברסלי, חיישן למדידת קצב לב (ביחד עם אפליקצית כושר חביבה של סמסונג), מערכת להאצת הורדות שעדיין לא ממש עובדת בארץ (כשיהיה דור רביעי אולי יהיה על מה לדבר), חיישן טביעות אצבע א-לה אפל ועוד כמה הפתעות קטנות. כאמור - הרשימה לא גדולה כמו בדור הקודם - אבל זה לאו דווקא רע: הפוקוס של סמסונג הפעם היה להתמקד בפיצ'רים שהצרכנים אשכרה ירצו להשתמש בהם - ובזה הם הצליחו לא רע.
לא הכול מושלם
מעניין לציין שדווקא כשסמסונג כן ניסו להתפרע עם פיצ'רים חדשים שלא פגשנו עדיין במכשירים דומים, אלה יצרו את הרגעים הכי מתסכלים בחווית השימוש שלי. כך למשל קוצב פעימות הלב המובנה הוא אולי גימיק חביב, אך לא באמת מספר נתונים גופניים מספקים כדי לעשות איתו משהו (אלא אם כן מצמידים אותו לשעון Gear תואם), ומרגיש באופן כללי פיצ'ר חצי אפוי.
גם חיישון טביעות האצבע, שנלקח ישירות מה-5s של אפל, לא ממש עובד טוב. במכשיר של אפל, החיישון מסתתר מתחת לכפתור הבית העגול והגדול, ולא מצריך תפעול מיוחד. פשוט לוחצים על הכפתור עם האצבע והוא כבר מבצע את הקריאה. בגלקסי, החיישון מוטמי תחת לכפתור בית קטן הרבה יותר, וכדי לזהות את האצבע צריך להחליק אותה מלמעלה למטה, ממש כמו בחיישנים הביומטריים של הלפטופים מפעם. זה לא עובד. פעולת ההחלקה איטית מדי, החיישון עצמו לא מספיק מדוייק - ואחרי יומיים עם הפיצ'ר הזה החלטתי שנמאס לי והחזרתי את מסך הנעילה הרגיל של מערכת האנדרואיד.
ויש גם את סידור המסכים הקצת מציק של סמסונג, שמציבה אפליקציית מגזין איטית ומעצבנת כמסך הבית הקיצוני לשמאל, שבכל פעם שתגללו אליו בטעות תצטרכו לחכות שניה-שתיים עד שהוא יסיים לטעון ותוכלו לצאת ממנו. בגרסה הנקייה של אנדרואיד המקום הזה שמור ל-Google Now - שכאן כדי להגיע אליו נדרשת לחיצה ארוכה על כפתור הבית. מעצבן.
במהלך השבוע בו בדקתי את המכשיר נתקלתי בעוד כמה עניינים שנראה שסמסונג עדיין לא הצליחה לפתור: לעיתים נדירות המכשיר הפך לאיטי באופן בלתי נסבל (בכל המקרים האלה הכל הסתדר אוטומטית רגע לפני שניסיתי לאתחל אותו), וחיישן האור שקובע עד כמה להאיר את המסך עובד ממש ממש לאט, מה שאומר שכל פעם שתעירו את המכשיר ממצב שינה באור יום תצטרכו לחכות שניות ארוכות עד שתראו משהו, שכן בהתחלה המסך חשוך מדי. יש לקוות שסמסונג יצליחו לתקן את הבאגים האלה בעדכונים הקרובים.
השורה התחתונה
הגיקים לא יאהבו את ה-S5. הוא צפוי מדי, משעמם מדי, לא מרגש יותר מדי. המשתמשים ה"רגילים" לעומת זאת, אלה שמשתמשים במכשיר שלהם בעיקר לשיחות, מיילים, קצת אינטרנט, פייסבוק ווואסטסאפ ירגישו לגמרי בבית ויהנו מחווית שימוש טובה מאוד. ה-S5 מהיר כשד, עם מסך מעולה, מצלמה איכותית ושדרוג קל לעיצוב שגורם לו להרגיש טוב יותר ביד.
אלה לא שינויים מהפכניים. אם כבר יש לכם S4, או אפילו S3 - לא בטוח שתמצאו צורך לשדרג. וזה בסדר. נראה שסמסונג מרגישה סוף סוף בטוחה מספיק במוצר שלה כדי להתגבר על הדחף לדחוף אליו כל מיני טכנולוגיות לא שימושיות רק כדי שהמכשיר יראה יותר טוב ב"משחק המספרים", זה בו משווים נתונים טכניים של מהירויות שעון של מעבדים וצפיפות פיקסלים במסך - דבר שאולי מרשימים את אלה שמבינים בטכנולוגיה, אבל לא באמת משפיעים על חווית השימוש של רוב הצרכנים. ובדיוק ל"רוב הצרכנים" האלה סמסונג כיוונה השנה: מכשיר שעונה על הדרישות בלי רעש וצילצולים, אבל עם הרבה ביטחון עצמי.