מצאתם את התרנגולת?

אנשים שיחקו במשחקי מחשב גם בימים הרחוקים שלפני האינטרנט. הגרפיקה היתה פשוטה, אבל המשחקים היו מהנים וממכרים בדיוק כמו היום. ובין השחקנים הסתובבו אגדות ושמועות, הוראות שעברו מפה לאוזן כמו לחש קסם עתיק. אומרים שאם עושים בדיוק את הדבר הנכון בזמן הנכון, הולכים לכיוון הנכון או לוחצים על הכפתורים הנכונים – קורים דברים מופלאים: קירות נעלמים, כוחות על מופיעים, או שפשוט מוצאים סודות חבויים במשחק. שעות ארוכות בילינו בניסיון להגיע לאותו חדר סודי שחבר של חבר הבטיח נאמנה שבמו עיניו ראה את הבן-דוד נכנס אליו פעם.

לסודות האלה קוראים easter eggs, או בגרסה העברית - "אפיקומנים", על שום שחבויים הם בתוך המשחק וצריך לגלותם. אז למרות שכיום כבר אפשר למצוא באינטרנט את כל הסודות, ולכבוד חג האפיקומנים הרשמי, הנה כמה מהמפורסמים שבהם.

עולם הפרות הסודי של "דיאבלו" הוא שמועה מופרכת. שמועה כל כך מופרכת, כל כך דבילית וחסרת שחר, שהיא הפכה למציאות.

ב"דיאבלו" הראשון היו מפלצות, שהיה צריך להרוג; היו דמויות אנושיות, שאיתן אפשר לסחור בחפצי ערך או לקבל משימות; והיו פרות. מחוץ לעיר שוטטו כמה פרות, שלא היה להם שום תפקיד של ממש במשחק. הן היו רק פרות. אבל היתה השמועה – השמועה על עולם הפרות הסודי. שחקנים התעקשו שאם רק מוצאים את הפרה הנכונה, ומקליקים עליה מספר הפעמים הנכון, תגיעו לעולם הפרות הסודי, רמה של המשחק שמלאה בפרות, שבה אפשר להילחם בפרות, לדבר עם פרות ולקבל משימות פרות מיוחדות. כל זה היה בולשיט מוחלט. עולם הפרות הסודי לא היה קיים, ושום לחיצה על שום פרה לא הובילה לשם.

אבל השמועה שיעשעה מאוד כנראה את יוצרי המשחק בחברת "בליזארד", שהמשיכו לחזור על המנטרה "There is no secret cow level" באובססיה כזאת שגרמה, כמובן, לכולם להניח שהם משקרים. ובכל זאת, זה לא היה נכון. עולם הפרות הסודי לא היה קיים – עד שיצא "דיאבלו 2", שבו החברה החליטה להפוך את השמועה המופרכת למציאות. סדרה מסובכת של פעולות אכן מאפשרות לפתוח שער אל הדרגה שבה יש עדרים עצומים של פרות מהלכות על שתיים, אוחזות בנשק וקטלניות, ובהן ניתן להילחם ואף להביס את מלך הפרות.

סדרת "סיילנט היל" נחשבת לאחת מיצירות המופת של משחקי הוידאו בכלל, ובפרט – משחקי האימה. "סיילנט היל 2", בפרט, הוא אחת הדוגמאות הקלאסיות למשחק ששם דגש לא על יריות אלא על אווירה, מועקה וחרדה אמיתית, וגורם להפרעות פסיכולוגיות ידועות בקרב האנשים ששיחקו בו – והכול בגרפיקה של פלייסטיישן 2. לפעמים נדמה שהמשחק גורם לאנשים לאבד את אחיזתם במציאות, בעיקר אם הם מגיעים בטעות לסוף עם הכלב.

למעשה קשה מאוד להגיע אליו בטעות: הדרך היחידה להגיע לסוף עם הכלב היא לשחק במשחק כמה פעמים ולמצוא את כל הסופים האפשריים האחרים. לאחר מכן מתחילים מחדש את המשחק, שיהיה זהה, פרט לכך שניתן למצוא בו מפתח מסתורי בצורת עצם, ובמקום אחר – חדר סודי שאליו ניתן להיכנס בעזרת המפתח. אם נכנסים לשם, מגלים שכל אימי העיירה הרדופה סיילנט היל היו בעצם מזימתו המרושעת של... כלב... קטן... עם אזניות...? ואם זה לא מוזר מספיק (וזה כן, זה באמת כן), הקרדיטים שמגיעים לאחר מכן לוקחים את המשחק לרמות הזיה יפניות.

"Gears of War" לאקס-בוקס היא סדרת משחקים גברית לגברים גבריים. היא מאצ'ואיסטית באופן די מגוחך. במשחק הזה, גיימרים חיוורים ודקים יכולים לגלם את מרקוס פניקס, גוש של שרירים עם שרירי זרוע עבים יותר מהראש שלו וקול נמוך מים המלח, שמסתובב עם שריון כבד ומנסר חייזרים בעזרת מסור חשמלי, מקלל כמו נהג משאית וגונח בגבריות עזה בכל פעם שהוא קופץ מעל קיר נמוך או משהו. זה משחק מאוד קודר ורציני בגוונים של אפור, חום ודם, כי אנחנו גברים ולא מתעסקים בצבעים נחנחיים כמו ירוק או משהו.

כמו כן, הוא יכול להילחם בתרנגולת. במשחק השלישי בסדרה, באזור (כמו כל אזור אחר) חום וקודר, ישנם ארבעה צינורות. אם, בתור מרקוס, תירו אל תוך כל אחד מהצינורות האלה מספיק זמן, בסופו של דבר תקפוץ מתוך אחד מהם תרנגולת. אדם כמו מרקוס לא ישלים עם כזאת חוצפה – האם המפתחים רומזים שהוא צ'יקן?! ולכן כמובן יתחיל לירות בתרנגולת, שמתגלה כעמידה למדי בתור חתיכת עוף לא מוכנה. אחרי מספיק יריות, התרנגולת תחשוף את פרצופה האמיתי, ותהפוך לצ'יקנזילה, תרנגול מתכתי ענק יורק אש. אם תהיו מספיק בהלם התרנגולת בהחלט עלולה להרוג אתכם.

up up down down left right left right B A. הרצף הזה הוא אחת ה"סיסמאות" הידועות ביותר בעולם המשחקים. הקוד הזה התפרסם לראשונה בגירסת הנינטנדו של המשחק "קונטרה" ב-1988. במקור, הקוד לא היה אמור להיות זמין לשחקנים: מפתחי המשחק הכניסו אותו רק כדי להקל על תהליך הבדיקה של המשחק, במקום למות בכל שתי דקות. מי שמבצע את סדרת המהלכים הזאת במהירות לפני תחילת המשחק, פותח אותו עם 30 פסילות (במקום 3).

מהרגע שבו השמועה על הקוד התפשטה בקרב הגיימרים, הוא נעשה פופולרי מאוד – אלא מה? הוא הופך את המשחקים להרבה יותר קלים, וכשאתה מספר עליו למישהו שעדיין לא מכיר אותו אתה הופך למלך למשך חצי שעה לפחות. בעקבות הפופולריות, הקוד הפך לקבוע במשחקים של חברת קונאמי, וניתן להשתמש בו בעשרות משחקים שלה (מכאן הכינוי "Konami Code") – ומעניק מיני אפיקומנים גם במשחקים רבים של חברות אחרות.

ישנם אפילו אתרים שאימצו את הקוד: הקלדה שלו ב-wired.co.uk, למשל, מביאה מתקפה של ולוסירפטורים וחתולים. שווה לנסות אותו גם ב-buzzfeed וב-digg.com, אם כי אנחנו לגמרי לא אחראיים לתוצאות.

כשמשחק וידאו מאפשר לך לשחק משחקי וידאו בתוך עולם משחקי וידאו, ברור שעולם המשחקים סגר מעגל כלשהו. או אולי ספירלה הוא תיאור טוב יותר.

"Call of Duty: Black Ops 2", שיצא ב-2012, הוא משחק יריות מודרני עם גרפיקה מפורטת ועשירה; ואם המשחקים משלימים משימה שאף אחד לא סיפר לך עליה (לחסל שורה של בובות חלון-ראווה בתוך שתי דקות) הם מקבלים את הזכות לשחק, בתוך המשחק, בארבעה משחקי אטארי 2600 – אחת מקונסולות המשחקים הראשונות, שיצאה ב-1977. סוף סוף משחקי וידאו הגיעו למטרתם הנעלה ביותר – לאפשר לך לשחק משחקי וידאו.