עמוד הטוויטר באנגלית של צה"ל פתח אתמול בפעילות חוצת רשתות חברתית, הקוראת לגולשים להעלות לאינסטגרם, לפייסבוק או לטוויטר תמונה שלהם עם "ניצול שואה שהוא מיוחד לכם, חבר משפחה או חבר", ולצרף לה את ההאשטאג #WeAreHere (אנחנו כאן). עשרות גולשים מהארץ והעולם נענו לבקשה וכבר החלו להעלות את התמונות, שזוכות לשיתוף מחדש בפרופיל הטוויטר של צה"ל.
הקמפיין של צה"ל רוכב, בעצם, על שני גלים: הגל ההסברתי-פוליטי והגל הרגשני-תרבותי. מחלקת המדיה החברתית של צה"ל עשתה טריק שלא בטוח שאנחנו באמת מרוויחים ממנו: פרויקט התמונה-עם-ניצול-שואה הזה, כמו גם הסרטון שמקדם אותו (חיילת עם סבתא שגאה בשירות של נכדתה), משתמשים בשואה כדי להצדיק את המוסריות של צה"ל. גם אם החיבור הזה אינו ציני בעצמו, הוא מעורר ציניות, במיוחד בקרב כל מי שמאס בנאומי "לא עוד" של ראש הממשלה באו"ם או באיפא"ק או בהלך הרוח הכללי השולט בהנהגה הישראלית בכל הנוגע למדיניות החוץ ואיראן.
ברמה הרגשנית של הפרויקט, נראה שהקמפיינירים של צה"ל נכנעו לטרנד הריגוש בכפייה שסוחף את הרשת ושמזמן כבר הטביע את הטלוויזיה. אם פעם סלקום עשו צה"ל, עכשיו זה צה"ל שעושה את סלקום: המפגש הבין-דורי, המוזיקה הקרן פלסית ברקע, הקומקום שמזכיר ימים יפים בפולניה - כל אלה מתגייסים כדי להעביר בנו צמרמורת, כדי לגרום לנו להגיד "וואלה, באמת כל הכבוד לצה"ל". הבעיה היא שהפקודה הזו, להתרגש, כבר לא מגיעה לעצבי השיערות - שמסרבות להסתמר או לשק הדמעות - שמסבר להתרוקן. אחרי הפרומואים המשתפכים, הפרסומות המניפולטיביות והלינקים שחטיבת סח"י משתפת בפייסבוק - לסרטון של צה"ל אנחנו מגיעים חסינים. משוריינים - אם תרצו לסחוט את המטאפורה עוד קצת.
הסרטון:
בכל זאת, שני הסעיפים הללו הם לא הבעיה הכי גדולה של הקמפיין הנוכחי. האתגר הגדול יותר הוא לשלוט עליו ברשתות החברתיות - כאשר נראה שהסדק כבר נפער. שעות ספורות אחרי שצה"ל הודיע על הפעילות, משתמשי פייבסוק פרו-פלסטינים חטפו את ההאשטאג WeAreHere והחלו להצמיד אותו לתמונות תעמולה שלהם. במילים אחרות, הסלוגן שצה"ל אימץ לטובת הקמפיין, שמתייחס בעיקר לניצולי השואה, חזר אליו כמו בומרנג כאשר חלק מהגולשים החל להצמיד אותו לתמונות המציאות לכאורה את הצד הפחות מוסרי של הצבא.
בשלב זה נראה שהקמפיין הפרו-פלסטיני הוא מאוד מוגבל ולא מגיע לממדים של זה הישראלי, אך אם יגדל סביר להניח שהוא יהרוס את מאמצי ההסברה של צה"ל. למרות קיומם של מוזיאון, אנדרטאות וימי זיכרון - זיכרון השואה לאט לאט כהה. עבור מיליונים בעולם, השואה היא עוד אירוע נורא שקרה בהיסטוריה, אי שם בעבר הרחוק רחוק. המאבק הפלסטיני לעומת זאת הוא אקטואלי, עיתונאים מספרים עליו, תוכניות טלוויזיה משדרות אותו ותסריטאים כותבים עליו. אם המלחמה ברשת היא על דעת הקהל, צה"ל חייב לשלוט בזירה כדי לנצח.
בעניין דומה:
משטרת NYPD גם ניסתה להרים פעילות בטוויטר וגם לה ההשטאג התפוצץ בפרצוף