האתרים הכי מכוערים ברשת

כל העולם גולש באינטרנט, ולכן כל העולם יודע שעיצוב באינטרנט הוא חשוב. אתרים צריכים להיראות טוב כדי שנרצה להישאר בהם. אפילו וואלה! שלנו עומדת לעבור בקרוב ניתוח קוסמטי יסודי. אבל משום מה, עדיין אפשר למצוא אתרים גדולים, מכובדים, שבהם גולשים מיליוני אנשים – ובכל זאת הם נראים כאילו הגיעו מהמאה הקודמת. אלה אינם דווקא האתרים הכי מכוערים בעולם, אבל אלה האתרים הפופולריים הכי מכוערים שיש. כאלה שגורמים לנו, בכל ביקור מחדש, לשאול: תגידו, חבר'ה, אם אתם כאלה גדולים, אולי הגיע הזמן לשכור איזה מעצב?

והנה הם.

רדיט, אתר החדשות/רשת-חברתית/פורומים, הוא אחד האתרים הפופולריים בעולם, והמקור לרוב ‏התכנים שאתם רואים באתרים כגון באזפיד ודומיו – שפשוט מעתיקים ממנו תכנים בלי בושה. ברדיט יש מיליוני משתמשים רשומים, והופעה בעמוד הראשי בו מציתה תכנים ויראליים וקריירות – לכן מוזר שהעיצוב שלו נראה כמו משהו זמני של אתר בניסוי, קצת לפני שיביאו מישהו שיגרום לבלגן הזה להיראות כמו אתר אמיתי. לינקים כחולים ערומים, על רקע לבן, בלי שום צבע, מיסגור, סדר או זהות ייחודית. זה היה בסדר גמור כשהאתר היה סטארט-אפ קטן; עכשיו כשהוא ענק – זה פשוט תמוה.

"דו"ח דראדג'" הוא אתר חשוב בהיסטוריה: ב-1998, אתר החדשות הפרטי הזה היה הראשון שדיווח על פרשיית ביל קלינטון ומוניקה לוינסקי. זאת היתה הפעם הראשונה שבה סיפור חדשותי שהסעיר את העולם הגיע לא מהעיתונות המודפסת אלא מהדבר החדש המוזר הזה, האינטרנט. כבוד.

16 שנים לאחר מכן, קצת מפתיע לגלות ש"דו"ח דראדג'" עדיין קיים, אבל עוד יותר מפתיע לגלות שהוא עוד לא החליף עיצוב. האתר נראה היום כמו מוצג ארכיאולוגי מהימים שבהם באינטרנט היה חור ומודמים עבדו במהירות של 14.4 קילוביט לשניה. פונטים מכוערים בשחור על גבי לבן. תמונות קטנות ללא אפשרות להגדלה, דף ארוך שלא מתהדר אפילו בטכנולוגיות "חדשניות" כגון תפריט קטגוריות – שלא להזכיר מדע בדיוני כמו פלאש, או צבע. הדבר היחיד הפרימיטיבי יותר מדו"ח דראדג' הוא אדם נידאנדרטלי שיקרא לכם את החדשות מקיר המערה.

עוד אתר עתיק ששכח להתעדכן. קרייגסליסט הוא אחד מ"לוחות המודעות" הגדולים בעולם – יד2, אגורה, הומלס ואתר דרושים, הכל באחד – אבל לא הייתם מנחשים את זה לפי איך שהוא נראה. כל אחד מהחיקויים הישראליים נראה טוב יותר מהאתר הזה, ששומר על פשטות נזירית כמעט. טקסט, זה מה שתמצאו פה. אבל כנראה שזה עובד, כי אנשים עדיין מחפשים שם.

מחברת התוכנה הגדולה בעולם אפשר היה לצפות לאתר סביר. אבל הקלקת ‏Microsoft.com‏ מפנה ‏אותך לאתר הישראלי של החברה, וצריך לבדוק פעמיים שמובר באמת באתר הנכון ולא באיזה אתר-‏כאילו שבנו בן החמש של התת-סמנכ"ל בנה באמצעות ‏WIX‏. עיצוב נדוש, בחירת פונטים איומה (כן, ‏אנחנו יודעים שמיקרוסופט אוהבים את ‏Tahoma‏. זאת לא סיבה להשתמש בו כאן), ניווט בלתי אפשרי ‏‏(מהרגע שנכנסתם לקטגוריה כלשהי, יהיה קשה מאוד למצוא את היציאה חזרה לאתר הראשי), ריווח ‏לא אחיד, לינקים שזורקים אתכם מעברית לאנגלית וחזרה בלי אזהרה, ואפילו ניסוחים עבריים עילגים ‏‏("בין שמדובר בשימוש ביתי או עסקי, שולחן עבודה ואינטרנט או התקנים שונים" – זה נשמע בערך ‏כמו עברית, אבל לא בדיוק) - המילה המתאימה לתיאור האתר של מיקרוסופט היא "חובבני". ‏

פרז הילטון, בלוגר הרכילות הנודע, הוא לא אדם המצטיין בטעם טוב, כפי שאפשר להבין מהעובדה שהוא בלוגר רכילות. האתר שלו – המאוד פופולרי שלו, יש לציין - מעוצב בהתאם, באופן שהיה הגיוני לגמרי אילו בעל האתר היה ילדה בת תשע. עם ורוד בכל מקום, רקע ורוד-אפרפר מבחיל ותפריט צבעוני שנראה כמו הזמנה ליום הולדת בג'ימבורי, ייתכן שפרז פשוט מכיר ברמתם של הקוראים שלו, אלה שחושבים שתמונות בלעדיות של המפשעה של מיילי סיירוס נחשבות לחדשות.

הנקודה הישראלית: אתר "רוטר" היה האתר האישי של נועם רוטר בן ה-12, שצמח והפך לאחת מקהילות הפורומים הפעילות בארץ, והמקום לשמוע בו חדשות (בין אם אמיתיות או בדויות) לפני שהן מגיעות לצינורות המקובלים. אבל בדרך אל המיינסטרים האתר שכח לעצור אצל המעצב, והוא נראה היום בדיוק כמו האתר החובבני שהיה (ועודו?). בליל מכוער של חמישה עיצובים שונים, בלי טיפת קוהרנטיות. אפילו לוגו האתר מתחלף מעמוד לעמוד.

עוד אתר שהיה פעם מהפכני, אבל זה לא משנה את העובדה שלהסתכל בו עלול לגרום לדימומים בעיניים. Aint-it-cool.com הוא חלוץ בלוגי הקולנוע, אתר שהכריח את הוליווד לחשוב מחדש על היחס שלה עם קהל המעריצים ברשת. אבל כל זה קרה במאה הקודמת. מאז עברו הרבה מאוד בייטים בכבלים. לא ברור מי בחר בחום כהה בתור הצבע המוביל של האתר, וגם לא מי החליט שכל הטקסטים צריכים להיות באותיות מודגשות וקשות לקריאה. בסדר, כולם עושים טעויות – אבל עברו 15 שנים! מספיק זמן כדי להכיר בטעויות הקשות האלה ולתקן אותן, לעזאזל.

העולם המערבי המצועצע יכול ללמוד כמה שיעורים מיפן - אומה טכנולוגית מתקדמת ומתוחכמת, עם היסטוריה תרבותית עשירה ומרובת הערכה לצימצום, מינימליזם וחיסכון. כלומר, יכולתם לחשוב כך עד שהייתם מעיפים מבט בכל אחד מהאתרים היפנים הפופולריים – קניות, חדשות, מה שלא יהיה – שנראים כמו מסיבת יום הולדת של ילדים היפראקטיביים. עומס אדיר של מידע מבולגן, שמשתמש בעיקרון העיצובי "למה להשתמש בשמונה צבעים באתר אם אפשר להשתמש בתשעה?" וכל זה דחוס כמו המקומון של יישובי חדרה והסביבה. כמה שהאתרים האמריקאים בעייתיים לפעמים – ביפן המצב רע יותר.