"בפלורידה. מוכר ביטוח חיים".
זו התשובה לשאלת הטיזר שפורסמה בעמוד הפייסבוק של "ידיעות אחרונות", בניסיון לגרום לכם להיכנס לקרוא את הכתבה המלאה: "לאן נעלם דרק שארפ, שהיה הלב והנשמה של מכבי תל אביב בכדורסל?". עכשיו אתם יודעים, ויכולים להמשיך הלאה בחייכם.
את השירות הזה מעניק עמוד הפייסבוק אמ;לק, שלקח על עצמו לתמצת ולספיילר לכם כתבות עם כותרות שמנסות לגרום לכם להקליק עליהן. הצירוף אמ;לק הוא הגרסה העברית ל-TL;DR - קיצור של "ארוך מדי, לא קראתי". אמ;לק קוראים בשבילכם.
בעולם שניצב על כרעי לייקים והקלקות, כותרות של כתבות הופכות פתייניות יותר ויותר - גם כאן בוואלה אנחנו משתמשים בשפה הזאת. מאז ומתמיד עיתונים היו צריכים למכור את עצמם עם כותרות מפוצצות פלוס ילד מפוייח עם קסקט שיצעק אותן לאנשים במבטא קוקני נרגש.
אבל בעוד עיתונות הפרינט יכלה למכור את עצמה רק עם הכותרת הסנסציונית שעל השער, הידיעה החשובה של היום, ואחרי שקניתם את העיתון ממילא דפדפתם גם בקשקושי הפנאי והצבע הפחות אטרקטיביים בעמודים הפנימיים, באינטרנט כל אייטם ניצב לבדו. באינטרנט אין ערך לדפדוף האקראי - אם לא הקלקתם על אייטם, הוא לא נספר, ולכן לא קיים. כך נולדו הלינק-בייטס, מלכודות מילוליות שנועדו לגרום לכם להקליק על הכתבה, כך שגם אייטם על חתול ויראלי נופל משולחן מקבל כותרת בסדר גודל של פרשיית ריגול בינלאומית: "הרשת סוערת: לא תאמינו מאיפה החתול הזה נפל! כנסו לגלות!".
רשת פייסבוק כבר יצאה בגלוי נגד הלינק בייטס לפני חודשיים, כשהכריזה על מדיניות חדשה שתתן עדיפות נמוכה לאתרים שמציגים כותרות מפתות בסגנון ה"לא תאמינו מה קרה אחר כך". תופעת הלינק בייטס הולידה גם לא מעט פארודיות, כמו האתר Clickhole שעשוי כולו מאייטמים מטומטמים וחסרי כל משמעות בעלי כותרות מפוצצות, או עמוד הפייסבוק "כתבות ש'לא' אמורה להיות המילה יחידה בהן", שמרכז כתבות עם כותרות מסקרנות בסגנון "האם סטיב ג'ובס חי בברזיל?" שהתשובה עליהן בתוך הכתבה היא, ובכן, לא. אבל תודה שהקלקתם.
כך נולד גם אמ;לק, ספק שירות אמיתי לציבור ספק אמירה ביקורתית, שמנטרל את המלכודות האלה ונותן את השורה התחתונה של כתבות רשת כדי לחסוך לנו את ההקלקה. "כמה ישראלים מתנגדים למדינה פלשתינית?" שואל אתר "ישראל היום" בהתגרות. "74.3 % מהאוכלוסיה היהודית", עונה אמ;לק ביובש. "מי אמר: העונה שעברה הייתה הרעה בקריירה של מסי?" מסקרן אתר ONE. "אבא שלו", מפהק אמ;לק. "בעירום או לבושה? נטע גרטי חושפת איך היא ישנה", מפתים אותנו ידידינו מוואלה סלבס, ואמ;לק חושף: "עירומה", אם כי עדיין יהיו קוראים שיתעקשו לוודא את זה בכתבה עצמה למקרה שיש תמונות (אין).
הרבה מהכותרות המפתות מנוסחות בצורת שאלה, וזה לא מקרי: מחקר שפרסמה חברת trackmaven, שניתח כ-6,000 עמודי מותגים בפייסבוק, גילה בין השאר כי פוסטים שמנוסחים בצורת שאלה מקבלים 23 אחוזים יותר אינגייג'מנט (השתתפות גולשים) מאשר פוסטים שמנוסחים בצורה של אמירה. כלומר, "מה קרה כשהחתול נפל מהשולחן?" מושך יותר גולשים מהכותרת "חתול נפל משולחן", מה שמאפשר לחברי אמ;לק לשחק לא מעט על עקיצת ה"הנה התשובה לשאלה הטיפשית שלכם, נקסט".
אמ;לק נכנסים בכולם (גם בנו, כאמור), ללא הבדל דת גזע או השקפה פוליטית - אתרי תוכן, עמודי פייסבוק של תכניות טלוויזיה וסתם פוסטים פופולריים ברשת או ב"סטטוסים מצייצים". קוראי העמוד אסירי תודה על השירות. "אתם עושים עבודת קודש", כותבים להם בתגובות, "חסכתם לי לקרוא, תודה!" ואפילו "אתם העמוד הכי חשוב בתולדות הפייסבוק".
חברי קבוצת אמ;לק (אשר מסרבים להזדהות בטענה ש"אנחנו לא האישיו") אומרים שיותר משהם עושים שירות לציבור, הם מבקשים בעצם לפקוח את עינינו למניפולציה התקשורתית. "לינק בייטינג זה מוכר בחנות שמשכנע אותך עוד לפני הקניה", הם אומרים בשיחה עם וואלה!טק, "אתה לא מבין שזה זבל. אתה חושד, אבל כבר הופעלה המניפולציה ואתה נשאב. הרי עד לפני חצי דקה לא היה אכפת לך מה הנשיא אכל לארוחת בוקר ומה הצבע האהוב על ג'סיקה אלבה, אבל כשזה מנוסח בצורה המסתירה זה פתאום סקסי, כי זה סוד. אבל אתה יכול להיות שותף לסוד, אם רק תעשה קליק".
והעמוד שלכם מגלה את הסוד והורס את הסקסיות.
"אחרי סקירה זריזה בדף שלנו, בו כל הסודות חזרו לצורתם הרגילה של מידע בנאלי, נופל איזה אסימון. או לפחות לשם מכוונים. כאשר הכל מרוכז במקום אחד - הרבה יותר קל לראות פתאום את המגמות של כל גוף".
אבל תמיד היו אייטמים טיפשיים כדי להעביר את הזמן, זה חלק בלתי נפרד מהתקשורת.
"תראי, ברור שיש בכל גוף תקשורתי משחק של איזון בין איכות ועיתונות אמיתית מול זבל צהוב שמגדיל קהל ורווחים, ואת זה שום כוח בעולם לא יוכל לשנות. ההבדל בין הרשת לבין עיתון פיזי הוא קודם כל שאת העיתון כבר קנית, ועל הזבל אתה פוסח".
וכך, כשקבוצת הגולשים הזאת חשה שתופעת הלינק בייטינג יוצאת מפרופורציה, נרקם לו חזון האמ;לק. בהתחלה הם פשוט כתבו ספוילרים בתגובות ללינקים לכתבות, כדי לחסוך לגולשים את הצורך להיכנס לקרוא אותן - מה שגרם למנהלי העמוד לחסום אותם שוב ושוב כדי שיפסיקו לקלקל לכולם את ההפתעה. בשלב מסוים החליטו למסד את הספויילרים לכדי עמוד רשמי. כקבוצה, הם משתדלים להקיף כמה שיותר כתבות של כמה שיותר אתרים מרכזיים, ולפעמים הם נעזרים בעוקבים הנאמנים שלהם ששולחים תמצותים משלהם. בעיני מנהלי העמוד, אמ;לק הוא סוג של "יום הדין" של הכותרות המפתות.
ואתם חושבים שהעמוד שלכם ישנה משהו בהתנהגות של התקשורת?
"שינינו משהו בתודעה של הגולשים, וכבר הרווחנו משהו".
