גשם של כיף

בתחילת המערכה השלישית של Bulletstorm, משחק הפעולה החדש למחשב האישי ולקונסולות, מאיימת אחת הדמויות לגרום נזק בל יתואר לאבר מינו של הגיבור הראשי. הוא, בתגובה, תוהה האם האיום הלא מרומז כלל מתאפשר לפי חוקי הפיזיקה וההיגיון, רגע לפני תחילתו של עוד קרב יריות רעשני ומרגש. זו רק דוגמה אחת, מיני רבות, לרגעי טראש עילאיים שיישארו עמכם הרבה אחרי שתחסלו את אחרון היריבים.

בולטסטורם נראה כמו חזרה לשורשים של משחקי הפעולה בגוף ראשון, ניסיון לשחזר את אותה ההתלהבות הילדותית של קרב נגד היטלר בחליפת רובוט בוולפנשטיין או המפגש של דיוק ניוקם עם חשפניות עירו. לא לחינם מאמצי הפרסום שלו כללו גם הפקתו של מיני-משחק בשם Duty Calls, מעין פרודיה על כל כותרי המלחמה המציאותיים עם העלילה המפגרת (כן, העלילה של מודרן וורפר ובלאק אופס מטומטמת, תתמודדו עם זה). בפועל, הוא הרבה יותר מפרודיה, והרבה יותר מיצירה נוסטלגית.

לפני ההשקה, הבטיחו לנו מפתחי בולטסטורם עלילה מטומטמת להחריד, שכל כולה מהווה תירוץ להרוג כמה אלפי אויבים בצורה יצירתית. הם שיקרו. אם במבט ראשון נראה כאילו העלילה של בולטסטורם באמת מטומטמת, והשכבה החיצונית ביותר של הדיאלוגים מלאה בבדיחות גסות כמו זו שהזכרנו בתחילת המשחק, כבר אחרי כמה דקות אתם מתחילים להבין שזה לא באמת מה שקורה פה. למעשה, העלילה של המשחק מעולה.

לא רק העלילה עצמה – גם הדיאלוגים הרבים-משהייתם-מצפים בבולטסטורם הם מהטובים ביותר שראינו במשחק פעולה זה שנים. הם מצחיקים כשצריך, מרגשים כשצריך ונמנעים בדרך כלל מקלישאות של משחקי פעולה תוך שהם מהווים סאטירה על המתרחש בז'אנר בשנים האחרונות. ואם במקרה של משחקים "רציניים" קל להגיד שהעלילה היא משנית לאקשן, כאן היא לפעמים מפוכחת ופיקחת מספיק כדי לתפוס את קדמת הבמה.

אך כל זה תופס אתכם בהפתעה, כי מרבית השחקנים יגיעו לשחק בבולטסטורם בעקבות ההבטחות לאקשן פסיכוטי, והמשחק לא מאכזב. למעשה, סתם להרוג אויב נחשב כאן לטעם רע, והמשחק אתכם על כך מעט מאוד. האלימות המצועצעת והמוגזמת-לחלוטין היא זו שמוערכת כאן, ובולטסטורם מספק לכם המון כלים כדי לגרום לאויבים שלכם לסבול.

שני הכלים הבסיסיים ביותר הם המגף והשוט. שניהם מאפשרים להניף את האויב (בעיטת מגף מעיפה אותו מכם, ואילו השוט מקרב אותו אליכם), ולצפות במסלול תעופתו בהילוך איטי. ולא, סתם כך לירות בהם זה לא יצירתי. לבעוט אותם על קקטוס או על גדר תיל דווקא כן. אלו הם המהלכים שהמשחק מעודד בנקודות רבות, בהן ניתן להשתמש כדי לשדרג את כלי הנשק ולקנות תחמושת.

אבל גם נשק חם לא חסר כאן. קחו, למשל, את מטול הרימונים. במקום בו משחקים אחרים מסתפקים בסתם פיצוץ, כאן הוא יורה שני רימונים דביקים הקשורים בחוט דק, מה שמאפשר הן לערוף את ראשו של האויב, הן לקשור סביבו פצצה והן להדביק פצצה למשטח לידו הוא מתחבא.

באמצעות שיטת הנקודות, בולטסטורם מעודד אתכם למצוא כל הזמן דרכים יצירתיות חדשות ומיוחדות להרוג אויבים. חלקן צפויות, כמו קשירת רימון לאויב והעפתו על קבוצה של חבריו, ואילו אחרות מתוחכמות יותר. לא נהרוס לכם, אבל המשחק מתגמל בעיטות בישבן ואלימות כנגד אשכים.

כל הכלים האלה נארזו באריזה צבעונית ומרשימה. עולם המשחק יקח אתכם לכל רחבי כוכב הלכת עליו התרסקה הספינה שלכם – אתר נופש עליו השתלטו כנופיות של בריונים פסיכוטיים. בולטסטורם לינארי לחלוטין, הוא לא ייתן לכם לסטות מהנתיב שנקבע, וזה לאו דווקא דבר רע. הלינאריות נותנת שליטה גדולה הרבה יותר לתסריטאים, שמראים לכם את מה שהם רוצים שתראו ברגע הנכון. כאן זה עובד נהדר, עם מפלצות ענקיות שצצות פתאום מהאדמה וגלגלי ענק שרודפים אחריכם.

גם ברמה הטכנית הכל עובד כמו שצריך. הגרפיקה יפהפייה בלי להיראות יותר מדי ריאליסטית, והדיבוב הוא מהטובים ששמענו במשחק מחשב. החסרונות היחידים של המשחק הם הרפטטיביות שלו – בסופו של יום, רוב הזמן אתם הולכים ממקום למקום ובועטים באנשים ובמוטנטים - ובעיות טכניות קטנות שגורמות לפספוסים פה ושם.

פרט נוסף, שייחשב עבור חלק מכם לחסרון, הוא העובדה כי מדובר במשחק למבוגרים. שפה גסה להפליא וכמויות של דם, יחד עם תמונות מטרידות אחרות, הופכים את בולטסטורם לכותר שהורים רבים לא יסכימו לראות את ילדיהם משחקים בו. אך אם אתם מבוגרים דיה, אוהבים משחקי פעולה ומתגעגעים לוולפנשטיין, בולטסטורם הוא אחד המשחקים הטובים ביותר שתוכלו לקנות כיום.