כשהטכנולוגיה לא מחזירה חיבוק

לקומיקאי האמריקאי לואי סי.קיי יש קטע קבוע בו הוא לועג לאנשים שמתלוננים על כשלים טכנולוגיים. "מה אתם דופקים על מסך ה-GPS ואומרים לו 'נו כבר'. הוא הולך לחלל! תנו לו קצת זמן בשביל זה", הוא אומר, ונותן דוגמאות נוספות לציפיה של המין האנושי לכך ששלל אביזרי הטכנולוגיה שנוספו לחיינו בשנים האחרונות ישרתו אותנו בצורה מושלמת, ללא רבב וללא תקלות.

גם מדורי טכנולוגיה לועגים לא פעם לאנשים כאלו, אך אפילו הטכנופילים הגדולים ביותר מבינים מדי פעם כי אין ברירה אלא להתעצבן על מכשיר כזה או אחר, ואין על מה להתנצל בפניו. כן, עולם טכנולוגיה הוא מופלא, מדהים ויעיל. אבל חייבים להודות שהוא עדיין לא זמין, פשוט ואמין מספיק כדי שנסתמך עליו בעיניים עצומות, כפי שהייתם רוצים.

כותב שורות אלה, למשל, הגיע לפני כשבוע לאמסטרדם עם סמארטפון אנדרואיד בכיס. בשבועות שקדמו לטיסה הסמארטפון עבד טוב מאוד. מסך מגע גדול ורגיש מספיק, עבודה מהירה ויציבות כללית לא השאירו מקום לפקפוק באמינותו. וכביכול, כל מה שנדרש לעשות בחו"ל זה להחליף את כרטיס הסים לכרטיס מקומי, כדי שניתן יהיה להוציא שיחות זולות, להשתמש באינטרנט סלולרי זול ולהפעיל את ה-GPS.

הו, ה-GPS. אין עוררין על כך שהטכנולוגיה הזאת גאונית, ועוזרת לא רק לאנשים (כמוני) שחוש הניווט שלהם יכול לגרום להם לאבד את הדרך מחדר השינה לשירותים, כי אם גם לאנשים שיודעים לנווט היטב אך לא רוצים לטרוח עם מפות. וכך, ברור היה ששבוע בעיר זרה שזהו לי הביקור הראשון בה - מצריך GPS צמוד. חיפוש קצר בחנות האפליקציות של אנדרואיד הוביל לתוכנת Sygic, שניתנת להורדה והפעלה חינמית במשך שבוע שלם – ללא ספק פיתרון מצוין למי שלא מעוניינים להוציא עשרות דולרים (לכל הפחות) על תוכנה בה ישתמשו זמן קצר בלבד.

אך אליה וקוץ בה. טלפונים סלולריים רבים, למרות שיש בהם אנטנת קליטה של לוויני מיקום, אינם מסוגלים למצוא את המיקום של הלווינים האלה (הו, האירוניה) בלי חיבור לרשת האינטרנט והורדה של קובץ מיקום מעודכן. אלה שכן מסוגלים למצוא לווינים גם בלי רשת, עושים זאת ממש לאט. מעבר לכך, חיבור לרשת גם יכול למנוע את הצורך בחיפוש לוויני GPS בכלל, כי הן לאפל והן לגוגל יש מפות עולמיות של רשתות אלחוטיות ביתיות, ובסביבה עירונית בה יש הרבה כאלה הטלפון יכול לחשב מיקומו תוך שניות כשהוא מסתמך רק על סריקת הרשתות האלחוטיות סביבו.

כך הופכות חנויות של רשתות סלולר מקומיות ליעד תיירותי. לאחר שיחה קצרה, ישמחו ברשת T-Mobile בהולנד למכור לכם ב-20 יורו כרטיס סים שכולל 5 יורו לשיחות וחבילת Data של שני ג'יגה – די והותר לשישה ימים. לאחר פעולת האקטיבציה קצרה, כל מה שנשאר כביכול זה להחליף כרטיס סים. פתרון זריז, וקליל? לא בדיוק.

לאחר מספר דקות התגלה כי למרות שהסים פועל ומסוגל להוציא שיחות והודעות – האינטרנט בסמארטפון לא מראה סימני דופק. לאחר המתנה של כמה דקות (אולי לוקח לזה זמן להתעדכן?). עדיין אין רשת. מה עושים? חוזרים לחנות. המוכרת האדיבה הרהרה קצת והגיעה למסקנה שככל הנראה הפתרון הוא הזנת נתונים של נקודות גישה (APN). היא הדפיסה דף עם חמישה פרמטרים, וביקשה להגיע במכשיר לתפריט בו ניתן להזין אותם.

אך אם אנשים שמבינים במערכות הפעלה סלולריות יכולים למצוא את התפריט הרלוונטי בחצי דקה, אחרים יידרשו לבזבז על כך לא מעט זמן. למען ההגינות נציין כי יש רשתות סלולר ששולחות לכל מכשיר חדש אליו מוכנס הסים קובץ הגדרות אוטומטי, אך כשזה לא קורה, נדרש המשתמש לרמת מומחיות הרבה יותר גדולה משהיינו מצפים לה עבור משימה פשוטה כמו גישה לאינטרנט. הרשת, נזכיר, היא לא כלי לטכנופילים, כי אם תשתית בסיסית בה רובנו משתמשים מדי יום.

לאחר חיפוש וגישוש - נמצא התפריט הנדרש והוזנה שורת הנתונים. יש אינטרנט! אז עכשיו גמרנו עם הכאב ראש, נכון? לא, לא נכון. פתאום הטלפון לא מצליח לזהות את כרטיס הזיכרון. משום מה, הפעלה מחדש של הטלפון גרמה לו להתנכר לכרטיס המיקרו SD הקטן שנח לו בפנים, למרות שזה לא הוזז בשום שלב. "הרכב (Mount) את כרטיס ה-SD", הציע המכשיר - פעולה שמוחקת את כל הנתונים עליו. בעיה לא קטנה כשעל הכרטיס נמצאות מפות ה-GPS. אך אלה לא מועילות לאף אחד כשהכרטיס לא מזוהה.

אופס. אז עכשיו יש סמארטפון מתפקד, אינטרנט עובד ותוכנת GPS תקינה – שלא יכולה לעבוד מהסיבה הפרוזאית של חוסר מפות. לא נורא, אפשר להוריד שוב, נכון? בערך. ניסיון להוריד את קובץ מפת הולנד, ששוקל כמה מאות מגה, הראה שבמהירות שכרטיס הסים המקומי מספק זה ייקח לא פחות ממספרר ימים. עד אז כבר אעלה על המטוס בדרך חזרה הביתה.

טוב, לפחות יש בסביבה בתי קפה עם חיבור אלחוטי חינמי ללקוחות. כמה זמן זה כבר ייקח? התשובה: כמה שעות. אך את ההתלבטות של האם לשבת ולחכות או להסתובב בלי GPS קטעה רשת ה-Wifi של המקום בו התיישבתי, שפשוט קרסה ברגע אחד.

רק בשעות הלילה, כשחזרתי לדירה בה התאחסנתי, הצלחתי להוריד שוב את המפה המתבקשת, הודות לחיבור וויי-פיי ביתי תקין. למחרת בבוקר הרושם היה שהכל כבר באמת עובד בסדר גמור. הודעות SMS הגיעו ונשלחו, אפליקציות הרשת תיפקדו ללא דופי ואפילו ה-GPS הצליח לעכל את מיקומו ההולנדי ולהורות לי כיצד להגיע למחוז חפצי. זאת, כמובן, לאחר שלמדתי את הממשק הסבוך מדי והמוזר משהו של תוכנת Sygic, שכנראה כבר לא יזכה בפרס האינטואיטיביות.

כך, למשל, כאשר נכנסים לתפריט בחירת כתובת יעד – מופיעה רשימה ארוכה של שמות רחובות העיר. ומה אם אני לא מעוניין לאתר ידנית את שם הרחוב מהרשימה הבלתי נגמרת, אלא פשוט להקליד אותו? איפה עושים זאת? ב-Sygic לא טרחו לשים חלונית הקלדה שתבהיר שזה המקום לכך. במקום זה הם מניחים שהלקוח פשוט יבין שבעמוד רשימת הרחובות הוא יכול גם להקליד, ושמות הרחובות האפשריים יתעדכנו על המסך בהתאם להחלטתו.

כאשר הממשק לא עשה בעיות – אלמנטים אחרים בתוכנה מילאו את מקומו. קריסות ספונטניות כך סתם באמצע החיים או כאשר מנסים להנחות את התוכנה להגיע לכתובת מסוימת שהיא כנראה לא אוהבת במיוחד. מסלול מפותל ולא הגיוני שמוצע כדי להגיע למקום קרוב יחסית, תצוגה שמתעדכנת בצורה שאינה בהכרח חופפת את השטח בו הולכים. כן, GPS הוא מציל נפשות לאנשים עם קשיי ניווט (כמוני, כבר אמרתי?), ותוכנת סיג'יק אכן הייתה שם בשבילי ברגעים הקשים – אבל כאב הראש שכרוך בשימוש הזה גרם לי לעתים לייחל שהייתה איתי מפת רגילה, מנייר ולא מפיקסלים.

באחד מימי הטיול, ככה סתם באמצע היום, החליט כרטיס הסים שלי שכבר לא מגיע לי אינטרנט. ההודעה שהופיעה על מסך הדפדפן הסלולרי אמרה (בהולנדית) שהגעתי לסוף המכסה שלי. בחמישה ימים גמרתי שני ג'יגה? לא נראה לי. ועכשיו, כאשר אתה בקצה השני של העיר, לך תגיע לחנות ההיא של T-Mobile שינסו לסדר את התקלה. לך תמצא חנות אחרת שלהם דווקא כאן. ומה אני אעשה עכשיו, בלי יכולת חיבור לאי-מייל (חיכיתי להודעה חשובה) ויותר קריטי: בלי ה-GPS, כשעוד שעה אני אמור להיות במקום שאין לי מושג איך מגיעים אליו?

שרירותיות החסימה הוחלפה בשרירותיות הפתיחה: ברגע אחד, סתם ככה, האינטרנט במכשיר חזר לעבוד. עכשיו שוב הכל פתוח וזמין. לפחות עד למחרת, כאשר לפתע נחסמה היכולת לשלוח הודעות SMS (למרות שעדיין לא סיימתי את כל קרדיט השיחות) והיכולת להתחבר לאינטרנט. למזלי, זה היה שעות ספורות לפני טיסת החזור, כך שבשלב ההוא זה כבר לא היה משנה.

למטוס עליתי כבר עם הלשון בחוץ. זה היה זמן קצר לאחר שלמרות שמכשיר האייפד שלי התחבר לרשת הוויי-פיי החינמית של שדה התעופה – החיבור לא הצליח לייצר תקשורת ולהציג אתרים. נו, לפחות זו התקדמות מהפעם ההיא לפני יומיים, בה ישבתי בפאב עם וויי-פיי, והרשת שלו פשוט סירבה להיות מוצגת ברשימת אפשרויות החיבור המופיעות על הצג של מחשב הלוח. "סיגנל חלש", הניח מישהו.

לואי סי.קיי היה בטח אומר משהו על כך שרק לפני שנים הרעיון לקבל חיבור אינטרנט מהאוויר היה נשמע דמיוני ומופרך לחלוטין, והנה היום אנחנו כבר מתלוננים על הפעם ההיא בה לא הצלחנו להתחבר. הוא צודק, אולי, אבל קצת מתעלם מהעובדה שלדברים טובים לא רק מתרגלים מהר – אלא גם מתחילים להסתמך עליהם מהר. ככה זה. הטכנולוגיה לא מפסיקה להציע פתרונות חדשים לצרכים שלנו. בדרך כלל אנחנו מקבלים אותם בזרועות פתוחות. חבל שלא תמיד היא מחזירה חיבוק.


עוד בנושא:

- מדריך: מתקשרים מחו"ל בלי לקחת משכנתא
- מדריך: אינטרנט סלולרי זול בחו"ל
- להשכרה: גלישה בחו"ל