ויראלי זה רע לי

לתהילה האינטרנטית הלא-מתכוננת יש יתרונות: תוך זמן קצר יכול אדם להפוך מאנונימי למפורסם ברחבי העולם, לזכות לתהילה ולהוון אותה להופעות, הרצאות והשתתפות בפרסומות. אבל יש לה גם צדדים שליליים, לעתים אפלים: איבוד האנונימיות, הטרדות, איומים, תביעות, עומס נפשי ובמקרים קיצוניים - גם מוות. בימים האחרונים צפו שני סיפורים אפלים כאלה, אחד מהעשור הקודם והשני מתחילת המילניום. אחד מהם הסתיים בטרגדיה.

הכוכב הוויראלי אלכסיי ויינר - מסרטון קורות החיים העצמי המגוחך Impossible Is Nothing - מת לפני כשבוע בגיל 29, ככל הנראה מהתקף לב שנבע מנטילת תרופה, לא ברור אם מדובר בהתאבדות.

ויינר, שנולד כאלכסיי גרבר ובשנים האחרונות השתמש בשם אלכס סטון, נולד באוזבקיסטן והיגר ממנה לארה"ב בגיל צעיר, שם למד לתואר ראשון בייל. ב-2006 הפך לכוכב אינטרנט שלא בטובתו כשהגיש מועמדות למשרת בנקאי השקעות בבנק UBS וצירף אליה סרטון קורות חיים שיצר. הסרטון נפתח בכיתוב Impossible Is Nothing ובשאלה ארוכה ומפרגנת ממראיין שרק קולו נשמע על הצלחה. ויינר, לבוש חליפה, משיב תשובה ארוכה מעדות הקואוצ'רים, שנמשכת לאורך כל שאר 6:44 הדקות של הסרטון. תמונתו של ויינר המתראיין בחליפה מתחלפת בתמונות שלו מרים משקולות, עושה סקי, משחק טניס ורוקד עם אישה בסטודיו לריקוד. "אם אתה הולך לרקוד - תרקוד, אבל עשה זאת עם תשוקה", הוא אומר, והפסקול מתחלף לשיר בספרדית. אחר כך נראה ויינר שובר ערימת לבנים במכת יד.

אחד העובדים של UBS העביר את הסרטון המגוחך לעמיתים בבנקים אחרים, וזה התגלץ' החוצה לרשת, הפך למם וכך הפך את ויינר לבדיחה. אחד משיאי הגחכתו של ויינר היה גירסה פארודית בשם Impossible is the Opposite of Possible, שיצר השחקן מייקל סרה. ויינר עזב זמנית את לימודיו בייל בעקבות ההתפוצצות הוויראלית.

ויינר ניסה לגרום להעלמת הסרטון מהרשת. יוטיוב צייתו לבקשתו והסירו אותו, אך זה היה נצחון פירוס שגרם לאפקט סטרייסנד (ע"ש השחקנית והזמרת ברברה סטרייסנד, שביקשה להסיר מהרשת תמונות אוויריות של ביתה ובכך גרמה לחשיפה והפצה נרחבות הרבה יותר שלהן). אתר אייביגייט (שהיה הראשון לדווח על מותו בשבוע שעבר) העלה את הסרטון מחדש אחרי העלמתו מיוטיוב ופרסם אותו לצד מכתב דרישת ההסרה שויינר שלח.

הפרסום שהסרטון זכה לו והמאבק של ויינר נגד הפצתו עוררו את כלבי השמירה של הדמוקרטיה מרבצם, והם חפרו בחייו, עברו ונוכחות הרשת שלו ופרסמו תחקירים שחשפו בעיות אמינות בסרטון (גולש הסקי בסרטון הוא כנראה לא ויינר, שפרסם בקרייגזליסט מודעה לחיפוש סרטוני סקי) ומחוצה לו (כמו חברה וארגון צדקה שטען שהקים והתגלו כלא קיימים, וטענתו כי למד תחת הדלאי לאמה). ויינר זכה לנאצות, איומים בגירושו מארצות הברית וגם לאיומים ברצח מאנשים שלא הכיר.

ויקינג הטכנו היה דווקא לגיבור אינטרנטי. הוא צולם ברייב הטכנו Fuckparade בברלין בשנת 2000. הסרטון בכיכובו מתחיל בקבוצת אנשים שרוקדים על פסי החשמלית לצלילי מוזיקת טכנו. גבר רץ לכיוון אישה רוקדת, מתנגש בה, תופס אותה במותניים ומנסה להתרחק, ואז נכנס לפריים ענק שרירי במכנסי ג'ינס שמגיעים עד הברכיים, בלי חולצה ועם שרשראות לצווארו, תופס את המתנגש בידו, תופס בידו השניה ומסמן לו להתחפף.

הענק, עם שפם בלונדיני שמשתפל עד הסנטר, זקן בלונדיני קשור בגומיה ושיער קלוע בצמה לכל אורך ראשו, מביט לכיוונו המשוער של האיש, מניף את אצבעו באיום ואז מתחיל ללכת לכיוון המצלמה, מקבל בקבוק מים ומתחיל לרקוד תוך כדי הליכה, כששאר הרוקדים הולכים אחריו. ההתרחשויות בסרטון כל כך מוצלחות ומתוזמנות היטב, שאפשר היה לחשוב שהוא מבוים.

הצלם, מתיאס פריטש, העלה את הסרטון לאתרו, אולם רק ב-2006 גאל אותו מבדידותו ופרסם אותו ביוטיוב, שם לקח לו כמה חודשים לתפוס תאוצה ולהפוך למם אינטרנטי, לכוכב פארודיות, לגיבור קומיקס ולבובת צעצוע, בין השאר. פריטש פרסם מחקר אקדמי על ההצלחה שלו כמם אינטרנטי, הרצאה עליו ופתח אתר שמרכז תכנים סביבו. כשהסרטון עבר את 4 מיליון הצפיות, יוטיוב החלו לחלוק עם פריטש את ההכנסות מהפרסום. עד כה רשם הסרטון יותר מ-16 מיליון צפיות.

ב-2009 פנה הוויקינג לפריטש (שמסרב לחשוף את זהות גיבורו) ודרש שיפסיק להשתמש בסרטון ובנגזרותיו. פריטש הפסיק מיד לקבל כספים מיוטיוב, ופרסם הודעה בתיאור הסרטון שלפיה "סרטון הטכנו-ויקינג שלי נפסק כאן". הוויקינג לא הסתפק בכך ותבע את פריטש. המשפט נפתח לפני שבועיים.

"אני מואשם ביצירה ופרסום של תמונות שקשורות לטכנו-ויקינג, ולפיכך בהפרת הזכויות על דמותו", אמר פריטש בראיון לדיילי דוט. "הם אומרים גם שאני מרוויח הרבה כסף מזה. הם טוענים שנתתי לו את השם טכנו-ויקינג, יצרתי דמויות תלת-ממד, קומיקס ועוד כדי להגדיל את הפופולריות במטרה לשווק את טכנו-ויקיינג ובכך גרמתי נזק לפרוטגוניסט".

הפסד של פריטש במשפט יאלץ אותו להסיר את כל התכנים שיצר על הטכנו-ויקינג, אבל עלול לגרום, כמו במקרה של ויינר, לתגובת נגד חריפה של אומת הרשת, שתחזור ותציף את הממים על הוויקינג. אומת הרשת, מצדה, צריכה לזכור שזו לא חוכמה להתבריין על אנשים שלא עשו כל רע (שליחת סרטון קורות חיים עצמי מביך אינה פשע ואינה מזיקה לאיש, מלבד לשולח), ושזה עלול להיגמר ברע.

מישהו שכן לקח את זה באיזי הוא בלייק בוסטון. אתם רק חושבים שאתם לא מכירים אותו - בוסטון הוא האיש שצולם בכובע חום שמצחייתו פונה לאחור, חולצה חומה, שרשרת זהב ומעיל פרווה, והפך לכוכב המם המעליב "סקאמבג סטיב" - שבו תמונתו מלווה בכיתובים שמספרים על דברים מעצבנים שאנשים עושים, כמו "אומר שהפסיק לעשן - בעצם רק הפסיק לקנות סיגריות בעצמו". "אני בלייק בוסטון, הידוע כסקאמבג סטיב, מה שזה לא פאקינג יהיה", כתב על עצמו בבלוגו. "כן, זה באמת אני. אני סבבה עם המם. היתה לי ברירה?"

הוא מגלה שמי שעשה לו בושות זו אמא: "האינטרנט יצרה את סקאמבג סטיב עם תמונה שאמא שלי צילמה בשיעור צילום שהיא לקחה לפני שנים. הייתי בן 15-16, עכשיו אני בן 21", כתב בבלוג שלו. "אני אבא, ועבורי זה הכבוד הגדול ביותר על כדור הארץ. המשפחה לפני הכל. אני לא שיפוטי. אני ליברל. אני מאמין בחופש הביטוי עד שזה פוגע ואני גם מאמין ב'חיה ותן לחיות'. האם אני סקאמבג? אולי קצת, לפעמים. אבל האין כולנו ככה? אבל באמת יש לי תחושה עצמית טובה ואני יודע מי אני".

לפני שנתיים פרסם בוסטון מכתב פתוח לנערה שצולמה בפה פעור ומבט מזועזע/מופתע למעלה, והפכה למם "נערת פייסבוק מעצבנת" ("כותבת על בעיות אישיות בסטטוס. אומרת שאת לא רוצה לדבר על זה כשמישהו שואל", למשל). "שמעתי שבדיוק גילית שהתמונות שלך נמצאות על גבי כל האינטרנט", כתב בוסטון. "מזעזע, הא? גגלי את עצמך, אבל עשי זאת עם חבר לידך בשביל התמיכה. מרגישה מחוללת? אל. את מבינה, כמוני, התמונה שלך שימשה כמם". בוסטון ממשיך ומסביר מה זה מם, ש"הופך ויראלי, כמו מקרה ההרפס הכי גרוע הידוע לאדם. אבל לפני שאת מרגישה שאת עומדת לקפוץ, את צריכה לדעת שהכל יהיה בסדר".

בוסטון מייעץ לה: "אל תבקשי מההורים שלך למצוא קבוצת תמיכה לממים עבורך, כי אין כזאת. אנחנו שם לגמרי לבד. את עלולה להרגיש פגועה ונבוכה שמישהו מהחברים או האוייבים שלך צילם את התמונה האיומה הזאת שלך (אנחנו יודעים שאת לא נראית ככה כל הזמן, נכון?) ושם את זה איפה שיוצרי הממים האינטרנטיים מסתובבים. אתר 4צ'אן. אל תיכנסי לשם, במיוחד אם ההורים שלך מסתכלים". הוא מעודד אותה בכך שזה לא קשור אליה: "זו יכולה היתה להיות כל נערה, יש מיליון תמונות בדיוק כמו שלך בפייסבוק. אבל קרה המקרה וזו את. [...] כשתלכי לקולג', ותלכי במסדרון וקבוצת ילדים תראה אותך ותצרח, 'אומייגאד זו נערת הפייסבוק המעצבנת', אל תבכי. את מבינה. יש אנשים שלא מבדילים בין האינטרנט לבין החיים האמיתיים".

חבל שבוסטון לא היה שם בשביל סטאר וורז קיד, ששמו האמיתי הוא ז'יסליי ראזה, ילד קנדי שצילם את עצמו מניף מקל כאילו הוא חרב-אור מהסרט "מלחמת הכוכבים". תלמידים בכיתתו העלו את הסרט לרשת ב-2003, ובן הנוער השמנמן הפך לבדיחה של האינטרנט. הוא נשר מבית הספר, אובחן כסובל מדכאון ואושפז במחלקה פסיכיאטרית לילדים. הוא תבע את שלושת התלמידים שפרסמו את הסרטון ב-250 אלף דולר, משפט שנגמר בהסכם פשרה.

חבל גם שהוא לא היה שם בשביל אלכסיי ויינר, שכמהגר אולי הרגיש צורך להוכיח את עצמו יותר מאחרים, וסבל מאמביציוזיות-יתר. זו אולי גרמה לו להפריז בהאדרה העצמית שלו, לעבור את הגבול מאסרטיביות ובטחון עצמו אל ההגחכה העצמית הלא מודעת והשקרים הלבנים שהלכו והשחירו. הוא הפך את עצמו לשק חבטות קל מדי עבור אומת האינטרנט. "הרגשתי כמו הסטאר וורז קיד. הגעתי לתחתית", אמר ויינר בראיון למגזין ווייס לפני כמה שנים. "זה לא כאילו הרגתי בנאדם או משהו. צילמתי סרטון, זה הכל".