היה שלום, ותודה על הקבצים: פרידה מהמיני דיסק

פליטי גואה, ניצולי מסיבות הטראנס הגדולות של שלהי הניינטיז, תחנות רדיו נידחות ומוזיקאים דלי אמצעים -כל אלה יכולים להזיל השבוע עוד דמעה דיגטלית קטנה, ולשלוף כמה זכרונות מתיקיית הנוסטלגיה במוחם המעונן. לאחר למעלה מעשור בתרדמת מוחלטת הודיעה בשבוע שעבר סוני, ממציאת פורמט המיני-דיסק, על הפסקת ייצור המדיות והפסקת התמיכה בנגן. המשמעות היא אחת: המיני דיסק מת סופית.

הכל התחיל ב-1982, כשענקי האלקטרוניקה המתחרים סוני היפאנים ופיליפס ההולנדים חברו יחדיו בכדי להציג בפני העולם את הפורמט הראשון שאיפשר ניגון מוזיקה בצורה דיגיטלית - הקומפקט דיסק (CD). מוקסמים משלל ההבטחות הגלומות בדיסק הכסוף, מיהרו יח"צני החברות להכריז ולהבטיח שמדובר בביאת הקשיח האמיתית - מוזיקה דיגטלית באיכות "מושלמת" ובפורמט שאף פעם לא מתקלקל.

עשור לאחר מכן, כבר היה ברור שהבטחות לחוד ומציאות לחוד. הקומפקט דיסק, שהיה אמור להביא פתרון לכל הבעיות של עולם המוזיקה, התברר בעיקר כמקור הכנסות ענק לתעשיית המוזיקה, ששלפה מהבוידעם את כל האלבומים הישנים ומכרה אותם מחדש. הקומפקט עצמו כשל בעמידה בהבטחות היצרנים. הוא נשרט, קפץ, חרחר, לא ניגן, לא נשמע כל כך טוב כמו שהובטח, ובצורה מוזרה הוא גם לא היה כל כך קומפקטי כמו שחשבו כולם. סוני, שרצתה לשחזר את מהפכת הווקמן, ששחרר את המוזיקה מהסלונים והמכוניות והפך אותה זמינה לכל אדם בכל מקום, חיפשה כל הזמן את הדרך ליצור דרך להפוך את הפורמט הדיגטלי לנייד.

ב-1993 הציגה סוני בפני העולם את המיני דיסק כפתרון לכל הבעיות של הקומפקטים והדיסקמנים. המיני דיסק עצמו היה שדרוג של הקומפקט. כדרכם של שידרוגים דיגיטליים, הוא היה בעיקר קטן יותר בגודלו הפיזי. במחצית מגודלו של הקומפקט דיסק, המיני דיסק הגיע ארוז בכיסוי פלסטיק מרובע שהגן עליו מפני שלל בעיות העולם החיצון. הנגן הנייד שלו היה אך מעט גדול ממנו, ונראה עתידני להפליא. נפח המידע שהמיני דיסק הראשוני הכיל היה קטן יותר מהקומפקט דיסק, אך בצעד מהפכני, שעליו לא קיבל מעולם את הקרדיט - המיני דיסק היה המכשיר הראשון שהציג בפני העולם את השימוש בכיווץ האודיו.

"אם הכל זה ממילא מספרים", אמרו אנשי סוני היפאנים, "למה שלא נשתמש באלגוריתם שמכווץ את הפורמט הדיגטלי של הקומפקט למספרים קטנים יותר, וכשננגן אותו נעביר את המספרים הקטנים דרך האלגוריתם מהכיוון הההפוך, נגדיל וננגן אותו בחזרה, כמעט בדיוק כמו המקור?". אמרו ועשו. המיני דיסק התבסס על קידוד אודיו דיגטלי לפורמט שסוני קראה לו ATRAC שרק בגלל שמו כנראה לא תפס כמו הMP3.

אבל המיני דיסק הכיל עוד כמה חידושים באמתחתו. ראשית, שם האמן ושם השיר הופיעו על הצג הדיגטלי הקטן בזמן הניגון. אך החידוש הגדול מכולם היה שבניגוד לקומפקט דיסק - במיני דיסק ניתן היה למחוק ולהקליט על הדיסק כמה שרוצים.

סוני הפכה את המיני דיסק לסוס שעליו הימרה שיכבוש את המשתמשים הביתיים והניידים, כתחליף דיגטלי לקלטת. במקביל, הציגה פיליפס באותה השנה את הקלטת הדיגטלית, שהייתה אמורה לרשת את זו הישנה. הפורמט החדש של פיליפס לא הצליח להתחבב על הקהל ומהר מאוד נזנח. למרות הכשלון, שפינה מקום למתחרה משופר לז'אנר - לא השכילו יח"צני סוני להבליט את יכולות ההקלטה של המיני דיסק, ושווקו אותו בעיקר כנגן מוזיקה דיגטלי נייד.

המיני דיסק לא נחל הצלחה בשוק הענק של המשתמשים הביתיים. למרות הבעיתיות שלהם, נגני הקומפקט משלו בכיפה ומחירם הלך וירד בהתמדה. במכוניות אנשים נשארו עם הקלטות או שעברו לנגני CD לרכב. המיני דיסק התחבב בעיקר על צעירים ומטיילים מרחבי העולם, שבניינטיז הפכו את העולם לטרק אחד גדול - ורצו לעשות זאת עם מוזיקה, אך מבלי לגרור עימם דיסקים כבדים. כך הגיע המיני דיסק בין היתר למזרח ולמסיבות הטראנס בחוף גואה. שם התגלה השימוש המוצלח ביותר למכשיר: מוזיקאים שרצו להעביר את הטרקים שלהם לכל מקום בצורה דיגטלית עשו זאת במהירות ובזול באמצעות המיני דיסק. הנגן המרובע התחבר בקלות לאישונים המורחבים והצבעוניות של הסצינה והפך למדיום הנבחר להפצת מוזיקת הטראנס בפרט והמוזיקה האלקטרונית בכללותה שעלתה ופרחה אז בעולם, בכל אמצע הניינטיז.

למרות שאיכות ההקלטה הדיגטלית של המיני דיסק היתה קצת פחות מושלמת מהקומפקט (כיווץ אודיו, זוכרים?) עדיין ניתן היה להקליט עליו בזול מאוד יחסית לטכנולוגיית DAT, ובמהירות ובאיכות רפרודוקציה טובה מכל קלטת. תחנות רדיו, בעיקר קטנות אמצעים או פיראטיות, אימצו את הפורמט, שכן הוא אפשר להן להקליט, לאחסן לערוך ולנגן מידע דיגיטלי בצורה פשוטה יחסית, וללא שימוש במחשב. בסופו של דבר גם מוזיקאים שלא מהסצינה האלקטרונית, אימצו את המכשיר ככלי להקלטת הופעות וחזרות וכל דבר שרצית להקליט מחוץ לאולפן, ואפילו לאולפני ההקלטות חדר המיני דיסק כשהחלו להופיע מכשירים שאיפשרו הקלטת ארבעה או שמונה ערוצים על התקליטור הקטן.

סוני המשיכה לשכלל את הפורמט והציגה מיני דיסקים חדשים בעלי נפח גדול יותר. לבסוף אף יצרה מיני דיסק באיכות דיגטלית מלאה וללא כיווץ של האודיו. אך מה שהרג את המיני דיסק סופית היה הכיווץ של קבצי המוזיקה לMP3, הופעתם של האייפודים הראשונים והנהירה לנגני MP3 ניידים שכמותו. מאז תחילת שנות האלפיים דשדש המיני דיסק, אך עדת נאמנים קטנה אך נאמנה ביפאן ההשאירה את הפורמט עוד כמעט עשור בחיים. השבוע הודיעו סוני על פטירתו סופית ושלחו את המיני דיסק לתפוס את מקומו הקטנטן בבית הקברות לפורמטים שפסו סופית מהעולם. בבקשה מסור ד"ש לקלטת.

דויד פרץ הוא מוזיקאי. ניתן לשמוע אותו כאן, ולקרוא אותו כאן.