The Pirate Bay: עכשיו הסרט

שלושה צעירים מתרוצצים סביב שולחנות עבודה מאולתרים ומקלידים מדי פעם במהירות על מחשבים ניידים משל היו האקר ממשלתי בסדרת אקשן – כך נראות רבות מהסצינות בסרט חדש באורך מלא שיצא בשבוע שעבר ישירות לאינטרנט. לגמרי לא במקרה, אותם שלושה צעירים הם הנציגים המרכזיים של התנועה הפיראטית, שהפכה בשנים האחרונות את הורדות התוכן באינטרנט לתופעה בינלאומית רחבה, מה שגרם לתעשיית הסרטים, המוסיקה ומשחקי המחשב מורת רוח רבה.

The Pirate Bay, Away From Keyboard – או בתרגום חופשי: "מפרץ הפיראטים, הרחק מהמקלדת" – הוא סרטו של הבמאי הדוקומנטרי השוודי סיימון קלוזה, שליווה את מפעילי אתר ההורדות The Pirate Bay במהלך שנות משפטם, שהחל בפברואר 2009 והסתיים בשנה שעברה. השלושה – גוטפריד סברטהולם, פרדריק ניי ופטר סונדה – הואשמו ע"י תעשיית הבידור בסיוע להפצה פיראטית של תוכן המוגן ע"י זכויות יוצרים, יחד עם מעסיקו לשעבר של ניי שהשקיע במיזם, ונשפטו לעונשי מאסר וקנסות ענק. כיום מרצה סברטהולם שנת מאסר, בעוד שני האחרים עדיין מבוקשים.

במקביל להקרנת בכורה בפסטיבל הסרטים של ברלין, בחר הבמאי להפיץ את סרטו באינטרנט. כך, ניתן לצפות בסרט ביו-טיוב, להוריד אותו דרך תוכנות שיתוף קבצים או לרכוש אותו במחיר שבין 10 ל-100 דולר באתר הרשמי, כתרומה ליוצר. בינתיים הוא הניב כך יותר מ-30,000 דולר

בראיון לאתר The Verge בשבוע הסביר קלוזה שמבחינתו מדובר במהלך עסקי הגיוני. "אינני אומר שכל יוצר סרטים צריך לתת את סרטו בחינם ולבקש תרומות. במקום זאת, כל סרט צריך אסטרטגיה משלו, ועבור סרט על Pirate Bay, לצאת עם מנגנון זכויות היוצרים הרגיל, ולא חינם, יהיה לדעתי אסטרטגיה טפשית ". לדבריו, הפצת סרט על פיראטיות באמצעות מנגנון התעשייה הישנה ייתפס ע"י הקהל כמנותק, ויוצרו ירוויח "פחות ממי שהפיץ את הסרט חינם וניסה להציב דוגמא לכמה יעילה שמערכת ההפצה הזו, המוכרת כאינטרנט, יכולה להיות". עם זאת, הוא הוסיף כי הוא מאמין במודל ההפצה החינמית מבוססת התרומות גם כעיקרון, ומתכוון "להוכיח כי הפצת סרט חינם יכולה להיות מודל עסקי בר קיימא".

ההאשמה המרכזית של תעשיית הבידור נגד האתר השוודי ודומיו היא כי הם מדכאים יצירתיות על ידי עידוד וסיוע לצריכה של תוכן ללא תשלום ליוצריו. האשמות אלו אפשרו את הרשעתם של השלושה למרות שהוכח כי בניגוד לטענה הראשונית שנטענה נגדם, הם אינם מספקים שירותי אחסון מקוון לתוכן המוגן בזכויות יוצרים. במקום זאת, האתר שלהם משמש כמרכז מידע על קבצים זמינים המוצעים ע"י מחשבי המשתמשים עבור אלו המבקשים להוריד אותם. אך קלוזה מערער על תפישה זו: "הכוונה (ביצירת מנגנון זכויות היוצרים) הייתה לעודד את האמנים ליצור יותר, ואני תומך ברעיון הזה. אך לדעתי, כיום משמש המנגנון הזה חברות גדולות המחזיקות במקבצים גדולים של זכויות ומשתמשות בהם כדי להגן על עצמן, ולא כדי ליצור". לדעתו, זקוק מנגנון זכויות היוצרים לשינוי שייתן מענה לסתירה בין הרצון להפיץ את התרבות בקרב קהל רחב לבין הבקשה לעשות זאת באופן שיתגמל את היוצרים.

שם הסרט מבוסס על תשובתו של סונדה לשאלת התביעה במשפטו "מתי נפגשתם לראשונה בחיים האמיתיים", עליה הוא ענה במשפט: "אנחנו לא אוהבים את הביטוי הזה. אנו מעדיפים להגיד 'הרחק מהמקלדת'. לדעתנו גם האינטרנט אמיתי". במהלך הסרט מנסה קלוזה לספר את סיפור התמודדותם של השלושה עם המציאות הרחוקה מהמקלדת. כך, נראים הצעירים כדגים במים בשעה שהם מטפלים בתקלות באתר, אך מבולבלים כאשר הם נשאלים בבית המשפט מה היה המניע לפעולותיהם או מה היה המודל העסקי.

בראיון ל-The Verge מדגיש קלוזה את הניגוד בינם לבין פיראט אינטרנטי ידוע אחר, קים דוטקום, שנרדף גם הוא ע"י תעשיית הבידור ולאחרונה השיק מאחוזתו בניו-זילנד שירות שיתוף קבצים חדש בשם Mega. "אני לא מכיר את קים דוטקום ולא ממש עקבתי אחר הסיפור, אך נראה לי שדוטקום תמיד היה איש עסקים. נראה שהוא מונע ע"י אינטרסים כלכליים". את Pirate Bay, לעומת זאת, מתאר קלוזה כ"מרי אזרחי דיגיטלי", ומציין כי "התנועה הזו אפשרה לשלושה ברנשים צעירים את הכוח להפעיל את אחד האתרים הגדולים ביותר באינטרנט במשך עשור, בעוד כמה מהחברות והממשלות הגדולות בעולם פועלות נגדם".

לאורך כל הסרט הוא מבליט את טענתם של מפעילי האתר לפיה המשפט נגדם החל לאחר שהממשל האמריקאי איים על ממשלת שודיה בהטלת סנקציות סחר על המדינה אם לא תוריד את האתר. במספר מדינות אף הורו השלטונות לספקיות אינטרנט לחסום באופן מקומי את הגישה לאתר, וחקיקות מקומיות לחסימת אתרים המואשמים בהפר זכויות עוררו גל הפגנות ברחבי העולם, במרכזן המחאה נגד צמד חוקים אמריקאים בתחום שכונו SOPA ו-PIPA.

התנכלות הממסד לאתרי ההורדות, ובראשם Pirate Bay, גרמה להתעוררות תנועה פוליטית הקוראת לעצמה "התנועה הפיראטית", על שם ארגון "משרד הפיראטים" שהתנגד לזכויות יוצרים והקים את Pirate Bay. מטרת התנועה המרכזית היא שמירה על החופש ברשת, ולצורך כך היא נוקטת בגישה התומכת בהפצת תוכן באינטרנט כאמצעי מרכזי של חופש הביטוי בעידן הדיגיטלי, גם אם מדובר בתוכן מוגן. לדברי קלוזה, "הדאגה המרכזית היא מכך שמספר מצומצם של חברות גדולות תשתלטנה על האינטרנט ותסגורנה אותו".

הוא מספר כי נשאל ע"י כתבים שוודים האם לא הגיע הזמן לסרט על עלייתה ונפילתה של התנועה הפיראטית. הדיון בנושא זה היה בשיאו בין 2007 ולבין 2009, אז החל משפט מייסדי The Pirate Bay. בשיאן של ההתרחשויות זכתה המפלגה הפיראטית השוודית לשני מושבים בפרלמנט האירופי. הסיבה שמאז הסיפור התקרר מעט, לדעת קלוזה, היא שכיום קיימות יותר אפשרויות לצריכת תוכן המוגן על ידי זכויות יוצרים באופן חוקי - באמצעות שירותים כגון Spotify השוודי. אך הוא מדגיש כי "כיום פעילות כשישים מפלגות פיראטיות ברחבי העולם", וכי "שינוי מאזן הכוח הזה, שהפך אפשרי בזכות האינטרנט, חייב היה לקרות בטרם יתאפשר שינוי חוקי כלשהו. רק לאחר שראינו חברה בה יכול להתקיים משהו כמו פייראט ביי, נוכל לצאת לקרבות החוקיים לשינוי המערכות הללו".

"אני מאמין שהאינטרנט יישאר חופשי לטווח הארוך", הוא מצהיר. "למרות שמפלגות הפיראטים כבר אינן כה דומיננטיות בדיון, כיום יש מודעות ציבורית בנושאי פיראטיות, מעקב ושיתוף קבצים, שלא הייתה בעבר".