מורידים פרופיל: מה קורה לפרופיל הפייסבוק שלנו לאחר המוות?

מה קורה לפרופיל הפייסבוק לאחר מוות? איך אנשים יוצרים אינטראקציה עם משתמש מת? האם המשפחה והחברים יוכלו לגשת לפרופיל של המשתמש אחרי שהוא הלך לעולמו? מה הם כללי התנהגות מקובלים באינטרנט כאשר מתאבלים? ולמה יהפוך היגון בעידן של מדיה חברתית? אם גם אתם תהיתם פעם כיצד נראה תהליך פטירה ברשת האינטרנט, עלינו לאכזב אתכם. נכון להיום, אין עדיין בעולם תהליך ברור המלווה בחקיקה מסודרת, ובפועל כל ספק שירות וירטואלי יכול לעשות ככל העולה על רוחו. חלק מהמקרים הנוגעים לעיזבון הדיגיטלי, מגיעים אפילו עד לדלתות בית המשפט.

ובכן, רק כדי לשים את התופעה בהקשר המתאים, לפי פרסום של הבלוג האפינגטון פוסט, נכון לחודש דצמבר 2012 ישנם 30 מיליון פרופילים של משתמשים שנפטרו בפייסבוק. מחקר אחר שפרסם אתר nathanlustig קובע כי רק בשנת 2012 הלכו לעולמם כ-3 מיליון משתמשים שהיו רשומים ברשת החברתית, מתוכם 580,000 אמריקאים.

קיימות מספר אפשרויות לטיפול בפרופיל שלנו לאחר המוות, לא עלינו:

באפשרות הראשונה, הפרופיל נותר כמו שהוא - בלתי נגיש - כאשר אף אחד לא יודע שהמשתמש נפטר, ולכן הוא פתוח להודעות קיר יומיומיות או תיוגים של תמונות. במילים אחרות: עסקים כרגיל.

אפשרות אחרת היא שבן משפחה או חבר קרוב מדווחים לפייסבוק על מקרה המוות באמצעות טופס מיוחד בשם "בקשת הנצחה". עם קבלת הודעת הפטירה הכוללת הפנייה לתעודת פטירה או מודעת אבל, פייסבוק תעביר את ציר הזמן של המשתמש למצב "דף הנצחה". במידה ואותו בן משפחה או חבר לא רוצה להנציח את חשבון הנפטר, הוא יכול לבקש מפייסבוק לבטל את החשבון.

כאשר פייסבוק הופכת את הפרופיל של הנפטר לדף הנצחה, חלים עליו מספר כללים ייחודיים. מצד אחד החברים של הנפטר בפייסבוק יכולים להיות באינטראקציה עם דף ההנצחה בדומה לפרופיל פעיל. הם יכולים לפרסם את התנחומים והזיכרונות על ציר הזמן, הם יכולים לצפות בתמונות ולהגיב על ההודעות אחרונות. מצד שני, פייסבוק מסירה שורה של יכולות אחרות מדפים מונצחים. לדוגמה, הפרופיל אינו נגיש באמצעות חיפוש ציבורי והוא זמין רק לחברים קיימים. הדף גם לא יופיע כחלק מה"הצעות" להתקשרות שפייסבוק מציגה למשתמשים. במילים אחרות: האלגוריתם לא יציע למשתמשים להתחבר מחדש עם הפרופיל של הנפטר.

משתמשים לא יוכלו לתייג משתמש שהונצח בהודעות או תמונות עתידיות, ולא יוכלו לשלוח לו הודעות בכלל. כל הפעולות האוטומטיות של יישומים בפייסבוק לא יחולו על דף ההנצחה (כמו למשל הורוסקופ יומי). פייסבוק גם שומרת לעצמה את הזכות למחוק עדכוני סטטוס רגישים מדף ההנצחה. אם, לדוגמה, משתמש שהתאבד פרסם תמונה עם אקדח לראשו, סביר להניח שבפייסבוק יחליטו להסיר אותה מדף הפרופיל המונצח.

אחד האתגרים עמם מתמודדים רשתות חברתיות וספקי שירותים ברשת האינטרנט, הוא כיצד נכון או צריך להתייחס לעיזבון הדיגיטלי של המשתמש. ישנן שאלות רבות בנושא זה, למשל האם צריך לאפשר אליו גישה, אילו מגבלות צריך להטיל על הפרופיל של הנפטר והאם זה נכון מוסרית לתת למשפחה ולחברים לצפות בכל המידע האישי של הנפטר בפרופיל שלו. נכון להיום אין תשובות מוצקות והגישה השולטת בהיבט זה היא הרצון לחקות את העולם הפיזי. כלומר, אם במציאות מניחים פרחים על הקבר, אז גם כאן יש לתת את האפשרות למשפחה ולחברים לשתף תמונות של פרחים עם הקדשה לאהוב הנפטר או אם רגילים לשים מתנות על הקבר לעולם הבא, אז שתהיה אפשרות לתת מתנות לנפטר גם בעולם הווירטואלי.

"החברה המערבית מניחה שאנשים יכולים להתגבר על צער באמצעות ניתוק רגשי מהמנוח", אמר לאתר mashable מייקלאן דאי, מומחה לאנתרופולוגיה בסייבר . "יחד עם זאת, במהלך 20 השנים האחרונות, חוקרים החלו לראות את היתרונות הבריאים של שמירה על קשר לנפטר. בהתחשב בזה, פייסבוק נראית כדרך טבעית לעזור לאנשים להתמודד עם הצער על אובדן האדם האהוב".

עוד ניסיון להסביר את הקשר בין הצער בפייסבוק לצער בעולם הפיזי, מגיעה ממטפלת הצער ליסה לאונרד. היא טוענת כי פייסבוק יכולה להקל על הצער עבור חלק מהמשתמשים. לדבריה, למרות שההתמודדות עם הצער משתנה בין אדם לאדם, במחקרים שעשתה בפייסבוק היא יכלה לזהות את השלבים של הצער (הכחשה, כעס, התמקחות, דיכאון וקבלה) בהתנהגות של המשתמשים. "היכולת לגשת לפרופיל של אדם שאבד לאחר המוות מועילה", היא אומרת. "זה מאפשר לו להיות בקשר עם אחרים שאהבו אותו או אותה, להעלות זיכרונות יחד וזו הזדמנות לומר שלום או אתה חסר לי, באופן שיכול לרכך את המכה הרגשית".

בני המשפחה או החברים שמטפלים בנושא, יכולים לקבל גישה לפרופיל של משתמש שנפטר באחת משתי דרכים: באמצעות ידיעת הסיסמה של החשבון (פעולה אסורה על פי תנאי השירות של פייסבוק) או באמצעות צו בית משפט. מסתבר כי אם אין בידכם את פרטי הגישה לחשבונו של הנפטר, אתם צפויים לעבור תהליך משפטי ארוך ולא פשוט כדי לקבל צו שיורה לאותו ספק שירות לשחרר את החשבון. בחו"ל מתקיימים לא מעט משפטים מול חברות כפייסבוק, גוגל ויאהו בנושאים אלו. דוגמא אחת למאבק כזה היא של משפחה אמריקאית שבנה התאבד, והיא מנסה להשיג גישה לחשבונות שלו בפייסבוק וגוגל כדי לגלות פרטים מדוע הוא עשה זאת.

"המשתמשים הם בעלי התוכן שהם מפרסמים בפייסבוק, ומשתמשים לא יכולים להקצות את חשבון הפייסבוק שלהם למישהו אחר ללא אישורה של פייסבוק", מסביר דיוויד ארווין, עו"ד אמריקאי לקניין רוחני בהתייחסו לתנאי השירות של פייסבוק. "בעיקרון, פייסבוק היא בעלת השירות והיא קובעת מי רשאי להקים חשבונות ולמי יש גישה לשירות. המשתמשים רשאים לשלוט רק על התכנים והמידע שהם מפרסמים.
"אני לא משוכנע שחשבונות ברשתות חברתיות (וזכויות הגישה שמוענקות לחשבונות אלו תחת חוזה כתוב) הם רכוש בלתי מוחשי, או שהתנאים של ספק השירות (כמו פייסבוק למשל) ניתנים לביטול על ידי חוק נכסי מדינה לבד. זו הסיבה שארגונים בארצות הברית, כמו הוועדה לאחידות החוק, המורכבת מעורכי דין מורשים, הציעה טיוטת חקיקה לחוק נכסים דיגיטליים, בתקווה לקבוע האם נכסים דיגיטליים צריכים להיות מטופלים על ידי מוציאים לפועל. צריך לזכור כי מדובר על גישה לנתונים ומידע עם פוטנציאל גדול לפגיעה בפרטיות הנפטר".

איך מתייחס החוק בישראל להורשת נכסים דיגיטליים? בבלוג "אבק דיגיטלי" אותו מנהלת ורד שביט, מומחית להתמודדות עם מוות במדיה הדיגיטלית, מסביר שי פורת, עו"ד ומגשר, כי "אם זה נכס דיגיטלי חומרי, כמו כונן קשיח, דיסק, דיסק און קי, תקליטור, מחשב וכו', דינו כדין כל נכס חומרי והחוק קובע למי הם עוברים במידה ואין צוואה. נכסים דיגיטליים שאינם חומריים, כמו כתבות שכתבת, תוכנות שפיתחת, דברים שבנית במחשב, סיסמאות וכו', דינם כדין כל קניין רוחני אחר וגם הם עוברים בירושה על פי צוואה או חוק".

בנוסף למידע בנושאים משפטיים הקשורים למוות במדיה דיגיטלית, מציע הבלוג מגוון כלים להתמודדות עם העיזבון הדיגיטלי של הנפטר. "מטרת הבלוג שלי, ההרצאות שלי וששאר הפעולות שאני נוקטת בנושא זה היא העלאת המודעות לחשיבות העיזבון הדיגיטלי שלנו. קיימת משמעות רבה להנחיות שאנו משאירים לגבי הנכסים המקוונים והדיגיטליים למקרה שיקרה לנו משהו, בדיוק כמו ההנחיות שנשאיר עבור הנכסים הפיזיים שלנו. מטרה נוספת של הבלוג היא להקל על מי שאיבד אדם יקר בהתמודדות עם העיזבון הדיגיטלי שנותר", אומרת שביט, שהטריגר שהביא לעיסוקה האינטנסיבי בנושא הוא מותו של אחיה מפגיעת מכונית.

כדי להקל על המשימה של ניהול עזבון דיגיטלי לאחר המוות, קמו בשנים האחרונות מספר אתרים המציעים לגולשים כלים שונים לתיעוד הפרטים שלהם והנחיות לאהובים מה לעשות לאחר מותם. אחד האתרים הוא mywonderfullife שמאפשר להשאיר הוראות בנוגע להלוויה ולמצבה, הוא מאפשר שליחת מכתבים לאחר המוות לאנשים קרובים והוא מאפשר להשאיר תיעוד והנחיות לגבי כל נכס שהיה ברשותכם – פיזי או וירטואלי. מגוון כלים נוספים ניתן למצוא בדף ייעודי לנושא בשם " לפני המוות: להנציח את עצמכם ולהשאיר הנחיות לביצוע אחרי מותכם", בבלוג של שביט.

בשונה מהעולם הפיזי, הפרופיל הדיגיטלי ממשיך להתקיים מחוץ לממד הזמן (כל עוד יש עבורו שטח אחסון), ואנו יכולים לתקשר עמו גם כאשר גופו טמון באדמה. אפשר לכתוב לו, לתייג אותו בתמונות, לשלוח לו מתנות, ואפילו לספר לו על נכדים שנולדו לאחר מותו. במילים אחרות, העולם הווירטואלי מאפשר לנו לעשות משהו שהעולם הפיזי מונע מאתנו - לחיות חיי נצח.