שובה של הנוסטלגיה

ז'אנר משחקי הקווסטים, שהיה פופולרי מאוד בשנות ה-90, החל בתחילת הנוכחי לדעוך, שלא לומר לגסוס תוך השמעת קולות עצובים. בניגוד לתחזיות הקודרות, שטענו כי אף אחד כבר לא רוצה לשחק בכותרי הרפתקה, בשנים האחרונות אנחנו רואים תחייה מסוימת של הז'אנר, עם משחקים אפיזודיים כמו "סם ומקס" וכותרים עצמאיים שמגיעים מארצות אירופה.

אפשר לחשוב שההכרזה של חברת LucasArts, שהייתה אחראית לכמה מהמשחקים הבולטים בז'אנר, על תחילת ההפצה של הקטלוג ההיסטורי שלה דרך החנות המקוונת Steam, היא סימן נוסף לתחיית המתים הזו, אבל נראה כי המצב הפוך.

ידענו ש-LucasArts הולכת להכריז על משהו חדש במשך כמה ימים, זאת בעקבות פרסומים בטוויטר של החברה, ומרבית הניחושים סבבו סביב משחק חדש – המשך לאחד המשחקים הותיקים כמו Grim Fandango או The Dig. אבל התוצאה הייתה שונה, לוקאסטרטס לא מעוניינת, ככל הנראה, ליצור קווסט חדש – אפילו Tales of Monkey Island שהוכרז לא מזמן מפותח על ידי חברת Telltale כשלוקאסארטס מספקת רק את הזכויות לזיכיון.

זוהי איננה תקופת התחייה של הקווסט, אלא התקופה הבלתי-נמנעת של פריחת רגשות הנוסטלגיה למשחקי העבר. אי אפשר להגיד בעקבות ההכרזה מאתמול שהקווסטים חוזרים לחיים, הם רק חוזרים לחיינו בגרסאות הותיקות שלהם. אולי, אם הם יזכו להצלחה מחודשת, נראה גם את ההמשך של הזיכיונות הותיקים או אולי, אם החברות תהיינה אמיצות, זיכיונות חדשים מהז'אנר. אבל הדרך לשם עוד ארוכה.

דייוויד מיירס הוא פרופסור לתקשורת מאוניברסיטת לויולה – אחד מאנשי האקדמיה הראשונים שהחלו לבדוק ברצינות את התהליכים החברתיים במשחקי מחשב המוניים. דייוויד מיירס הוא גם Twixt – אחד השחקנים השנואים ביותר ביקום של City of Heroes/City of Villains – משחקי התפקידים ההמוניים של חברת NCSoft.

הסיבה לכך היא שבמסווה של ניסוי חברתי, החליט מיירס לשחק על פי חוקי המשחק ולא על פי חוקי הקהילה. הוא היה מגיע לאזור שנבנה עבור קרבות בין הגיבורים לנבלים משני המשחקים, ועשה את מה שנאמר במדריך למשתמש – נלחם. הבעיה היא שהוא בערך היחיד שעשה את זה, האזור שימש את קהילת המשחק למפגש ידידותי בין הדמויות משני צידי המתרס, שבמקום להילחם דיברו אחד עם השני.

כעת, מיירס מתבכיין. במאמר שכתב, ובספר שיראה אור בקרוב, מתלונן האיש שב-City of Heroes החוקים שקבעו המפתחים נזנחו לטובת חוקי הקהילה, וכל מי שלא רוצה לשחק על פי החוקים האלה, מנודה.

ובכן, וקשה לי להעביר את זה במילים: דאא, ברור. במשחקים המוניים, התפקיד של המפתחים הוא לבנות את העולם ולהציע לאנשים פעילויות בעולם הזה, אבל חוקי המשחק האמיתיים תמיד ייקבעו על ידי הקהילה – לא על ידי שליטים מלמעלה. אי אפשר להיכנס לתוך הקהילה הזו בלי לציית לחוקים שלה, אפילו אם אתה לא באמת עובר על החוקים ה"כתובים" בהסכם השימוש.

חברת Bioware אחראית לכמה ממשחקי התפקידים הגדולים והמוכרים ביותר של העשורים אחרונים, ולכולם אלמנט משותף – אלימות. האמת היא שכיום, במרבית משחקי תפקידים – כמו גם בכותרי פעולה, תפגשו אלמנטים אלימים גם אם המשחק מכוון לילדים. נכון, תהיה זו אלימות מצועצעת, אבל בכל זאת מדובר בפעולות אלימות.

עם זאת, מנהלי Bioware – גרג זשוק וריי מוזיקה טוענים כי מתקרב היום בו משחק נטול אלימות, שמתמקד בעלילה טובה, יוכל להצליח. בראיון שנתנו לאתר Gameindustry.biz אמרו השניים שככל שקהל המשחקים מתבגר והמדיום עצמו הופך למיינסטרימי יותר, למפתחים יש יותר ויותר אפשרויות של יצירת כותר מצליח.

החשיבה הזו, ועוד מצד אחת מחברות המשחקים הפופולאריות ביותר בתחום הכותרים-עם-עלילה-טובה, עדיין נראית זרה מדי על רקע נוף המשחקים של היום, אבל היי, אולי זה באמת העתיד. זה לא שכיום אין בכלל משחקים נטולי אלימות, אבל אלה פונים בעיקר לקהל מאוד צעיר וכלל לא מעניינים את הקהל הבוגר. משחק קומדיה רומנטי של Bioware, לעומת זאת, נשמע דווקא מאוד מסקרן.