דמיון פורה, ביצוע קלוקל

על הנייר, זה נשמע כמו רעיון נפלא: משחק פאזלים (לנינטנדו DS, אבל עזבו את זה לרגע) בו תוכלו להשתמש בכל אובייקט שאתם יכולים לחשוב עליו. אם אתם יודעים לאיית את זה – אתם יכולים ליצור את זה. רוצים לטפס על עץ? כתבו "סולם". רוצים לרכב על דינוזאור? כתבו "ברונטוזאורוס". נמאס לכם מהשלב שאתם נמצאים בו? כתבו "מכונת זמן". האפשרויות מוגבלות רק ע"י הדמיון שלכם. איזה רעיון נפלא. איזה בסיס מעורר-השראה למשחק. איזה ביצוע מחורבן.

ב- Scribblenauts תשחקו בתפקיד מקסוול, בחור עם כובע אדום מטופש שכל מטרתו בחיים היא לאסוף כוכבים (הנקראים Starites) לאורך כמאתיים שלבים. חלק מהשלבים האלה יציבו בפניכם משימה כלשהי (למשל – לעזור לכבש למצוא את הדרך בחזרה לעדר שלו), וחלק מהשלבים יראו לכם Starite במקום כלשהו על המסך ויבקשו מכם להגיע אליו בדרך כלשהי, אבל המכניקה שבה תשתמשו בשביל לעמוד באתגר תהיה זהה בכל מקרה. אתם יכולים לכתוב כל שם עצם, כל עוד לא רשומות עליו זכויות יוצרים, והוא מתאים להופעה במשחק שמיועד לכל המשפחה (אלכוהול, למקרה שתהיתם, לא מתאים). לאחר מכן, הפריט שכתבתם יופיע בעולם המשחק, ותוכלו למקם אותו כרצונכם, להשתמש בו במגוון דרכים, ולמחוק אותו אם לא תמצאו בו שימוש נוסף.

על מנת לגרום למכניקה הזו לעבוד, הכניסו מפתחי Scribblenauts מאגר של עשרות אלפי מילים למשחק. כל דבר שתכתבו, מ"שולחן" ו"מכונית" ועד ל"ערפד" או "המפלצת מלוך נס", יוכל לקום לחיים בתוך המשחק, ולהתנהג בצורה שאתם מצפים לה. הערפד, למשל, תוקף אנשים תמימים והופך אותם למפלצות, אבל מפחד משום ומאור שמש. במכונית אפשר לנהוג לאורך השלב. עם השולחן... ובכן, עם השולחן אי אפשר לעשות כלום, כי הוא שולחן. אבל החופש העצום הזה יכול בקלות להעסיק אתכם למשך שעות לפני שבכלל התחלתם באמת לשחק במשחק.

הבעיה באמת מתחילה ברגע שנכנסים למשחק עצמו. מפתחי המשחק התלהבו מהעובדה שהפתרונות לכל שלב ושלב מוגבלים רק על-ידי הדמיון שלכם. ובאמת, לשלבים רבים יש מספר גדול של פתרונות. אם תרצו להוריד כוכב מעץ, תוכלו לעשות את זה באמצעות כתיבה של המילה "סולם", ואז טיפוס על העץ. או שתוכלו לרשום "בונה", ואז לצפות בו מכרסם את העץ ומפיל את הכוכב ארצה. או שפשוט תוכלו לרשום "להביור" ולסגור עניין עם העץ באופן ישיר יותר. אבל על כל שלב כזה, שבו יש לכם הרבה אפשרויות לפתרון של חידה אחת, יש ב- Scribblenauts עוד כמה שלבים שבהם האובייקטים שאתם יוצרים מסרבים להתנהג בצורה הגיונית, או שהבדלים דקים בניסוח השמות של האובייקטים עלולים להכשיל אתכם בשלב.

"Bridge", למשל, הוא גשר קצרצר וחסר שימוש לחלוטין. "Drawbridge" או "Suspension Bridge", לעומת זאת, הם אובייקטים יקרי ערך שיעזרו לכם רבות.

כתוצאה מכך, אחרי מספר שלבים, תמצאו את עצמכם נמשכים רק לסט זעום של אובייקטים שיעזרו לכם לפתור את רוב השלבים במשחק (במקרה שלי זה היה "חבל" ו"פגסוס"). אפילו מצב המשחק המתקדם יותר, שמכריח אתכם לפתור כל שלב שלוש פעמים בלי לחזור על אותו האובייקט פעמיים, לא משנה מהותית את הפתרונות שתבחרו בהם.

אבל בעוד שהבעיות הללו מאכזבות, הן עוד נסבלות למדי. הבעיה האמיתית של Scribblenauts, זו שגרמה לי לכעוס, לצעוק, ולקלל את מפתחי המשחק, ואת כל מי שעודד אותם להכנס למקצוע הזה של "פיתוח משחקים", היא הממשק שלו.

משום מה, מפתחי המשחק החליטו שהזזה של הדמות שלכם על המסך צריכה להעשות בעזרת הסטיילוס (עט המגע) של ה- Nintendo DS. אותו הסטיילוס, אגב, שמשמש להזזת אובייקטים על המסך, ולחיבור של אובייקטים קטנים לאובייקטים קטנים אחרים. לחיצה קטנה ולא-זהירה במקום השגוי תגרום לדמות שלכם לנסות ולהגיע למקום שעליו לחצתם, מה שבדרך כלל ישלח אותו לאובדנו בתוך בריכת הלבה הקרובה ביותר.

מעבר לכך, הזזה של המצלמה (כדי לראות מה עוד יש בשלב חוץ מכם) מחזיקה מעמד רק לכמה שניות, שאחריה המצלמה חוזרת להתמקד בחזרה בדמות שלכם. התוצאה היא שתמצאו את עצמכם כל הזמן רבים עם הנינטנדו DS שלכם, וצועקים עליו "לא, אידיוט, תסתכל ימינה!". ואז מקסוול שוב יפול לבריכת הלבה הקרובה ביותר.

אז כן, ל- Scribblenauts יש רעיון מגניב. כן, מדובר בהישג טכני מרשים למדי. כן, מדובר במשחק שכיף להשתעשע איתו, ולראות איך כל המילים המופרכות שאתם חושבים עליהן מתעוררות לחיים. אבל זה פשוט לא שווה את זה. זה לא שווה את העצבים והתסכול. לא משנה עד כמה ניסיתי לאהוב את המשחק הזה, אני מעדיף שלא לשחק בו יותר לעולם.