משחק המתרחש בעולם פתוח בו לכל יצור יש גורל קבוע, מוטב שיתחיל ממוות. ועדיף שיהיה זה המוות של הגיבור הראשי. כי גורל ומסלול קבוע הן מילות גנאי בתחום הזה, הם האנטי-טזה של ההרגשה אותה נותנים משחקים מהסוג הזה. משחקי עולם פתוח צריכים לתת לשחקנים את ההרגשה שיש להם את הכוח לשנות, שהם לא סתם הולכים במסלול שנקבע עבורם מראש אלא יוצרים את הסיפור של עצמם.
כמובן שזה שקר, אשליה מתוחכמת - אין בעולם מחשב שמסוגל להחזיק עולם פתוח אמיתי (מצטערים, חובבי מטרקיס). וגם Kingdoms of Amalur: Reckoning לא מציג לכם עולם פתוח. אבל הוא אכן מתחיל ממותו של הגיבור הראשי, והמוות הזה הוא רק התחלת הסיפור.
עולם של מפורסמים
העולם של אמלור נועד, בתחילת דרכו, להחזיק משחק תפקידים המוני. שחקן הבייסבול האמריקאי קורט שילינג החליט, לאחר הפרישה, שהוא רוצה להתחרות בשוק הזה, שנשלט על ידי World of Warcraft. וכדי שיהיה לו סיכוי, הוא הביא מספר מקצוענים שיעזרו לו. כך, הסופר ר.א. סלווטורה הפך למנהל התוכן בחברה החדשה, והמנהל האמנותי הוא איש הקומיקס טוד מקפרליין (היוצר של Spawn). שילינג אף קנה את אולפן הפיתוח Big Huge Games שעשה את משחק האסטרטגיה Rise of Nations.
אבל בדרך, החליטו כל המעורבים שפשוט לקפוץ למים של משחק תפקידים המוני לא יהיה חכם. והתוצאה היא Kingdoms of Amalur: Reckoning - משחק שמרגיש קצת כמו כותר תפקידים המוני, אך נועד לשחקן יחיד. בעתיד, משחק התפקידים ההמוני עוד עשוי להגיע, אבל בינתיים זה מה שיש, ועם זה מנסה קורט שילינג לנצח. התוצאה של הניסיון הזה היא אחד המועמדים הראשונים לתואר "משחק השנה 2012". ואולי מוקדם מדי לזרוק הצהרות כאלה בתחילת חודש מרץ, אבל מגיע לו.
לכל איש יש גורל
העולם שנוצר עבור Reckoning לא נראה מאוד ייחודי במבט ראשון. זה עולם של אלפים, גמדים ואנשים, עולם עם כפרים נידחים וערים גדולות בנויות מאבן, עולם בו כוחות אופל מסתוריים מנסים להשתלט על כולם, ולכל גזע יש פוליטיקה משלו. בקיצור, עולם פנטזיה שגרתי.
אבל סלווטורה מכניס אל העולם הזה כמה אלמנטים ייחודיים. בראשם הגורל הקבוע, אליו מודעים כל מי שגר בממלכות אמלור. יש אפילו אנשים שמסוגלים להגיד לכם מה גורלכם, והאלפים - שהנם בני אלמוות, כל כך משועבדים לגורל שהם משחזרים את גורלם פעם אחר פעם. גיבור הכותר, שמת רגע לפני תחילת העלילה בנסיבות מסתוריות, חוזר לחיים תוך שהוא שובר את החוט שלו לגורל הקוסמי. וכיוון שהוא לא תלוי בגורל, מעשיו משנים את גורלם של שאר האנשים בעולם. או שמא הם?
תהיו מה שבא לכם
גם בבסיס המשחק נמצאים בעיקר כלים ישנים ומוכרים, אך עם כמה תוספות ייחודיות. במבט ראשון, זהו משחק תפקידים-אקשן סטנדרטי, עם דמות שעולה ברמות, קווסטים ראשיים ומשניים, ניהול מלאי ציוד ובחירה בין שימוש בכוח לבין שימוש בקסמים. יש גם מערכת מוסר פרימיטיבית, שקובעת את היחס של הסביבה אליכם, והאזורים בהם אתם מטיילים נראים מוכרים מאינספור משחקים אחרים: הנה מיני-מדבר, הנה מיני-ביצה, הנה אזור כפרי ואינספור מערות לחקור.
אבל גם כאן, כאמור, יש לא מעט ייחודיות. כך, למשל, עץ היכולות שלכם, שכולל יותר מ-20 קטגוריות לכל אחד משלושת הענפים - עוצמה, תחכום וקסם - הוא עץ מאוד לא מחייב. מעבר לכך שאין מניעה מיצירת דמות שטובה בהכל, תמורת ממש מעט כסף תוכלו בכל רגע נתון לאפס את הנתונים ולבנות דמות מחדש. זה נותן לכם הזדמנות לנסות מדי כמה שעות משהו חדש - להפוך מקוסם ללוחם, להוסיף ליכולות מציאת האוצרות על חשבון יכולות קרביות, וכו. מגוון כלי הנשק שנתמכים על ידי עץ היכולות נותנים לכם עוד יותר חופש.
רמת חופש נוספת היא במערכת הקרבות. ממשק הקרב של Reckoning לקוח ממשחקי פעולה, עם שני כלי נשק בהם ניתן להשתמש בו זמנית ומבחר עצום שכולל חרבות, בומרנגים, פטישי ענק, קסמים ועוד. בפועל הנזק אולי נקבע על ידי הטלת קוביות וירטואלית, אך על הבמה זה מרגיש כמו משחק אקשן טוב, שמתגמל טקטיקות קרב ולא מאפשר לכם סתם להתרוצץ וללחוץ על כפתורים כדי לנצח אויבים.
ואם זה לא מספיק, ל-Reckoning מערכת יצירת כלים מורחבת, שמאפשרת לכם ליצור בעצמכם שיקויים מצמחים שאספתם, לשדרג כלי נשק עם אבני חן קסומות ולתקן ציוד בלוי.
עולם ומלואו
אבל ההישג הגדול של Kingdoms of Amalur: Reckoning נובע מעושר העולם. יש כאן מאות - באמת מאות - משימות צד שונות, עם עלילה משלהן ומספר רב של סוגי משימה. המשימות האלה מפגישות אתכם עם מאות דמויות שונות, ולוקחות אתכם לעשרות ישובים ברחבי המפה. ואם הקווסט הראשי נמשך 25-30 שעות, המשימות המשניות יכולות להחזיק אתכם בעולם המשחק עשרות שעות נוספות.
ואתם תרצו להישאר שם. לא רק כי המשימות מעניינות, אלא גם כי כל העולם של Reckoning נראה חי - ממפגש עם היצורים שמאכלסים אותו, דרך קריאת הספרים שתאספו בדרך, ועד ל"אבני זכרון" שמספרות לכם חלקים מסיפורים מיתולוגיים כשאתם עוברים לידן. סדרות כמו Fallout ו-Elder Scrolls עשו את זה קודם, אבל העולם של אמלור נראה ומרגיש כיפי הרבה יותר מסקיירים, אפילו אם אין לו את אותה רמת הרצינות ואפיות.
ואז אתם נתקעים בתוך קופסה
לצד הייתרונות האלה, אין מנוס מלציין את החסרונות. או, למעשה, את החסרון האחד של אמלור - הוא משחק שהיה צריך לצאת בעוד כמה חודשים. הסיבה לכך היא שהוא לא מלוטש מספיק כדי לראות אור יום. נכון, גם במשחקים המלוטשים ביותר יש באגים, אבל פה הם פשוט בכל מקום. ואם בדרך כלל הם לא מציקים, לפחות פעם אחת באג הוביל אותי לתשלום שוחד מרשים כדי שלא יאסרו אותי על משהו שהייתה לי זכות מלאה לעשות (הוא גנב לי כסף, תקעתי לו חרב בגב. מוצדק!). בפעם אחרת, הדמות נתקעה בתוך קופסה.
אך גם עם הבאג הזה, כדאי לכם לשחק ב-Kingdoms of Amalur: Reckoning. הבסיס שלו הוא אולי בסיס מוכר וידוע, אבל תחתיו מסתתרים כמה אלמנטים חדשניים ומעניינים. וחשוב מכך, זהו משחק כיפי להפליא, שנותן תמורה של עשרות שעות לכסף שלכם.