צילום דיגיטלי זו לא חתונה קתולית

תמונות החתונה באלבום מציגות אנשים במיטב האופנה ההיפסטרית, מצולמים בשחור-לבן ומוקפים במסגרת רטרו של פילם. מתבקש לחשוב שמדובר בתמונות מחתונה של היפסטרים צעירים עם חיבה לפילטרים של אינסטגרם - אך שם האלבום מעיד שלא כך הדבר. "חתונה 15.2.84", קרא לו מעלה האלבום, גיא עשירי, סטודנט בן 25 שמצא, סרק ופרסם תמונות מחתונת הוריו. מציאת האלבום היוותה טריגר לעשירי להקים את "קודאכרום", קבוצת פייסבוק שמעודדת אנשים להעלות תמונות דומות משלהם.

"הצורך בלסרוק אותן הוא שימור", מספר עשירי, שמצא את דפי תשלילי התמונות מחתונת הוריו "די ישנים, קצת מקומטים ומתחילים להיאכל". "יש לי רבבות תמונות שצילמתי בכל רחבי העולם, דברים חשובים יותר או פחות, וכולם במדיום שהזמן לא פוגם בו. דווקא אירוע כזה, שיש לו משמעות בעיניי - התמונות שלו נאכלות עם הזמן, תרתי משמע", הוא אומר. "זה גם קצת מצחיק לראות היום תמונות כאלו – גם בגלל שחתונות נראו אחרת (הייתי בשבוע שעבר בחתונה של חבר ילדות, זה... זה משהו אחר לגמרי היום), וגם כי האסוציאציה הראשונה של אנשים כשהם רואים תמונה בשחור-לבן או עם מסגרת פילם זה לומר 'אינסטגרם', ואלו תמונות שצולמו עוד לפני שמישהו דמיין בכלל טלפון סלולרי".

חנויות צילום, שפרנסתן נפגעה ממהפכת הצילום הדיגיטלי שחיסלה את עסקי הפילם והפיתוח, מצאו מקור הכנסה חדש בשירותי המרה של תמונות מודפסות, תשלילים וסרטים משפחתיים לפורמט דיגיטלי (אם כי גם הם הולכים ומידלדלים, עם הירידה במחירי ציוד הקצה והעליה בתפוצתו לשימוש ביתי). תפוצת המצלמות הדיגיטליות וכניסתן לסמארטפונים שינתה גם את עולם צילומי החתונה. לצד צלמי החתונות, מתעדים את האירוע בני משפחה, חברים ולפעמים גם הזוג המתחתן.

יש מי שמוותרים לגמרי על שירותיו של צלם מקצועי ומסתפקים בצילומים החברתיים. תמורת 100 דולר, אפליקציה סלולרית בשם WedPics תסייע למתחתנים לנהל אלבום חברתי כזה – המוזמנים יקבלו סיסמה לאלבום החתונה ויוכלו להעלות אליו תמונות בזמן האירוע ואחריו, לצפות בתמונות של אחרים, לסמן "אהבתי" ולשתף עם אנשים נוספים. האלבום יאוחסן באתר של WedPics למשך שנה, כשאפשר לשלם ולהאריך את האחסון, והזוג יכול להוריד את התמונות למחשב או לשתפן בפייסבוק.

באינסטגרם, יישון תמונות בעזרת פילטרים הוא סימפטום של סינדרום השריטות על התקליט – געגוע לפגמים שבטכנולוגיות הישנות, שעשו אותן לחמימות ואנושיות יותר. זה הדהוד לתחושה הנוסטלגית הסובייקטיבית שפעם היה פה יותר טוב. הנה דילמה לדוגמה: פילם לצילום נמכר על פי רוב בגלילים של 12, 24 או 36 תמונות, ועם מילוי המכסה צריך לקחת אותו לפיתוח והדפסה ולקנות פילם חדש. כרטיסי זכרון יכולים להכיל אלפי וגם עשרות אלפי תמונות, והם רב-פעמיים – מורידים אותם למחשב או לענן ומחזירים למצלמה, ריקים ומוכנים לאגור מחדש. האם האפשרות לצלם הרבה יותר תמונות היא התפתחות חיובית, או שהיא פוגעת בחוויית הצילום ומוזילה את ערכן האמנותי והרגשי של התמונות שצולמו?

התשובה של One Memento היא רטרו-ראקציוניות קיצונית. "מה אם יכולתם לצלם צילום אחד נוסף בלבד, לחלוק עם העולם לנצח. מה הייתם מצלמים?", שואל אתר אפליקצית הצילום, שמוצעת להורדה בחינם ופועלת בדומה לאינסטגרם – מצלמים או בוחרים תמונה שכבר צולמה, מעבדים אותה באמצעות פילטרים שונים ומפרסמים.

אלא שוואן ממנטו מאפשרת לכל משתמש לצלם צילום אחד בלבד. בעמוד האפליקציה באייטיונז נכתב שוואן ממנטו היא "ההזדמנות שלכם להחזיר את הערך לצילום הדיגיטלי על ידי שיתוף רגע אחד עם העולם". כמה אלפי תצלומים צולמו באמצעות האפליקציה עד כה, וכשיגיע התצלום ה-250 אלף היא תיסגר, והתצלומים כולם יישמרו ויוצגו בגלריה מקוונת, שמפעילי התוכנה מבטיחים שתתקיים "לנצח".