אנחנו, רובוט

כשאתם חושבים על רובוט, על מה אתם חושבים? התמונה שעולה בראשם של רוב האנשים לשמע המילה "רובוט" היא של אדם מתכתי. לפעמים הוא עשוי מקופסאות ובעל ראש מרובע, לפעמים הוא לבנבן וחלקלק עם מפרקים שחורים – תלוי מתי גדלתם ואיזה סרטים ראיתם – אבל בכל מקרה, כנראה יש לרובוט שדמיינתם שתי רגליים, שתי ידיים, וראש שבו שתי עיניים. עד כאן הדמיון.

בינתיים, במציאות: רובוטים הם לא מדע בדיוני, הם בהחלט קיימים ונפוצים. הם מרכיבים מכוניות במפעלים, הם שואבים לנו את הרצפה, הם נלחמים זה בזה בתכניות טלויזיה - אבל הרובוטים האלה אף פעם לא נראים כמו שנדמה לנו שרובוטים אמורים להיראות. הם נראים כמו דיסקית מסתובבת עם גלגלים, או כמו זרוע ללא גוף, או כמו מכונית עצבנית על שלט רחוק שהתחמשה בנשק חם.

צפו: כתבי וואלה משתוללים עם רובוטים שואבים

אז איפה הרובוטים שהבטיחו לנו? איפה C3PO? גם רובוטים כאלה קיימים: אחד המפורסמים שבהם הוא אסימו, הרובוט שמפתחת חברת הונדה. זהו רובוט כמו בסרטים: הוא נראה כמו גמד אסטרונאוט. הוא הולך על שתי רגליים, יש לו שתי ידיים – לדגם החדש יש גם אצבעות – והתנועות שלו נראות טבעיות למדי: הוא יודע ללכת, לרוץ, להסתובב בכוחות עצמו, לעלות ולרדת במדרגות, לבעוט בכדור, להגיש תה וללחוץ לכם את היד. בהונדה מבטיחים שאסימו הוא לא צעצוע על שלט רחוק: אין מפעיל אנושי שיושב מאחורי הקלעים ואומר לו מה לעשות: אסימו מבין לבד את ההוראות שהוא מקבל, מזהה לבד את סביבתו באמצעות עשרות חיישנים, ויודע להגיב אליה. רובוט כמו שרובוט צריך להיות.

אבל אסימו הוא פרויקט מחקר ופיתוח. הוא לא נועד לייצור המוני, והוא עדיין רחוק מלהיות מעשי. הוא אמנם יכול להגיש לכם מיץ, אבל משאבי האנרגיה והכסף שהוא זלל בדרך לשם – והאיטיות הרבה שלו – גורמים לכך שקל הרבה יותר לגשת למקרר ולקחת בקבוק בעצמך. כמו רוב הרובוטים דמויי האדם, אסימו הוא לא יותר מקונספט, פרויקט שחברת הונדה פיתחה לצורך מחקר, שואו, יחסי ציבור, או לפעמים סתם כמשחק.

אז האם סרטי המד"ב שיקרו לנו? האם יש טעם לחכות למשרתים הרובוטיים שייראו פחות או יותר כמונו, או שאנחנו תקועים לתמיד עם "רובוטים" שלא נראים כמו רובוטים?

הדימוי של רובוט כאדם-מכונה מגיע מהספרות והקולנוע, והמראה שלו כדמוי-אדם שם נובע, למעשה, בעיקר מהמסורת. כמה מה"רובוטים" הראשונים היו הגולם, פרנקנשטיין ופינוקיו – יצורים מעשה ידי אדם, כמעט אנושיים אבל לא. בהמשך, רובוטים בידיוניים שמרו על צורתם האנושית בעיקר בשל חוסר דמיון – הם יכולים להיראות כמו כל דבר, אבל הכי נוח לבדות ולהבין משהו שדומה למה שאנחנו כבר מכירים – אנשים.

אבל כשהגיע הזמן לבנות רובוטים כאלה בעולם האמיתי, לא עלה על הדעת לגרום לכולם להיראות כמו אנשים. יש סיבה טובה לכך שהרובוטים המעשיים – אלה שפועלים במפעלים, לא מבזבזים זמן במשחקי כדורגל או הכנת קפה – נראים כמו שהם נראים. הרובוטים האלה נועדו לבצע פעולה ספציפית אחת, והם מעוצבים כדי לבצע את הפעולה הזאת בלבד. רובוט שנועד לשאוב את הרצפה לא צריך להתרומם הרבה מעל לרצפה, ובטח שלא צריך לתפוס בארון מקום בגודל של אדם שלם. ישנם רובוטים שמבלים את כל חייהם על סרט נע, מתקינים חלק אחד על גבי חלק אחר. רובוט כזה לעולם לא יצטרך ללכת לשום מקום, ולכן הוא לא צריך רגליים. הוא גם לא זקוק לאוזניים, או ליותר מיד אחת, והזרוע שיש לו צריכה להיות בדיוק באורך ובצורה הנכונים כדי להגיע אל הנקודות שאליהן הוא צריך להגיע.

"אין כל סיבה להגביל את עצמנו בתחום הרובוטיקה למראה האנושי", מסכים ד"ר אלי קולברג, ראש המסלול לרובוטיקה בפקולטה להנדסה באוניברסיטת בר-אילן, "מה שאנחנו צריכים לחשוב זה איך רובוט שדומה לאדם מבחינה גאומטרית חיצונית יכול לעשות יותר מכפי שאדם יכול לעשות באותו מבנה".

אבל זה לא אומר שמודל גוף האדם הוא חסר תועלת לרובוטים. לגוף האדם יש יתרון אחד משמעותי: הוא רב-תכליתי. שלא כמו רומבה, בני אדם יכולים לעשות המון פעולות שונות. הם יכולים ללכת, לרוץ, לטפס על סולמות, לפתוח פחית שימורים, להקליד במקלדת ביד אחת בעודם מחזיקים חתול ביד השניה ועומדים על רגל אחת. אנחנו לא יכולים לעשות הכל, וברור שיש דברים שלעולם לא נוכל לעשות בשל מגבלות הגוף ואורך הגפיים – אבל אנחנו יכולים לעשות הרבה.

קולברג עצמו משמש כנשיא הנציגות הישראלית של רובוקאפ - ארגון בינלאומי לרובוטיקה ששם לעצמו מטרה נעלה: ללמד רובוטים לשחק כדורגל. כדי שיעמדו בחוקי הכדורגל, הרובוטים חייבים להיות פחות או יותר אנושיים במראה (הרי רובוט על גלגלים שייקח את הכדור וייסע לשער ייפסל מיד). גביעי כדורגל-רובוטים נערכים מדי שנה, ונבחרות המייצגות אוניברסיטאות שונות ברחבי העולם מתחרות בהם. השנה, הנציגות הישראלית תצא ביולי אל גביע העולם הרובוטי בברזיל, שייערך שבוע לאחר שהנבחרות האנושיות הטובות ביותר יסיימו את התחרות בינהם במונדיאל. ייתכן שבסופו של דבר שני האירועים יוכלו להתאחד: "מטרת האירגון היא שעד שנת 2050 נבחרת כדורגל רובוטית תנצח את אלופת העולם האנושית בכדורגל", מספר קולברג.

ומחוץ למגרש הכדורגל?
"אם רובוטים יוכלו לשחק כדורגל, אין סיבה שלא יוכלו לסייע גם בבית. פרויקט מקביל, Robocup at home, נועד לפתח רובוטים המסייעים ועוזרים במשימות ביתיות".

אפשר להבין את היתרון ברובוט בעל כל טווח הפעולה של הגוף האנושי; רובוט-אנוש משוכלל היה יכול למלא את התפקיד האגדי של "עוזרת הבית המכנית", לשטוף כלים, לנקות את השירותים, להאכיל את החתולים ובכלל, לעשות את כל מה שאנחנו לא יכולים לעשות. אבל הטכנולוגיה עוד רחוקה מאוד מכך; אסימו, עם כל הכבוד ליכולת שלו לבעוט בכדורגל, לא מסוגל להכיל את כל הפעולות המורכבות של שטיפת כלים (ובכלל לא בטוח שהוא עמיד במים); אפשר אולי ללמד אותו לטאטא את הרצפה, אבל זה יהיה מסובך להפליא (ניסיתם פעם להכניס את כל האבק אל תוך היעה בלי להשאיר פס דק של ג'יפה על הרצפה? גם לטובי המומחים האנושיים זה קשה). נכון לעכשיו, הרומבה הקטן עושה עבודה טובה יותר.

בנוסף, כדי לנצל את הגמישות של רובוט רב-תכליתי, הכרחי שיהיה אפשר לתת לו הוראות קלות ופשוטות, ושהוא יבין ויבצע אותן: אומרים לו "תנקה את זה" והוא מנקה, אומרים לו "תעשה טובה, תוריד את הפח" והוא מוריד, אומרים לו "תהרוג את האיש הזה" והוא אומר "סליחה, אני מנוע מלעשות זאת על ידי החוק הראשון של הרובוטיקה". ההבנה והביצוע של הוראות כאלה מחייבות רמה של אינטליגנציה מלאכותית שעוד לא קיימת; היום אפשר בקושי לבקש מסירי להזמין פיצה בלי שהיא תשאל אותך אם אתה רוצה להתקשר לדוד בועז.

כדי שרובוטים דמויי-אדם יהפכו להיות הנורמה, צריכים לקרות שני דברים: האחד - הרובוטים יגיעו לרמת שכלול כזאת שעל רובוט אחד ניתן יהיה להיטל פעולות רבות ומגוונות, והוא יבצע אותן ברמת אמינות גבוהה; והשני – שאותם רובוטים יהיו כל כך זולים לייצור שיהיה כדאי להשתמש בהם אפילו בידיעה שכל תפקיד שיבצעו ינצל רק חלק מהפונקציונליות שלהם, והשאר – יתבזבז. למרות כל השכלולים וההתפתחויות בתחומי המיחשוב והרובוטיקה, אנחנו עדיין רחוקים מהיום הזה. הרובוטים אמנם משתכללים יותר ויותר, אבל עם כל הכבוד לאסימו, הוא עדיין גרוע מאוד - ויקר להפליא בתור עוזרת בית. רובוטים שנראים כמו אנשים יישארו פרויקטי ניסוי וצעצועים לתקופה הקרובה לפחות. את עוזר-הבית המתכתי אנחנו לא נקבל בעשור הקרוב.