זה ייגמר במם: הרשת הישראלית ב"עמוד ענן"

"לכולנו סוף שבוע שקט. שבת שלום", איחל נחמן שי אתמול בצהריים שטופי השמש והרקטות. 23 שנה קודם לכן שיגר שי הודעה מועילה באותה מידה: "שתו מים". אז הוא היה דובר צה"ל במלחמת המפרץ הכי ראשונה, דייר זמני במקלטי הטלוויזיה ששידרו טילים לא מצונזרים מ-CNN. היום הוא ח"כ שפרש מקדימה ושולח ספאם בסמס למתפקדי מפלגת העבודה. בו בזמן, דובר צה"ל הנוכחי מכריז מלחמה בטוויטר, מפיץ כרזות להזדהות עם ישראל ומתקוטט עם החמאס ברשת.

כשהצפירה עלתה וירדה בירושלים ביום שישי, שעה קלה אחרי הצפירה האחידה שבישרה את כניסת השבת, תפסתי שני סלולריים וזוג נעליים, רצתי למרחב הכי מוגן שהיה זמין באותו רגע, עדכנתי בפייסבוק וחיכיתי לטלפונים המודאגים מההורים. אבא התקשר כמה שעות קודם לכן, לברך אותי על שניצלתי מיתמות אחרי שרקטה זינבה ברכבו והחמיצה אותו בכעשרה מטרים בכביש שומם ביציאה מאשקלון. כשהאדרנלין מהאזעקה התחיל להתפוגג, הבנתי שאני זה שצריך להתקשר להורים: הם בטח לא מחוברים לפייסבוק כרגע, וישמעו על האזעקה בירושלים רק כשיפתחו רדיו או טלוויזיה, או כשהמשפחה הירושלמית תתקשר לעדכן שהכל בסדר.

בזמנים כאלו, כתב מישהו, צריך גוף אחראי שאפשר לסמוך עליו שיעשה סדר ויביא את העובדות, ודווקא עכשיו רוטר.נט קורס מעומס הגולשים. סילחו לי על המובן מאליו: הרשת לא רק משלימה את דיווחי התקשורת, אלא מקדימה ומחליפה אותם (ראיונות עם נפגעי חרדה וסקרי רחוב? תודה, אני כבר אתעדכן ב"יומני המלחמה - סטטוסים מקו האש"). היא גם מאתגרת את אופני הצריכה והיצירה, ובעצם את ההגדרה, של מה שאנחנו מכנים עיתונות. שתי דוגמאות עדכניות: טבלה שבודקת את הקשר בין תזמון מבצעים צבאיים גדולים לבין מועד הבחירות; ועדות של סטודנטית שסותרת דיווחים על סטודנטים ערבים בחיפה שציינו דקת דומיה לזכרו של ג'עברי; שני הסיפורים זכו לשיתופים ותגובות, שבהם אנשים התווכחו עם העובדות ועם המסקנות.

במלחמת המפרץ, לפני שאבא הולאם למילואים, ביקרו אצלנו ברחובות חברים מירושלים. כשנשמעה אזעקה, אנחנו מיהרנו לחדר האטום (הומור יהודי שנון ומריר: מסקינג טייפ וסמרטוטים רטובים נגד טילים). החברים מירושלים נשארו בסלון: המלחמה דמיקולו הזאת הצחיקה את אנשי ההר. התל אביבים שעזבו את העיר כונו אז "עריקים" בידי הראיס צ'יץ'. פלסטינים חגגו על הגגות.

היום, התל אביבים, שעד לפני רגע הואשמו ברשת בשתיית אספרסו בזמן שהדרום מרו?קט וצבוע אדום, מתנערים מהתדמית הצינית ומעדכנים מהמפגשים עם השכנים בחדרי המדרגות שמחליפים מרחבים מוגנים, ורוטנים על תושבי הדרום ששותים קפה שחור בזמן שתל אביב מתפג'רת. הבדיחות הטרנס-עירוניות ימשיכו כשירושלים תשמע את האזעקה שלה, ויסתבר שהמקום הכי בטוח בארץ כרגע הוא נתניה (אלא אם איזה קצין פלסטיני מעודכן יחליט להשקיע את כל מה שיש לו בפגיעה בקודש הקודשים הישראלי, איקאה). תושבי הדרום, שחובקו עד שעצמותיהם איימו להיסדק, יכולים עכשיו לשגר חיבוקים בחזרה צפונה. החמאס, איחל מישהו, ימשיך לשפר את יכולותיו הבליסטיות עד שהטילים שלו יפגעו בחיזבאללה ויפתור לנו שתי בעיות בציפור-ברזל אחת.

"אני מוטרד מאוד מגיוסם של 70 אלף חיילי מילואים", התריע גילעד נס בפייסבוק, "האינטרנט אינו גדול מספיק על מנת להכיל את כל סרטוני ליפ-דאב הגנגאם סטייל הצה"ליים שיופקו בימים הקרובים". בינתיים הם מציפים את אינסטגרם בצילומי הוויי צבאי מפולטרים אך לא מאושרי צנזורה, כי אם דובר צה"ל יכול להפיץ סרטון שחור-לבן מגורען שמציג את חיסול רמטכ"ל החמאס אחמד ג'עברי, גם להם מותר. ויש את הקליפ של משתמש יוטיוב בשם שקד וקסמן, שבו סרטון החיסול משמש כקליפ לשיר "הופה" של עומר אדם - בכל "הופה!" של אדם מוצג רגע הפיצוץ. מתבקש שאיזה דיג'יי תל אביבי כמו גדעון סער יקרין את הקליפ לחוגגים במועדון שמעוניינים ממש לרקוד על הדם. עד אז, ישראלים ופלסטינים יחליפו מהלומות אינטרנטיות של תמונות פצועים והרוגים משני הצדדים, חלקן, כנהוג, מפוברקות. נקמת מם ילד קטן עוד לא ברא השטן.

אלה לא רק החיילים, הסדירים והמילואימניקים: הפעם צה"ל נראה מוכן לרשת, ומנהל שם חלק גדול מהלוחמה התדמיתית והפסיכולוגית, כמו בתגרה המשעשעת/מביכה/מדהימה שהתפתחה בטוויטר: "אנחנו ממליצים שפעילי חמאס, יהיו אלה זוטרים או מנהיגים בכירים, לא יראו את הפרצוף שלהם מעל פני האדמה בימים הקרובים", צייץ דו"צ. "ידינו המבורכות יגיעו למנהיגיכם ולחייליכם איפה שלא יהיו (פתחתם את שערי הגיהנום על עצמכם)", הגיבו גדודי אלקסאם.

"טוויטר אוסר על 'איומים באלימות', אך האם הוא יעצור את הציוצים של גדודי אלקסאם של החמאס ושל דובר צה"ל של ישראל?", הזעיקה בי.בי.סי ניוז העולמי את המבוגר האחראי שיפסיק את המכות. זה ממש כמו בפרק ההוא של מראה שחורה, או משהו.