הכול זה מלמעלה

כמו במשחק חפש את המטמון, עשרות אנשים בכל העולם רכנו על מסכי המחשבים שלהם, בחיפוש אחר המטוס האבוד ב-Google Maps. כל אחד רצה להיות הראשון שיגלה, מפרטיות המחשב שלו, את המטוס שכל העולם חיפש. התופעה כנראה הייתה רחבה עד כדי כך שגוגל נאלצה לפרסם הבהרה: אל תחפשו את המטוס בגוגל ארת', כי צילומי הלוויין שמופיעים בו הם לא עדכון חי מהשמיים, אלא תמונות בנות כמה שבועות, חודשים או שנים. כל מטוס שתמצאו שם הוא מטוס שכבר עבר ונחת והמריא מחדש, כנראה עשרות פעמים. גוגל לא הוסיפה להודעה שלה "טמבלים", אבל זה השתמע.

גם גולשים באתר TOMNOD חיפשו את המטוס בצילומי לוויין, כולל קורטני לאב שהודיעה שמצאה אותו

סיפור נפלא נוסף על שימוש מועיל במפות גוגל התפרסם השבוע, ואולי ראיתם אותו בפיד פייסבוק שלכם: הסיפור על האישה שהיתה תקועה לבדה על אי בודד במשך שבע שנים, שחולצה משם בסופו של דבר רק משום שמישהו זיהה בגוגל מפות את סימן ה-SOS הענק שבנתה מאבנים. סיפור משמח, מעורר השראה, וכמובן שקרי לחלוטין: זאת מתיחה בלי שמץ של אמת.

ולמרות זאת, על אף שכנראה לא תצליחו למצוא מטוסים אבודים או את רובינזון קרוזו, Google Maps ו-Google Earth, השירותים של גוגל שהציבו תמונות לוויין של העולם כולו לרשותו של כל גולש, הניבו כמה תוצאות בלתי צפוית. לפניכם כמה תגליות אמיתיות שנעשו בעזרת המבט מלמעלה של גוגל.

ב-2008, סאבין בגל, פרופסורית באוניברסיטה גרמנית, פרסמה מאמר מדעי רציני לחלוטין שנשמע כמו בדיחה ילדותית: אחרי ספירה של 8,500 פרות, היא הגיעה למסקנה שלפרות יש העדפה טבעית לרעות כשגופן פונה לכיוון צפון או דרום, ולא לכיוון מזרח או מערב. יותר מזה: בגל טענה שכיוון המועדף על הפרות אינו מבוסס על הצפון הגיאוגרפי, אלא לעבר הקוטב המגנטי, שמרוחק מאות קילומטרים מהקוטב הצפוני. מכאן, ההסבר הסביר ביותר הוא שהפרות מגיבות למגנטיות של כדור הארץ: שכל פרה מכילה מגנט בילט-אין.

אנשים ראו, ורעו, פרות במשך אלפי שנים, ובכל זאת אף אחד, עד בגל, לא שם לב לנטייה הצפונית הזאת של הפרות. היא עצמה לא בילתה הרבה זמן בשדות מרעה: את המחקר היא עשתה מול המחשב, באמצעות צילומי לוויין בגוגל ארת'.

המסקנות של בגל היו, כמובן, שנויות במחלוקת: מדענים אחרים ערכו סקרי-פרות אחרים – גם הם, באמצעות גוגל מפות – וקבעו שלמסקנות של בגל אין שחר ופרות אינן מגניטו, בעוד מחקרים אחרים דווקא איששו אותו. מחקרים אחרים טוענים שמצאו נטיות מגנטיות גם בקרב בעלי חיים אחרים – צבאים, ציפורים ואפילו כלבים. תחום המחקר הזה עדיין נמצא בשלביו הראשונים, אבל ספק אם אפשר היה לגלות אותו בכלל בלי צילומי הלוויין של גוגל, והרבה הרבה פרות.

פעם, מדענים היו צריכים לצאת למסעות ארוכים ומתישים ברחבי העולם כדי לחקור חלקות לא מוכרות עד כה של טבע פראי. זה לא השתנה. מה שהשתנה הוא האופן שבו אותם מדענים יכולים לבחור לאן לנסוע. חוקרי טבע מהגנים הבוטניים המלכותיים בלונדון נעזרו בגוגל ארת' כדי לחפש מקומות חדשים לחקור.

הם מצאו אזור בצבע ירוק כהה בריא באזור הר מאבו במוזמביק – שטח שלא נחקר עד אותו זמן, בעיקר משום שהיה שרוי במלחמת אזרחים אכזרית. עד לגילוי הכתם הירוק המעניין במפה, אף אחד לא הקדיש תשומת לב מיוחדת לאזור הזה. כשהגיעו אליו במציאות, החוקרים מצאו שם "גן עדן אבוד" טרופי: יער גשם מבודד ושמור היטב, שרגל אדם כמעט לא דרכה בו עד אותו יום, ושגורם לכל חוקר צמחים ובעלי חיים לקפצץ מאושר. זנים חדשים ובלתי ידועים של בעלי חיים – כולל זיקיות גמדיות ופרפרי ענק - ולפחות 250 זנים חדשים של צמחים, נמצאו ביער-גוגל.

כמו הג'ונגלים של מוזמביק, גם מדבר סהרה הוא אזור שמאוד לא נח לחקור ברגל; הרבה, הרבה יותר קל לשבת מול המחשב בחדר ממוזג ולהסתכל בתמונות שגוגל צילמו עבורנו מלמעלה. העובדה שצפיפות האוכלוסין בסהרה היא בערך רבע איש לכל מאתיים קמ"ר משמעותה שאפשר למצוא באמצע המדבר הזה דברים בלתי ידועים – אפילו אם הם גדולים מאוד ושוכבים בלתי מוסתרים בשמש. למשל, מכתש פגיעה של מטאוריט.

זה בדיוק מה שמצא לואיג'י פלקו, חוקר איטלקי, כששוטט וירטואלית בסהרה בגוגל ארת'. באמצע השום דבר המוחלט של הסהרה, סמוך לגבול בין מצרים וסודן, הוא מצא סלעים מסודרים יפה בצורת עיגול. עיגולים כאלה הם נפוצים מאוד, אבל לא בכדור הארץ, אלא על הירח: מתברר שמדובר במכתש שנגרם מפגיעת מטאוריט. בגלל מזג האויר הצחיח, והבידוד של האזור, המכתש הזה נשאר בדיוק כפי שהיה כשפגע בו הסלע מהחלל, לפני כמה אלפי שנים – והוא נחשב לאחד המכתשים השמורים ביותר על פני כדור הארץ.

זה היה מרגש מבחינה גיאולוגית בפני עצמו, אבל כשהזיזו את עצמם אל הסהרה, החוקרים מצאו באמצע המכתש את הדובדבן שבקצפת – שרידיו של המטאוריט עצמו. אין הרבה אנשים שיכולים לומר ברצינות מלאה, עם הוכחות, שהם השתמשו בגוגל ארת' כדי למצוא דברים שהגיעו מהחלל.

שאלה שעדיין לא קיבלה תשובה טובה: מה זה, לעזאזל?

באזור מדברי בצפון סין, בסמוך לגבול עם מונגוליה, נמצא הסימן המוזר הזה: שטח מלבני מוגדר, ברוחב של כקילומטר ובאורך של כמעט שני קילומטרים, המלא בפסים עבים מזגזגים ומצטלבים בלי שום הגיון או תכלית נראים לעין. ברור שמדובר במעשה ידי אדם: לסמטוכת השבילים הזאת יש גבולות ברורים וישרים לחלוטין, מה שרק הופך את הציור הזה למוזר יותר: הציור הזה נמצא באמצע שטח מדברי ענק ושומם לחלוטין. מה הקטע של לא לצאת מהקווים? ולמה ה"שבילים" האלה כל כך רחבים – כ-50 מטר? מי השקיע כל כך הרבה מאמץ כדי ליצור ציור מודרני מוזר באמצע המדבר?

ואם אחד כזה לא מספיק, לא רחוק משם נמצא עוד אחד כזה – עוד רשת של קווים עבים וישרים שנראה כאילו הודבקה על פני הקרקע, בלי להתחשב אפילו בנחל שחוצה אותה. מה בדיוק הסינים עושים במקום הזה, חוץ מלאותת לחייזרים? הממשל הסיני, באופן לא מפתיע, לא שש לספק תשובות.

לא, לא אותו מטוס. ב-1989 התרסק מטוס צרפתי בניגריה, ו-170 הנוסעים ואנשי הצוות שעליו נהרגו. במקום ההתרסקות הוקמה אחת מהאנדרטאות הייחודיות ביותר בעולם: לאנשים שמגיעים למקום, זה נראה כמו שדה ענק מלא באבנים כהות באמצע המדבר. רק מבט מגוגל ארת' מגלה את צורתו האמיתית של המבנה.