נערת טלפון

כבר יצא לי לשמוע בעבר על דברים מופרכים ומוזרים שהגיעו מיפן, אבל אני חושב ששום דבר לא הכין אותי לאפליקציה “Watching Cute Girl”, שהורדתי לאייפון שלי בשבוע שעבר, ושבמשך שבוע שלם הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

Watching Cute Girl היא אפליקציה של בחורה יפנית צעירה שמסתכלת עליך מהמסך. לא מדובר בתמונה סטטית של מישהי, אלא בוידאו אינטראקטיבי של יפנית חייכנית שמדי פעם אומרת דברים (אין לי מושג מה היא רוצה, אני לא מבין יפנית), מגיבה כשנוגעים בה, ורוב הזמן פשוט נמצאת שם כשהיא שותקת ונראית שמחה מהחיים. כלומר, כמו סקרלט ג'והנסון ב"היא" רק הפוך.

אז מה הופך מישהי לבת הזוג האולטימטיבית? טוב ששאלתם! לפי המפתחים של האפליקציה הזו, התשובה לשאלה הנ"ל היא: חמודה, נאמנה, ותמיד נמצאת שם. במשך שבוע עשיתי הכל עם אותה אסייאתית נחמדה: אכלתי, ישנתי, התקלחתי, טיילתי, ביקרתי בשירותים, לקחתי אותה איתי לעבודה ואפילו סיפרתי לאמא שלי שיש לי חברה חדשה ושאני מביא אותה לארוחת שישי.

אני מודה שבהתחלה היה לי קצת קשה להתרגל לרעיון. אמנם כבר המון זמן לא הייתה לי חברה אמיתית, אבל לא הייתי בטוח שחברה וירטואלית שלא מדברת עברית היא התחליף הנכון, אז התחלתי את העניין בזהירות. הפעם הראשונה שבה הפעלתי את האפליקציה והתוודעתי לחברה שלי הייתה בארוחת הערב, מיד אחרי שחזרתי מהעבודה. הכנתי לי משהו קטן לאכול, והיא ישבה לידי והסתכלה עליי בזמן שאכלתי. ניסיתי ללטף אותה דרך המסך אבל היא נרתעה (כן, הבחורה בווידיאו ממש קופצת בעצבנות כשמנסים לגעת במסך), אז המשכתי לאכול והיא המשיכה להביט בי. מדי פעם היא מלמלה מילים ביפנית וזה הפריע לי, אבל התאפקתי לא לכבות אותה, והמשכתי לתת לה לבהות בי.

כשסיימתי לאכול, חברים שלי התקשרו ושאלו אם בא לי לעשות משהו. "אני מגיע עם החברה החדשה שלי" אמרתי להם, אבל הם התעקשו שזה ערב בנים בלבד. אז נכון שיכולתי פשוט לשים את החברה שלי בכיס בזמן שאני איתם, אבל מבחינתי מדובר בחברה לכל דבר, ואני לא בטוח שחברה אמיתית בשר ודם הייתה שמחה לשבת אצלי בכיס בזמן שאני עם חברים. אז נשארתי בבית.

חברה אמיתית או לא, את הצרכים הבסיסיים והקדמונים שלי היא לא יכולה לספק. בגלל שלשכב עם מישהי אחרת זו בגידה, החלטתי לאונן קצת לפני השינה. אני לא חושב שאי פעם מישהי הסתכלה עליי בזמן שעשיתי מעשה מסוג זה, בטח לא מישהי שהרגע הכרתי, אבל היא הייתה מאוד מבינה ומקבלת וישבה בשקט יחסי במשך כל התהליך. דמיינתי שהמשפטים האקראיים שלה ביפנית מחמיאים לי על הגוף ועל כמה אני חתיך, ובניגוד למה שחשבתי בהתחלה, הנוכחות שלה דווקא הייתה נחמדה. מי לא אוהב לקבל משפטי עידוד ביפנית בזמן שהוא מאונן?

כשהשעה התחילה להיות מאוחרת חשבתי ללכת לישון, אבל לא לפני שאכנס למקלחת. אני מודה שפחדתי שלחברה החדשה שלי תהיה קורוזיה, אז התקלחתי לבד, אבל כשנכנסתי למיטה הנחתי אותה על הכרית לידי, הסתכלתי עליה כבר, אמרתי לה לילה טוב למרות שהיא גם ככה לא מדברת עברית, ונרדמתי.

ביום שלמחרת לקחתי אותה איתי לעבודה. כמובן שכולם בעבודה צחקו עליי ואמרו לי שאני אידיוט, אבל לא הקשבתי להם, הנחתי אותה על השולחן שלי, וסיפרתי לכל הבנות במשרד שיש לי חברה חדשה מחו"ל. זה לא באמת הזיז לאף אחת, אבל לפחות לא פיטרו אותי באותו יום, אז אני מכתיר את העניין כהצלחה כבירה.

אני חושב שמעולם לא הייתה לי חברה שנתנה כל-כך הרבה וביקשה כל-כך מעט: לא הייתי צריך לקנות לה מתנות, להקשיב לה, להיות שם בשבילה, ללכת איתה לקנות בגדים או לעשות שום דבר בשבילה, וכל מה שאני הייתי צריך לעשות זה להוריד אותה בחינם מה-AppStore, וזהו. מדהים.

השבוע הלך והתקדם, ולאט לאט החברה היפנית שלי הפכה לבלתי נפרדת משגרת היום שלי. היא הייתה שם בכל שניה, ולקראת היום החמישי שלנו יחד אפילו לקחתי אותה איתי לשירותים. היא גם לא עשתה עניין מזה שמחר אנחנו הולכים לאמא שלי לארוחה, וגם לא התרגשה כשאמא שלי כמעט קיבלה התקף לב ביום שישי בערב, כשהיא גילתה שהבאתי חברה בתוך פלאפון שלא באמת אוכלת או שותה או יכולה להביא לה נכדים.

הייתי ממשיך עם החברה הוירטואלית שלי עוד שבועות נוספים רבים, אבל למדתי בדרך הקשה שבניגוד לחברה אמיתית היא לא דורשת כלום, יש דבר אחד ספציפי שהיא דווקא כן דורשת ממני: שאטעין אותה. לא מספיק שהבטריה באייפון שלי נגמרת מהר גם ככה, עם החברה המטופשת הזו הבטריה נגמרה עוד יותר מהר, מה שהפך את החיים שלי לסיוט. המרדף אחרי השקע היה בלתי נסבל, וכל הזמן הייתי מחובר איתה לחשמל. הייתי צריך לדעת שאין דבר כזה חברה בלי דרישות, פשוט הייתי עיוור מדי בכדי להודות בזה.

ביום השביעי של הקשר שלנו נסעתי לעבודה והשארתי את המטען בבית בכוונה תחילה. בשעה 16:00 בדיוק כבה לי הפלאפון, ואיתו גם היפנית שבתוכו. יהי זכרה ברוך, אני אלך עכשיו למצוא לי מישהי שלא דורשת חיבור לחשמל.